השיפוץ שאינו נגמר

שיפוץ רכב אספנות הוא כמו פנטזיה הלקוחה מתוך אגדת ילדים - לקחת את המעט שהצליח לשרוד מתפארת העבר, ולהפיח בו חיים מחודשים. רכב, שחלפו שנים ארוכות מאז שנסע על הכביש, ששרד לעיתים באופן מקרי בקצה שדה או במחסן נטוש. מכונית, שהזמן החריב, החליד, פורר והפך אותה למה שנראה לאדם מן הישוב כמו גרוטאה. כשמדובר בשיפוץ או שחזור מסוג זה, הבסיס לעשייה וליכולת לשחזר אינו טעני. זהו קודם כל עניין של פנטזיה, דמיון, אמונה והרבה רצון טוב.

המכשול הראשון שבו נתקל האספן המשפץ הוא לאו דווקא הברגים החלודים אלא מבטי התימהון של בני המשפחה או חברים, שלא מבינים מה הסיפור עם הגרוטאה הזו. למה להתעסק ולהשקיע זמן יקר וממון רב במה שנראה כאילו מקומו הראוי הוא במזבלה. אלא שבמוחו של האספן המשפץ (ובמחשב שלו) כבר מצאת התמונה הסופית. הוא יודע למה הוא שואף, למה הוא רוצה להגיע, איך נראתה במקור המכונית שאותה בחר לשפץ ואיך תיראה הגרוטאה בסוף התהליך.

לא מדובר בהכרח ביצירה מוטורית שמוכרת ומוערכת בעולם בשל ביצועיה או נדירותה. אפילו לא בשל הרצון להתגאות ולנהוג במשהו מיוחד. לעיתים קרובות הבחירה במכונית מסוימת לשיפוץ נובעת משיקול נוסטלגי, מהזיכרונות, מהיכולת לעצור את הזמן ולהשיג את מה, שבזמן אחר היה בגדר חלום בלבד עבור המשפץ.

הדרך לביצוע הסופי היא קשה ולא פשוטה מכיוון, שלא קיים "מתכון פלא" או הגדרה מדויקת לשיפוץ מכונית. רמת ההשקעה תלוי במצבו הנוכחי של כלי הרכב, נדירותו והקושי להשיג לו חלקי חילוף ובכישורים הטכניים של המשפץ או ביכולתו למצוא אנשי מקצוע מתאימים לתהליך השיפוץ. מעל כל אלה מרחף השיקול הכספי, שהוא חלק בלתי נפרד מכל אותם תהליכים. אבל, היכן שיש חזון ואמונה לא הטכניקה ולא הכסף מהווים מכשול בלתי עביר. עם הרבה סבלנות, כולל לטווח של שנים ארוכות, אפשר להפוך את החלום למציאות.

שיפוץ רכב אספנות: המסלול הממוסד

החלום הזה מפעם גם בליבם של לא מעט חובבי רכב בארץ, שמוכנים להשקיע הרבה מאוד בהגשמתו. אחת הסדנאות, שמתמחות בהפיכת החלום למציאות, היא סדנת הרכב "רון קאר" בהרצליה פיתוח. ביקור בסדנה באמצע השבוע מגלה, שיהא מלאה ברכבי אספנות. אבל, שלא כמו במוסך מוקבל, השקט והדממה שולטים. אין כאן בעלי מכוניות קצרי רוח, שתובעים בקולי קולות לשחרר את המכונית שלהם כדי שיוכלו לחזור לשגרת יומם. כאן נמצאות מוכינות, שהטיפול בהן יכול להמשך גם חודשים ארוכים. בסדנה לא נבהלים מכתמי חלודה, שלדות מעוכות או ריפוד קרוע. באלבום התמונות מוצגים כלי רכב לפני ואחרי השיפוץ, ועיון בו מוכיח שלא קיים רכב לגביו ניתן להכריז שהוא חסר תקנה.

