אהוד ברק אוהב את המחאה מרחוק

שר הביטחון, אהוד ברק, הוא ללא ספק אישיות מרשימה ובעלת זכויות בתחום הביטחוני. הראיון עמו ב-TheMarker ("הממשלה צריכה להחליט על מה היא מגינה - על התקציב או על החברה", 1.9), שיקף באופן ממצה את תוכניותיו ואת כוונותיו לעתיד. חלק ניכר ממנה הוקדש למחאה החברתית, וברק לא הסתיר כי הוא "עוקב אחר המחאה בהתרגשות".

מעניין שהתרגשות כזו ברק לא חש כשהוא עובר ליד אוהל המחאה של גמלאי צה"ל שהוקם לפני יותר מחודש סמוך לכניסה לבניין משרד הביטחון. למיטב ידיעתי, הוא אמור לעבור שם מדי יום, אבל משתדל להימנע ממפגש חזיתי או חזותי עם המפגינים. הנהג מוריד אותו, כנראה, בשער אחר. השלטים על האוהל לא נעמו לשר ברק, והמפגינים התבקשו להסיר אחדים מהם. "אנחנו ציבור ממושמע", אמרו גמלאי צה"ל - והסירו. בינתיים. השר ברק, כנראה, אוהב מחאה מרחוק.

לפני שנה הודיע ברק בכנס של גמלאי צה"ל, במלאת 50 שנה לייסוד ארגון "צוות", כי יפעל נמרצות לפתרון בעיית השכר של גמלאי צה"ל. גמלתם נשחקה בעשר השנים האחרונות בעשרות אחוזים, גם לפי מסקנותיה של ועדה שמינה הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי. לפני כחודש שלח ברק מכתב ליו"ר "צוות", וחזר על מחויבותו לפתור את בעייתם של הגמלאים שהם, לדבריו, חלק ממשפחת צה"ל.

ברוב המשפחות לא מרמים, אבל בצה"ל כן. ברשות ובסמכות. כמה מראשי אכ"א הצהירו כי גרעו מהפנסיה הצה"לית תוספות שניתנו למשרתים פעילים באותה דרגה ובאותם נתוני שכר, בניגוד להוראות הפיקוד העליון של צה"ל. החוק קובע שהפנסיה הצבאית ממשיכה להיות צמודה למשכורת הצה"לית של הפורש, וכל התוספות שיינתנו למשרתים פעילים יחולו גם על הגמלאים. למרות ששיעור ניכר מגמלאי צה"ל הביע את הסכמתו להתנתק משכר הפעילים ולקבל את ההסכם שהושג עם האוצר להצמדת הגמלה הצה"לית למדד, ברק טוען שאין לו מימון לביצועו.

לאוהל המחאה של גמלאי צה"ל הגיע לפני כמה שבועות אלוף (במיל') אהוד שני, מנכ"ל משרד הביטחון. הוא הציע למוחים לקפל את האוהל ולהמתין בבית עד לפתרון הנושא "בתוך חודשיים-שלושה". השר הממונה עליו הבטיח במכתבים פתרון מיידי כבר פעמיים. מעניין אם מנכ"ל משרד הביטחון יודע מה הבטיח ברק ומה הוא חושב על המחאה החברתית.

ברק ימשיך לאהוב את המחאה ממרומי משרדו וידביק אותה כמוטו על דגל מפלגתו כדי לגייס בוחרים צעירים מקהל המפגינים, אבל את דרכו למשרדו יעשה כשהוא עוקף את מכשול גמלאי צה"ל, שחלק מהם שירתו אתו בנאמנות באותן יחידות וישנו אתו באותם אוהלים. הוא ימשיך לבקש מאתנו להוריד את השלטים שמפריעים לו, אבל אנחנו מודיעים: נכונותנו להתחשב היתה חד-פעמית ויוצאת דופן. אנו מצפים ממנו, מכאן ואילך, להתחשב בנו ולהסדיר סוף-סוף את עניין הגמלה שלנו כפי שהבטיח.

הכותב הוא רס"ן (במיל'), גמלאי צה"ל, נכה צה"ל ובעל עיטור המופת ממלחמת ששת הימים