הטלוויזיה גוססת

כאן כוכב נולד, בארה"ב אמריקן איידול,  בבריטניה Britain's Got Talent ועוד להיטים טלוויזיוניים במקומות אחרים בעולם – מדהים עד כמה ההצלחה של התוכניות הללו יכולה להטעות.

ב־10 באוגוסט פרסמה סוכנות הידיעות הבינלאומית AP תוצאות של בדיקה שעשתה בדו"חות הכספיים של ספקיות התכנים הטלוויזיוניים הגדולות ביותר בארה"ב. זו תעשייה ענקית, שהחלה את דרכה אי־שם בסוף שנות הארבעים וכיום מגיעה לכ־70% ממשקי הבית בארה"ב, כלומר לכ־80 מיליון מתוך כ־113 מיליון משקי בית. תעשייה זו גם הצמיחה ענקיות כמו קומקאסט – המשרתת 23 מיליון מנויים וששווי השוק שלה הוא 58 מיליארד דולר, וטיים וורנר כייבל, לה 12 מיליון מנויים ושווי שוק של 21 מיליארד דולר.

זה כבר כמה שנים שהתעשייה הזו מאבדת מנויים, אבל הפעם הבדיקה, שנערכה בקרב שמונה מתוך תשע הספקיות הגדולות, גילתה שהיקף הנטישה הגיע לשיא: ברבעון השני של 2011 איבדו שמונה הספקיות יחד 195,700 מנויים.

אפשר כמובן להאשים את האי ודאות הכלכלית ואת האבטלה הגבוהה בארה"ב, אבל אלו רק נסיבות המאיצות תהליכים עמוקים יותר. אי אפשר גם לתלות את האשם בתכנים המוצעים על ידי יצרניות התוכניות והסדרות, מכיוון שהם לא נעשים גרועים יותר. הדעיכה הזאת אינה קשורה לתכנים, אלא לסוג מכשירים חדש המשמש לצריכת תוכן: מחשבים ומכשירים ניידים המוזנים דרך האינטרנט.

מכשירים אלה - "המסכים הקטנים" החדשים - מציעים לצופים מבחר הולך וגדל של תכנים המעניקים יכולת צריכה אישית, כלומר אפשרויות צפייה המשוחררות מן הצורך להתחשב בצופים נוספים, אינטראקטיוויות ושיתוף עם צופים אחרים. במילים אחרות, המכשירים האלה מציעים בחירה מגוונת יותר על הקשת שבין העדפות הצופה הבודד, מצד אחד, לבין רצונו לשתף אחרים בחוויה, מצד שני. זה לא "או־או" כמו במכשיר הטלוויזיה, אלא "גם וגם".

הבלוגר אום מאליק ערך בדיקה משל עצמו והוסיף מידע בסוגייה זו. גם הוא פשפש בדו"חות כספיים, ובדק את מספר המנויים של חמש ספקיות טלוויזיה ואת מספר מנויי הווידיאו בתשלום של שתי ספקיות האינטרנט האמריקאיות הגדולות ורייזון ו־AT&T. הוא גילה שגם כאן היתה ירידה במספר המנויים נטו. מכאן, שלא כל מי שהפסיקו לצפות בטלוויזיה עברו לצפות בתכנים הללו באמצעות האינטרנט.

עם האצת מהירות החיבור של מחשבים לאינטרנט, וביתר שאת עם הופעתם של מכשירים ניידים שגם החיבור שלהם לאינטרנט מהיר ואימוצם של אלה, הם הפכו גם למכשירים לצפייה אלטרנטיווית בתכנים טלוויזיוניים. מה שקרה בנוסף - ושמסביר את ממצאו של מאליק - הוא שמכשירים אלה העניקו תנופה ליצירת סוג תכנים חדש המותאם במיוחד להם: לגודלם, לניידותם ולמידת הקשב של בעליהם.

עקב כך, בדרך מהטלוויזיה למחשב ולמכשיר הנייד, חלק מהתכנים של ספקיות התוכניות והסדרות נדחק בידי סוג תכנים חדש. לכן, אין לראות במכשירים החדשים ממירים מזן חדש, אלא פלטפורמה חדשה ורבת עוצמה לתכנים חדשים.

כשהטלוויזיה החלה את דרכה, לפני כ־70 שנה, התכנים הראשונים שהציעה היו מעין גרסאות וידיאו לתסכיתי רדיו. רק בהמשך התפתחו סוגי תכנים חדשים, שהותאמו במיוחד למדיום החדש עד שהוא הפך לפלטפורמה בעלת זהות ייחודית. בדומה, עם לידתה של הטלוויזיה הרב־ערוצית, רוב הערוצים הציעו תכנים דומים, ורק יותר מאוחר התפתחו ערוצי הנישה.

לכן, ייתכן שהתופעה שממצאי הבדיקות של AP ושל מאליק מצביעים עליה היא בעצם תחילתו של מעבר בין־דורי נוסף, כשבצד המאבד והמצטמק נמצאות ספקיות הטלוויזיה, ובצד המקבל והצומח נמצאים האינטרנט, המחשבים והמכשירים הניידים. מאיצי התהליך הזה הם התכנים הייחודיים למדיום החדש.

אם אפשר ללמוד משהו מהמעברים הקודמים, הרי הוא שתחילתו של התהליך תהיה איטית והדרגתית, אבל בנקודה מסוימת יגיע מפנה. מפנה זה עשוי לכלול טכנולוגיה חדשה, סוג תכנים חדש ובוודאי גם סוג צרכנים חדש, וכולם יובילו את תהליך השינוי. אם כל זה יוכח כנכון – שיאה של תעשיית הטלוויזיה המסורתית נמצא מאחוריה.

הטור מתפרסם בגיליון ספטמבר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250