שרטוב, בעל הסדנה, מסתכל מזועזע בדופן הפנימית של דלת חיפושית משנות ה- 60 שחונה במקום. "לא להאמין, שאת זה עשה רפד" הוא אומר כשהוא מביט בבד הלבד הפשוט, שנמתח באופן חובבני על הדלת וחוזק חיצונית בעזרת ברגי פח. שרטוב אוהב גימור קרוב למקור הן מבחינת הביצוע ובן מבחינת החומרים. "בארץ קשה להגיע לזה" הוא אומר, "כולם רוצים תוצאה מקסימלית בתשלום מינימלי". ב- 30 השנים בהן קיים בית העסק, שופצו בסדנא כלי רכב מסוגים רבים, החל מפיאט משנות ה- 30, עובר דרך מוסטנג משנות ה- 60, מוריס משנות ה- 50, טרנספורטרים, וכלה בחיפושיות ועוד. שרטוב מבהיר שגם בשיפור של חיפושית, רכב האספנות הנפוץ והעממי מכל מכוניות האספנות בארץ, אפשר להשקיע עשרות אלפי שקלים. את עלוץ השיפוץ הבסיסי של רכב ישן הוא מעריך ב- 10,000 עד 20,000 אלף שקל. שיפוץ מתקדם יותר יכול לעלות כ- 60 אלף שקל. כל מקרה לגופו, הוא אומר, ומוסיף כי יש מי ששיפץ ושיפר את החיפושית שברשותו בעלות של 100 אלף שקל.

"המצב עדיין לא כמו בחו"ל" הוא אומר, "אבל בשנים האחרונות יש מגמה לטובת שיפוץ כולל". הדבר החשוב ביותר בשיפוץ לדבריו, הוא שמי שפירק את המכונית גם ירכיב אותה. "נושא ההרכבה הוא מסובך. חיפושית, למשל, אני יכול לפרק תוך יומיים, אבל להרכיב אותה מחדש ייקח חודשיים".

לדבריו, בשיפוץ יסודי מפרקים את כל מה שניתן לפרק - החל מפנים, ידיות, גומיות ושמשות ועד להפרדת גוף הרכב מהשלדה. מומלץ לסגור את הנושא המכאני ולהשמיש את המכונית לתשנוע עוד לפני השלב של ניקוי חול, פחחות, צבע ופנים הרכב. קשה למצוא בארץ פחחים טובים, שיש להם סבלנות להשקיע בטלאים בכל נקודת חלודה ולבצע הלחמות שלא יצרו גלים בפח לאחר הצביעה.

במקביל לתהליך הצבע נעשית עבודה על החלקים שניתנים לשיפוץ בנפרד, והזמנה ויבוא מחו"ל של חלקים חסרים. בשלב ההרכבה, סוגרים גם את נושא החשמל, ואם צריך מזמינים איש מקצוע שמטפל בנושא במקום. שרטוב מייחס חשיבות רבה לאנשי המקצוע, ודואג להדגיש שיש רבים שבוחרים לנסות לבצע במו ידיהם את השיפוץ כולו. יש בכך סיפוק עצמי, אך לטענתו התוצאה לעיתים קרובות חובבנית בהתאם.

עבודה עצמית: השקעה עם סיפוק

מול הגישה הזו ניצבת גישת החובבים והמכורים לשיפוץ, שעבורם הזמן אינו מגבלה בדרך לשיפוץ כהלכתו. תהליך השיפוץ של הסיטרואן טראקסיון מודל 1955 של אריה תאומים מפ"ת למשל, ארך 12 שנה. המכונית הושקה לאחרונה עם סיום השיפוץ בטקס חגיגי במסגרת המפגש השבועי של מועדון החמש, מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל. תאומים, פריק של סיטרואן כהגדרתו, אינו מתרגש מהשנים הארוכות שנדרשו לשיפוץ.

הוא גם לא מצליח להעריך את עלות השיפוץ, שנפרש על פני תקופה כה ארוכה. העבודה נעשתה בשעות הפנאי, בערבי או בסופי שבוע. השיפוץ המורכב והיסודי, שבמהלכו פורק האוטו לגורמים, דרש אורך רוח וסבלנות, תאומים אומר, שהסיפוק הוא מהשיפוץ עצמו ולא רק מהתוצאה. לשם טיפול בברקסים הקדמיים למשל, הוא נזקק לכלי יעודי לדגם הזה, שאותו מצא רק אצל משפץ באנטוורפן בבלגיה. תאומים השאיל ממנו את הכלי ונשא אותו ארצה בכליו במהלך טיסת עבודה שלו. הכלי שקל כ- 10 ק"ג אך עזר לו לפתור את הבעיה, ולאחר מכן הוחזר אחר כבוד בטיסה אחרת. את הטראקסיון זכר תאומים עוד מילדותו בשנות ה-60, כרכב יומיומי שנוסע בכבישים, ובולט בעיצובו היחודי בין כלי הרכב, שכבר איבדו את המראה המקורי של המכוניות הראשונות, דוגמת כנפיים עגולות, פנסים בולטים וגריל אנכי מזדקר.

