שחר טבוך: ״זה משהו שלנו, השנייה שחושבים שיש אזעקה והלב יורד למטה״
את שחר טבוך בן ה-21 כבר פגשתם על מדים, בדמות של אבינועם ב׳שעת נעילה׳, המבוססת על אירועי מלחמת יום הכיפורים, אבל מה שהביא אותו אל רשימת 21 המשפיענים עד גיל 21 של ׳מעריב לנוער׳ זו דווקא התפיסה הכריזמטית והנעימה שלו, אל מול כל אדם שהוא פוגש. שחר מבקש להשתמש בכוח שלו על הקהל להעברת מסרים של שלום ואהבה, גם בתקופה כזו סוערת במדינתנו.
אתה מתגורר ברמת גן, תפסו אותך אזעקות, המצב השפיע עלייך?
״היו אזעקות, זה תפס את אימא שלי כשהיא הייתה בחו״ל והיא מאוד דאגה לנו, ובגלל שההורים שלי גרושים ואבא שלי דאג – הוא הגיע לישון אתנו בבית שלה ויצא קטע מאוד מצחיק, אבל המצב עצמו היה מפחיד וקשה. ברמת גן הייתה נפילה וגם בספארי בו אני מתנדב, וקופה נפצעה וזה היה מפחיד ״.
איזה שינוי צריך לקרות לדעתך על מנת שכל זה ייפסק לגמרי?
״ אנחנו צריכים לקבל ולאהוב אחד את השני ולתמוך, בואו נאהב אחד את השני, בואו נהיה כולם יחד״.
מה אתה מרגיש שאתה שומע אזעקה, מה קורה לך בגוף?
״אתה נכנס לסוויץ׳ קרבי. אנשים בחו״ל לא יבינו שלפעמים שאנחנו שומעים סתם רעש, כמו אופנוע או אמבולנס, אנחנו חושבים שיש אזעקה – זה משהו שלנו, הלב יורד למטה. אני נכנס למצב קרבי למרות הבהלה ומפתיע את עצמי לטובה. חשוב אחרי האזעקה להתעסק בדברים אחרים ולא להיות בלחץ, אני למשל עושה תרגילי חשבון ומתרכז בזה ולא דווקא על זה שאנחנו במצב מצוקה״.
האם השתמשת בכוח שלך להסברה ישראלית? מה היו התגובות?
״הייתי בקשר עם פיקוד העורף ונתתי הסברות וגם העלתי דברים לרשתות. היו תגובות מהארץ, וגם מהקהל שעוקב אחריי בגלל שצפה ב׳שעת נעילה׳ בחו״ל, זה קהל שמאוד אוהב את ישראל והסדרה הציגה הסברה טובה לאיך אנחנו מרגישים במלחמה, ופתאום הכול התקשר״.
מעריב לנוער יצא לאור לראשונה ב-1957, תקופה בה ׳שלום׳ היה מושג הניתן למימוש. האם לדעתך במצב של היום, יש סיכוי לשלום?
״הגיע הזמן לשלום ואני חושב ששלום זה דבר כל כך יפיפייה. לא סתם שאתה מתחיל שיחה עם מישהו אתה רוצה להתחיל בצורה הכי טובה, ואומרים שלום. הלוואי שתמיד נתחיל בשלום ונסיים בשלום – אמן״.