מה שכחו העיתונאים

 "בכנסת יושבת חבורה אלימה וכוחנית שרוצה להפחיד אותנו ולאיים עלינו", אמר יאיר לפיד בטון קשוח. אמירות חריפות נוספות מסוג זה נשמעו אתמול בכנס החירום של העיתונאים. היתה זו התאגדות חסרת תקדים של עיתונאים מכלי תקשורת מתחרים, שקראו יחד לעצור את הסחף ולהילחם למען החופש העיתונאי והדמוקרטיה.

אבל לא בטוח שמעל בימת הכנס הזה נאמרו כל הדברים שהיו צריכים להיאמר. לעיתונאים שעמדו על הפודיום היה נוח מאוד לכוון את חציהם כלפי מטרה אחת: הפוליטיקאים. מנגד, ההתייחסות לבעלי ההון, ולשליטה הבלתי מעורערת שלהם בכלי התקשורת בישראל, לא היתה פופולרית מאוד בכנס. נכון, אילנה דיין טענה כי "יש לנו מנדט לסקר גם את בעלי ההון", ורביב דרוקר התייחס ללחצים מצד בעלי מניות בכלי תקשורת כשאמר: "אנחנו צריכים ללכת עם האמת שלנו, גם אם המשמעות היא שהעורך יפטר אותנו". ואולם, בכנס לא עלתה על סדר היום הבעיה המהותית ביותר של שוק התקשורת בישראל: השליטה של התאגידים הגדולים בגופי המדיה.

אי אפשר לומר כי התקשורת הישראלית אינה מסקרת באופן ביקורתי אנשי ציבור ופוליטיקאים. אפשר לומר, חד-משמעית, כי התקשורת הישראלית אינה ממהרת לבקר את בעלי ההון. האם דיין, שרמזה על מסע האיומים שעברה מערכת "עובדה" בתחקיר האחרון נגד לב לבייב, היתה יכולה ליזום תחקיר כזה נגד אחת החברות של מוזי ורטהיים או יצחק תשובה, בעלי השליטה בקשת? האם דרוקר יכול היה ליזום תחקיר נגד יוסי מימן או רון לאודר? האם לניר חפץ, עורך "מעריב" - עיתון שתלוי כיום בחסדי בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר - יש יד חופשית לחשוף שערוריות בקבוצה שאליה שייך העיתון שהוא עורך?

בעולם שבו אנו חיים, ההשפעה של בעלי ההון על חיינו אינה פחותה מזו של נבחרי הציבור. הם שולטים בשוק העבודה ובשוק המוצרים. הם קובעים את היכולת הכלכלית שלנו לחיות ברווחה, ולצאת לפנסיה בכבוד. עם זאת, הם אינם נתונים לביקורת ציבורית. הם אינם נבחרים מדי ארבע שנים, וכלבי השמירה של הדמוקרטיה פועלים במרבית המקרים בהתאם לאינטרסים העסקיים שלהם, גם אם הדבר מתנגש באינטרס הציבורי. הצפיפות בצמרת עולם העסקים הישראלי יוצרת גם מאזן אימה של ריסון הדדי. כולם שותפים של כולם, כולם תלויים בכולם, כך שגוף תקשורת אחד לא ימהר לבקר את הבעלים של גוף תקשורת מתחרה.

הביקורת של העיתונאים היא משב רוח רענן נוכח הסביבה הפוליטית הרעילה שבה אנו חיים, אך מוצדקת ככל שתהיה, היא מגיעה ממקום נוח יחסית לעיתונאים. הביקורת שהושמעה אתמול עולה בקנה אחד עם האינטרס של בעלי הבית, שרוצים גם הם לשמור על כוחו של גוף המדיה שלהם. קשה לעיתונאים הרבה יותר לצאת כנגד חולשת הביקורת של גופי המדיה על בעלי ההון - כי כאן הם כבר ייתקלו בהתנגדות מבית. דווקא במקום שבו האינטרס הציבור מוגן הרבה פחות נשמעה ביקורת שולית בלבד.