קשה לשנות את המציאות

גם בניכוי נתוני החרדים והערבים, ישראל עדיין בין המדינות העניות ביותר בין חברות ה־OECD

הטענה שלפיה החרדים והערבים הם האשמים במדדי העוני הגבוהים של ישראל קנתה לה אחיזה אפילו אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו. באפריל האחרון הוא צוטט כאומר שאם רק ננכה את החרדים והערבים ממדדי אי־השוויון, מצבה של ישראל יהיה מצוין.

מה שנתניהו ביצע, אומר פרופ' מומי דהן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מניפולציה של נתונים, בלשון עדינה. מחקר שעורך דהן בימים אלו מראה כי גם אם נוציא את הערבים והחרדים לחלוטין לצורך חישוב שיעור העניים בישראל, נגלה ששיעור המשפחות העניות ירד מכ־20% ל־16.6% בלבד. במצב כזה, ישראל נשארת אחת המדינות שבהן שיעור העוני הגבוה ביותר במדינות המפותחות. למעשה, שיעור העוני בקבוצה היהודית הלא חרדית גבוה בערך ב־60% משיעור העוני הממוצע במדינות המפותחות.

הסיבה לכך היא שאם מוציאים את החרדים והערבים מהמשוואה, אז צריך להוציא גם את הכנסתם הנמוכה. במקרה כזה, קו העוני, שהוא נגזרת של רמת ההכנסה של משק בית במשק, יעלה גם כן. כך, ללא חרדים ועם ערבים, יירד שיעור המשפחות העניות מ־19.8% ל־19.6%. ללא ערבים ועם חרדים, מדובר ב־17.8%.

הסיבה לשינוי הקטן היא גם החלק הקטן יחסית של שני מגזרים אלה באוכלוסייה (8%–10% במקרה של חרדים וכ־16% במקרה של ערבים), אך לדברי דהן, הסיבה העיקרית היא פשוטה. "המציאות הכלכלית־חברתית בישראל היא שבכל מגזר באוכלוסייה ישנם פערי הכנסות גדולים", אמר אתמול דהן ל"כלכליסט".

לפחות מבחינת המתודה, אומר דהן, יש הצדקה מסוימת לנכות את החרדים, שכן ההכנסה הנמוכה שלהם היא תוצאה של בחירה באורח חיים מסוים. לעומת זאת, אצל הערבים ההכנסה הנמוכה נובעת מהחסמים שיש להם בשוק העבודה הכללי. "לכן אי אפשר להגיד שרמת העוני היא גבוהה כי יש ערבים, השאלה היא למה הם עניים. התשובה היא לא כי זו בחירה,
אלא כי ישנה אפליה".

על פי נתונים של בנק ישראל שפורסמו באחרונה, שיעור העוני בכלל האוכלוסייה מ־18.1% ב־1997 ל־24.3% ב־2010. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה החרדית זינק שיעור העוני בתקופה זו בצורה חדה: מרמה של פחות מ־40% ב־1997 לכמעט 60% ב־2010. בשנים אלה עלה מדד אי־השוויון בחלוקת ההכנסה נטו (מדד ג'יני) מ־0.345 ל־0.37. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה החרדית עלה מדד הג'יני מ־0.29 ב־1997 לשיעור של 0.34 ב־2010.