כך מצא אי־השוויון קול פוליטי

ההשפעה של התרחבות אי־השוויון על הפוליטיקה החלה לתת אותותיה רק בשנים האחרונות. ואולם, עתה, כאשר הפך אי־השוויון לנושא מרכזי, סדרי העדיפויות הכלכליים של מדינות יצטרכו להשתנות באופן משמעותי כדי ליצור כלכלות וחברות צודקות וכוללניות יותר. אם לא יחול שינוי, אנשים עלולים לאמץ חלופות הרסניות לממשלות הנוכחיות, כמו התנועות הפופוליסטיות שסוחפות כעת מדינות רבות.
מנהיגים פוליטיים נוטים לדבר על דפוסי צמיחה שמחלקים באופן בלתי הוגן את ההטבות הנלוות לה אבל עושים מעט מאוד בנידון ברגע שהם עולים לשלטון. במדינות הבוחרות בדפוסי צמיחה לא כוללניים הדבר בא לידי ביטוי על פי רוב בחוסר כבוד כלפי מהגרי עבודה, התפכחות מאשליית המערכת הפוליטית ומערכים תרבותיים משותפים ופירוד ופילוג חברתיים גדולים אף יותר.
חיסכון בכוח אדם ההכרה בחשיבות האופן שבו מתחלקות ההטבות הכלכליות היא כמובן לא חדשה. במדינות מתפתחות הדרה כלכלית ואי־שוויון קיצוני פגעו מאז ומתמיד בדפוסי צמיחה לטווח הארוך. בתנאים הללו מדיניות מעודדת צמיחה איננה בת־קיימה מבחינה פוליטית ונפגעת בסופו של דבר בשל שיבושים פוליטיים, אי־יציבות חברתית ואפילו אלימות.
בארה"ב התרחבות אי־השוויון היא עובדת חיים מאז שנות השבעים, אז החלה סטייה בחלוקה השווה יחסית של הטבות כלכליות שהיתה בתוקף מאז מלחמת העולם השנייה. בשלהי שנות התשעים, כשטכנולוגיות דיגיטליות הפכו עבודות שגרתיות לממוכנות וביטלו את הצורך במתווכים, הואצה התרחבות אי־השוויון.
הילארי קלינטון ג'ניפר לופז ומרק אנתוני . צילום: איי אף פי לגלובליזציה היה גם כן חלק במהלך. ב־20 השנים עד המשבר הפיננסי של 2008 הצטמצמו משרות הייצור בארה"ב בקצב מהיר בכל מגזר מלבד תרופות, אף שנרשמה עלייה בערך המוסף הנובע מהייצור. עם זאת, אובדן המשרות נשאר סביב אפס, שכן התעסוקה במגזרי השירותים גדלה.
למעשה, חלק ניכר מהערך המוסף בייצור מגיע מתחומים במגזרי השירותים כמו עיצוב מוצר, מחקר ופיתוח ושיווק. לכן, אם נביא בחשבון את מבנה מודל שרשרת הערך הנוכחי, הירידה במספר משרות הייצור בולטת אף יותר.
כלכלנים עוקבים אחר המגמות הללו כבר זמן מה. הכלכלן דיוויד אוטור מ־MIT ועמיתיו תיעדו את ההשפעה של הגלובליזציה וטכנולוגיות דיגיטליות שחוסכות בכוח אדם על קיומן של עבודות רגילות. ואולם, לפני שנתיים פרסם הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי את ספרו "הון במאה ה־21", שזכה להצלחה ברחבי העולם ועזר להעלות משמעותית את המודעות שלנו לאי־שוויון כלכלי הודות לתיאור של הכוחות האפשריים שמרחיבים אותו. במקביל הכלכלנים הצעירים, המבריקים וזוכי הפרסים ראג' צ'טי ועמנואל סאז העשירו את הדיון בעזרת מחקרים חדשים. אני עצמי כתבתי על חלק מהשינויים המבניים הכלכליים הנקשרים בבעיות הללו.
בסופו של דבר גם העיתונאים עלו על המגמות האלה, וכיום קשה למצוא מישהו שלא שמע על ה־1%, הכינוי לאנשים בקצה העליון של פירמידת ההון העולמי וההכנסות. אנשים רבים חוששים עתה מהתפתחותה של חברה מפוצלת: מעמד עולמי משגשג של אליטות בפסגה ומעמד מותש שכולל את כל השאר. עם זאתף, למרות המגמות המתמשכות הסטטוס קוו הפוליטי והמדיני נותר ברובו ללא שינוי מאז 2008.
כדי להבין מדוע נדרש לפוליטיקה כל כך הרבה זמן כדי להפנים את המציאות הכלכלית עלינו לבחון את התמריצים והאידיאולוגיה. בנוגע לתמריצים, הפוליטיקאים לא מצאו סיבה מספקת להתייחס לדפוסי החלוקה הלא שוויוניים. המגבלות על תרומות לקמפיינים פוליטיים בארה"ב הן לא משמעותיות, כך שתאגידים ועשירים, שלא נוטים לתעדף חלוקה מחדש של הכנסות, תרמו חלק גדול ולא פרופורציונלי לכספות של הקמפיינים.
לא צריך כסף גדול מבחינה אידיאולוגית אנשים רבים פשוט חושדים בממשלה שנתפסת כמתערבת מדי בחיי הפרט. הם מבינים שאי־שוויון הוא בעיה, ותומכים עקרונית במדיניות הממשלתית שמעניקה חינוך ושירותי בריאות איכותיים, אבל לא סומכים על פוליטיקאים ובירוקרטים. לתפיסתם, ממשלות הן לא יעילות ופועלות למען האינטרסים של עצמן במקרה הטוב, ודיקטטוריות ומדכאות במקרה הגרוע.
הגישה הזאת החלה להשתנות הודות להופעתן של טכנולוגיות דיגיטליות, האינטרנט בכלל והמדיה החברתית בפרט. כפי שנשיא ארה"ב ברק אובמה הוכיח בקמפיין החירות ב־2008 וברני סנדרס ודונלד טראמפ הוכיחו בבחירות הנוכחיות, ניתן לממן קמפיין יקר ביותר בלי הסתמכות על "הכסף הגדול".
בעקבות כך קיים נתק גדל והולך בין הכסף הגדול והתמריצים הפוליטיים, ובעוד הכסף עדיין חלק בלתי נפרד מהתהליך הפוליטי, ההשפעה עצמה כבר איננה נחלתם הבלעדית של התאגידים והאנשים המבוססים. פלטפורמות המדיה החברתית מאפשרות כעת לקבוצות גדולות של אנשים להתאחד ולהתארגן בדרכים שמזכירות את הקמתן של תנועות פוליטיות המוניות בתקופות קודמות. פלטפורמות מסוג זה עזרו לצמצם את העלות של התארגנות פוליטית וכך את התלות של המועמדים בכסף תוך יצירת חלופה יעילה לערוץ גיוס התרומות.
דרושה הנהגה נבונה המציאות החדשה הזאת לא צפויה להיעלם בקרוב, וללא קשר לזהות הזוכה בבחירות הקרובות בארה"ב — לכל מי שאינו מרוצה מרמות האי־שוויון הגבוהות תהיה אפשרות להשמיע קולו ולממן אותו ויהיה הכוח להשפיע על קביעת המדיניות. כך גם לכל הקבוצות האחרות שמתמקדות בנושאים דומים, ובהם קיימות, שלא זכה לתשומת לב רבה בבחירות הנוכחיות (נושא שינוי האקלים, לדוגמה, לא עלה בשלושת העימותים שהתקיימו בין המועמדים הילארי קלינטון ודונלד טראמפ), אך בוודאי יעלה לדיון בעתיד.
הטכנולוגיה הדיגיטלית משנה את המבנים הכלכליים ואת מאזן הכוחות בדמוקרטיות ברחבי העולם, אפילו במוסדות שנשלטו באופן מסורתי על ידי הון ועושר.
ציבור בוחרים גדול ובעל השפעה הוא מבורך, אך הוא אינו יכול להיות תחליף להנהגה נבונה, וקיומו אינו מבטיח אימוץ קווי מדיניות שקולים. ככל שסדרי העדיפויות הפוליטיים ימשיכו לעבור התאמות, כך יעלה הצורך למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות הקשות ביותר שלנו ולמנוע משטר פופוליסטי קלוקל. נותר רק לקוות שזה המסלול שעליו אנחנו נמצאים כעת.
הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה, ומרצה בבית הספר לעסקים ע"ש סטרן באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2016, מיוחד לכלכליסט