ניהול עמותה מחייב בנמנות וזהירות

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה חידדו את אחריותם של בעלי תפקידים בעמותה לגבי ניהולה וניצול כספיה

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה, האחד בביהמ"ש העליון והשני בביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, חידדו את אחריותם של בעלי תפקידים בעמותה לגבי ניהולה וניצול כספיה.

ביהמ"ש העליון בע"א 7307/11 (וייס נ' רמת אתרי ורייך) חייב מנהל עמותה להשיב באופן אישי לקופת העמותה שבהליכי פירוק, כספים שהעביר לצד שלישי לצורך השקעה. העברה זו חרגה ממסגרת ההרשאה שניתנה לו וכן מתברר שההשקעה נכשלה מאחר שכמנהל העמותה לא נקט חובת זהירות מתאימה, וכן חייב את המשקיעים להשיב את הכספים שקבלו ביודעם שהמנהל חרג מהרשאתו.

ביהמ"ש העליון (השופטת חיות בהסכמת השופטים פוגלמן וברק-ארז) הורה להחיל על עמותות את ההוראות בחוק החברות העוסקות בהתנהגות שלא כהוגן של נושא משרה. מאחר שאין מדובר כאן בתאגיד שעיסוקו בהשקעות, ההשקעות צריכות להתבצע במשנה זהירות תוך מתן הדעת למטרותיה של העמותה ולצרכים שאותם אמורים כספיה לשרת.

כל זאת בנוסף לכללי הניהול התקין החלים על עמותה כעל כל תאגיד, המחייבים בחינה של אפיקי השקעה פוטנציאליים, בדיקת הבטוחות וקבלת החלטות מתועדות של הגורמים המוסמכים בעמותה לרבות רישום מתאים בספריה.

כל זה לא נעשה במקרה שנדון בביהמ"ש. לכן חויבו מנהל העמותה באופן אישי וכן הצד השלישי - המשקיעים - שקיבלו את הכסף לצורך ההשקעה שנכשלה, ביודעם שהמנהל חרג מהרשאתו, להחזיר את מלוא הסכום, שהסתכם במליוני שקלים, לקופת העמותה.

בבאר שבע, הורה ביהמ"ש המחוזי לפרק עמותה שהוקמה לשם תמיכה בחולים ומשפחותיהם (פר"ק 14448-09-12,עמותת "מתחברים יחד" נ' רשם העמותות). סגנית הנשיא השופטת דברת קבעה כי העמותה הטעתה את תורמיה.

העמותה אספה כספים למשפחה שנזקקה לתרומות בשל מחלת בנם, אך הכספים הועברו גם למשפחות אחרות ללא ידיעת התורמים וכן למטרות אחרות, כולל ניהול תביעה שניהלה העמותה נגד המשפחה... ניהול החשבונות היה לא תקין והעמותה אף השתמשה, בניגוד לחוק, בשמות שונים בפרסומיה לציבור לצורך גיוס כספים.

בדרך כלל ינסה ביהמ"ש "להציל" עמותה מפירוק ולאפשר את הבראתה, כדי שתוכל להמשיך לשרת את הציבור, בעיקר במסגרת המגזר השלישי, אך במקרה זה הורתה השופטת לפרק את העמותה וזאת דוקא כדי להגשים את רצונם של התורמים ולהעביר את הכספים לעמותות אחרות שיממשו רצונות אלה.

ההחלטה נתקבלה לאחר שכל ההצעות שהציע רשם העמותות לעמותה לתקן את דרכיה, נדחו. "גם עמותה אשר הוקמה מלכתחילה מתוך כוונות טובות על מנת להגשים מטרות ראויות עלולה לעשות שימוש שאינו ראוי בכספים שהגיעו לידיה ולהתנהל בניגוד למטרותיה ותקנונה", קובעת ס' הנשיא.

פסקי דין אלה הן איתות אזהרה לפעילי המגזר השלישי כולל העמותות, לנהוג בחובת זהירות ובשקיפות מלאה. אין להבחין בין מקבל שכר לבין מתנדב לענין אחריותם והזהירות בה הם חבים.

ביהמ"ש העליון הקיש מדיני ההתנהגות הנאותה בחברה להתנהגות בעמותה. כמו ניהול חברה כך גם ניהול עמותה דורש מקצועיות והכשרה מתאימה. עיסוק זה אינו יכול להיות נחלתם של חסרי הכשרה מתאימה. הצורך הוא להגן על העמותה, תומכיה והנזקקים לשירותיה.

הגישה הנחרצת והבלתי סלחנית, בה נקטו בתיהמ"ש, הביאה במקרה אחד לחיוב אישי של סכומי עתק שהוטלו על בעלי משרה בעמותה והמתקשרים אתה ובמקרה שני פירוק עמותה והעברת כל נכסים לעמותות אחרות. אלה הן תוצאות של ניהול כושל ובלתי אחראי והתנהגות חסרת זהירות שיש בה גם הפרת חובת אמונים.

אין פסקי דין אלה באים לרפות ידיהם של העוסקים במלאכה החשובה. אדרבה - פסקי הדין דורשים שיפעלו תוך שימוש בכלים המתאימים ובהכוונה מתאימה כדי שיוכלו לעסוק באותם נושאים בצורה המועילה, הן מבחינתם וכוונתם הפילנטרופית והן מבחינתו של הציבור הנזקק להם והנותן בהם את אמונו.

פרופ' דוד א' פרנקל הוא מחברו של הספר "דיני עמותות בישראל". פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון ופרופסור בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל