לחשוב שנה וחצי קדימה

לפני כמעט שני עשורים הכריז פרנסיס פוקויאמה על “קץ ההיסטוריה”, ניצחון הדמוקרטיה הליברלית והסוף לסכסוכים בין אידיאולוגיות פוליטיות. הוא טעה; מאז דווקא היתה לנו לא מעט “היסטוריה”. באופן דומה, רק לפני כמה שבועות איש לא היה מסוגל לנבא שגוגל תרכוש את מוטורולה, ש־HP תנטוש את עסקי המחשבים האישיים ושהישראלים יוכיחו שהם מסוגלים לצאת למחאה חברתית אמיתית ורבת עוצמה. בשעה שממשלות מוציאות מיליארדים על מחקר וניתוח של העתיד ופעמים רבות נכשלות, אני מתפלא על הביטחון המופלג של האסטרטגים בתחום העסקים והעיצוב, המכריזים על “הדבר הגדול הבא”. כמי שעבד במשך שני עשורים עם חברות ישראליות, גיליתי שתפיסת העתיד בישראל היא רדיקלית אף יותר – ולרוב צופה כי שינויים פורצי דרך יתרחשו בן לילה תוך האצת פיתוחי מוצר “נורמליים” מעבר לכל היגיון. תהליכים שמתאימים לשנה נדחסים לחודש אחד, ואילו שינויי שוק עמוקים ואטיים נתפסים כמציאות נתונה.

אני כותב מטייוואן, שם חברת טכנולוגיה גדולה מחפשת אסטרטגיה חדשה שתטפל בקריסת אמון הציבור בפלטפורמות חומרה. ההתכנסות של טכנולוגיית הסלולר והשינויים המבניים בתעשייה גרמו לציבור להתרחק מהמותגים הגדולים (פרט לאפל), לעבר מושג הפלטפורמה – שילוב או “מערכת אקולוגית” של חומרה, תוכנה, מודל עסקי ופתיחות של הרשת. איש לא חזה שינוי כזה לפני 18 חודשים.

המנצחת הנוכחית (אפל) נמצאת גם היא בעמדה מעניינת, עם פרישתו של המייסד האגדי שלה. מישהו יכול לנחש איפה ייפול התפוח בעוד שנה וחצי? לפני כמה חודשים ביקר אצלי מנהל בכיר מחברת טכנולוגיה אחרת המשדרגת את תהליך פיתוח המוצר שלה בעקבות הצלחת האייפד. מחשוב ענן נתפס עכשיו כפריצת הדרך הגדולה הבאה. אני מניח שזה אפשרי, אך עם זאת מנחש שזה לא יהיה השינוי שאנחנו מניחים כיום שיקרה – רבים ימשיכו להעדיף שהנתונים הדיגיטליים שלהם יהיו מוחשיים ובקרבת יד.

הרשמו עכשיו לכנס חדשנות 2011 של TheMarker ו-IBM. מספר המקומות מוגבל!

אם לא שמתם לב, אני מנחש פה די הרבה. וזו הסיבה: אני סבור שחוקרים, מפתחים ומעצבים עושים “מכירת יתר” לעתיד. מפתחים, מעצבים והוגים מנצלים את חוסר הוודאות ומבטיחים יותר מדי למנהלים, המשתוקקים לוודאות כלשהי בנוגע לפיתוחי העתיד. הביטחון המופרז במה שעשוי העתיד להביא מוביל חברות רבות להשקיע את האנרגיות שלהן בתוכניות שנועדו לעתיד רחוק מדי, ולכן כשהן מגיעות, הן כבר מיושנות. ב”אומת הסטארט אפ” זה אולי נשמע כמו דברי כפירה, ולמרות זאת הטענה שלי כאן היא לגבי קביעת תנאי העתיד “הנכונים” במקום חישוב מוטעה לגבי עתידו של עיצוב המוצר הניתן לחיזוי – ולביצוע.

אני מאמין שהעתיד הנראה לעין נמצא במרחק 18 חודשים לכל היותר. מעבר לכך, הניחוש של כל אחד מכם יכול לקלוע. ואם תקבלו את ההגדרה שלי לעתיד, לעיצוב יש דרכים רבות ואפקטיביות ביותר לעצב אותו.

לא מזמן נפגשתי לארוחת צהריים עם מנהל עיצוב מחברה נהדרת שעשתה הכל נכון, ולמרות זאת, מה שהיא עושה לא עובד. כשהסתיים תהליך אסטרטגיית העיצוב שלה, שנמשך 24 חודשים, התוצר שלו כבר היה מיושן, מקובע מדי וחסר גמישות. החבר שלי נאלץ להתחיל מההתחלה, והפעם ניסה פילוסופיה אחרת: שום אסטרטגיית עיצוב לא תיקח זמן רב מדי להגדרה או תהיה נוקשה מכדי לכופף את עצמה למציאות מתפתחת. הדרישות כעת הן לתהליכים קצרים, מדויקים ודינמיים, המאפשרים למוצרים לחדור לשוק מובן ובגבולות התחזית ההגיונית.

תקופה של 24 חודשים אולי נשמעת כמו זמן רב בישראל, שבה כל תוכנית לפיתוח מוצר מתוכננת “לאתמול”. אך במציאות, גם זו הישראלית, תוכניות שאמורות להיות מושלמות בשישה חודשים אורכות לעתים קרובות יותר משנה, ותוכניות שמיועדות לשנה נמשכות שנתיים ואפילו שלוש. פיתוח ציפיות ריאליסטיות ותהליכים בריאים מונע מהתוכנית להיכשל ולהתמשך – ומעל הכל, מונע ממנה לצאת לשוק הרבה אחרי תאריך התפוגה שלה. האטת הפיתוח היא בדיוק צדה השני של התמסרות יתר ללוח זמנים אגרסיבי – היא מצביעה על חוסר הבהירות של היעדים ועל היעדר מבנה ושיטה הנדרשים להבשלה נאותה של מוצרים.
אך בעוד חדשנות המבוססת על עתיד בר־ביצוע אורכת 18 חודשים, כל חברה בריאה צריכה לערוך גם “ספרינטים” של שישה חודשים. מחזור פיתוח מוצר של שישה חודשים יכול להוביל למוצרים אפקטיביים, גם אם הוא מותיר רק חודש אחד לעבודת עיצוב רצינית.

תפיסה ריאליסטית של העתיד מועילה גם לעולם העסקים וגם לעולם העיצוב – ומפחיתה את הסיכון שבתחזיות מוטעות וכואבות. עתיד בר־ביצוע נמצא במרחק 18 חודשים בלבד, ואם נעבוד עם הבהירות הזאת, נוכל לבצע דברים מהר יותר וטוב יותר.

הכותב הוא הנשיא והמעצב הראשי של חברת העיצוב NewDealDesign שבסיסה בסן פרנסיסקו

הטור מתפרסם בגיליון אוקטובר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250