תאומים הוכיח בשיפוץ שסבלנות היא המפתח לחלום. המכונית שלו, שלא נסעה לפחות 20 שנים, חזרה לכבישי הארץ נוצצת ומפוארת, ונבחרת להיות בין המועמדות לתחרות השיפוץ השנתית של מועדון החמש, שנערכת מידי שנה, בשיתוף עם מגזין הרכב אוטו. היא מתמודדת לצד דגמים יצוגיים כמו פורד A מודל 1928, ושברולט קורבט מודל 1974 ששופצו בדקדקנות מרמת הבורג החלוד ועד התוצאה הסופית.

קובי מילוא, דובר מועודן החמש, מציין כמה קריטריונים להערכת רמת השיפוץ, ובהם מקוריות, רמת הביצוע, מקצועיות, נדירות הרכב, הקושי בהשגת חלפים והפעם בין המצב המקורי למצב החדש. מילוא אומר כי משנה לשנה ניכרת תקדמות ברמת השיפוץ בארץ, יש תהליך של התמקצעות וההתמודדות הולכת יותר ויותר מאתגרת.

האינטרנט דוחף את הענף קדימה

מילוא ושרטוב מ'רון קאר' מתייחסים לכפר הגלובלי שיצרה מהפכת האינטרנט כגורם, שנתן דחיפה לעולם האספנות והשיפוץ בעיקר בתחומים כמו איתור חלקים והשגת מידע. אותו כפר גלובלי הביא גם לחשיפה של קהל גדול יותר לתחום, ובמקביל להגדל הביקוש ולעליית מחירים. מכונית קארמן גיה במצב נסיעה למשל, ניתן היה לרכוש לפני שנים ספורות בכעשרת אלפים שקל. כיום המחיר יכול להגיע עד 30 אלף שקל למכונית במצב נסיעה - אך לפני שיפות.

"אי אפשר לדבר על כוחות שוק בארץ שבה ההיצע הוא קטן" אומר מילוא. "יש גם לקחת בחשבון שכלי הרכב הופכים ישנים יותר עם חלוף הזמן, והמחירים עולים בהתאם". קביעת המחיר, לדבריו, מבצעת במחיר שהפסיכי דורש המחיר שהמשוגע מוכן לשלם, והמקום שבו הם נפגשים בדרישותיהם. מילוא מציין לטובה, שקם גם דור צעיר, שמשפץ ומטפח את דור מכוניות האספנים הבא, סוג המכוניות שלמבוגרים קשה יותר לראות בתור רעבי אספנות, דוגמת פורד אסקורט או קורטינה.

משלושת העוסקים בתחום ניתן להבין, שהנושא בארץ כבר לא בחיתוליו, אבל יש לו עדיין דרך ארוכה עד שיגיע לרמה מקצועית של שיפוץ, המוכרת לנו מאירופה או ארה"ב. עדיין קשה להתייחס לרכבי אספנות בישראל כאל השקעה כלכלית שתניב פירות בעתיד, כפי שקיים בתחומים אחרים של אספנות. ברוב המקרים ספק אם האספן יצליח להשיב לעצמו את עלות השיפוץ בעת מכירת הרכב. אספנים רבים יעדיפו כלל לא להשקיע בשיפוץ, אלא ביבוא רכב אספנות משופץ - אמצעי שצובר תנופה בשנים האחרונות והמותר על פי חוק. יש גם לקחת בחשבון, ששיפוץ המכונית אינו סופו של התהליך. המכונית היא פריט אספנות פעיל, שעומד למבחן רישוי פעמיים בשנה. הבלאי קיין ואת הרכב יש לשמר באמצעות תחזוקה נאותה, שגם לה יש מחיר.

לפיכך, השיפוץ ואחזקת רכב האספנות הם עדיין מנת חלקם וזכותם של החולמים, הסבלנים והעקשנים. ההיסטוריה של עולם הרכב ככללה היא עדיין קצרה במושגי אספנות קלאסיים, ובוודאי בהיצע המקומי בארץ. האם השיפוץ הלא משתלם לכאורה יהפוך לנכס כלכלי גם בדגמים זמינים, שהוים חשיבותם המוטורית מוטלת בספק? ימים יגידו.