אירופה סובלת, והקרנות משחרות לטרף

קרנות גידור וחברות השקעות פרטיות, שבקופותיהן 150 מיליארד דולר פנויים להשקעות, מחכות להזדמנות לרכוש מהבנקים האירופיים הלומי המשבר נכסים במחירים נמוכים

>> "זה הולך להיות העסק הגדול הבא", התלהב בכיר בקרן גידור מוקדם יותר החודש. זה יותר משנתיים חגות קרנות הגידור כנשרים מעל שפע הנכסים שהבנקים האירופיים צפויים להציע למכירה. רבות מהן פתחו סניפים בלונדון וגייסו צוותים כדי להיערך לקראת "מבול" ההזדמנויות הקרב.

על השולחן מגוון נכסים במצוקה כמו אג"ח קונצרניות, חובות נדל"ן ונכסים שאינם בליבת העסקים, בעוד הבנקים מכווצים את מאזניהם כדי לעמוד בדרישות הלימות ההון הנוקשות יותר. האו ואן סטיניס ממורגן סטנלי מעריך כי הבנקים ייאלצו לצמצם את מאזניהם בסכום מצטבר של 2 טריליון דולר עד 3.4 טריליון דולר ב-18 החודשים הקרובים. עם זאת, להערכתו, לקרנות יש רק 150 מיליארד דולר להוציא על נכסים במצוקה באירופה - מה שיאפשר להן לבחור נכסים בקפידה.

לעת עתה, "העסק הגדול הבא" אינו נראה מלהיב במיוחד, בעיקר משום שעדיין לא נרשמו מכירות בזק. מרבית הבנקים שמוכרים נכסים תימחרו אותם סביב ערכם הנקוב, כך שהתמריץ לקונים אינו רב.

העשור האבוד של אירופה

גם כשהעסקות מגובשות, קשה למצוא מימון. ביולי הסכימה מנהלת הנכסים האלטרנטיביים בלקסטון לקנות תיק הלוואות נדל"ן בסך 2.2 מיליארד דולר מרויאל בנק אוף סקוטלנד, אבל עדיין לא גייסה כ-600 מיליון דולר הדרושים לה כדי להשלים את העסקה.

גרוע מכך, בנקים רבים יתקשו למכור נכסים בזול גם אם ירצו. זאת, משום שצעד כזה יאלץ אותם לרשום הפסדים, שישחקו את ההון המועט שעוד נותר בידם כיום.

"אנחנו מחכים להזדמנות הזאת מאז 2008, אבל היא תגיע בטיפות - יידרשו לכך שנים על גבי שנים", אומר ג'ו ברטה, ראש מחלקת השקעות פרטיות באירופה של בלקסטון. יש הצופים באירופה תהליך ממושך ואטי של צמצום המינוף בנוסח יפאן, כולל עשור של ניקוי הדרגתי של הבנקים.

גם הפוליטיקה עשויה תפקיד בתהליך הזה. הפוליטיקאים האירופאים אינם בדיוק חובבי קרנות גידור, והם לא היו רוצים לראותן קונות נכסים במחירים נמוכים מדי ונהנות מהמצוקה האירופית. "ייתכן אף שזה יהיה בלתי אפשרי פוליטית לבנקים שקיבלו חילוץ ממשלתי למחוק נכסים בהיקף גדול", אומר ג'ונתן ברגר, נשיא סטון טאוור, חברת נכסים אלטרנטיביים של 20 מיליארד דולר.

מה עשוי לשנות את המצב? כמה ממנהלי קרנות הגידור מקווים כי התוכנית להעניק מימון חוזר בסך כ-143 מיליארד דולר לפחות לבנקים באירופה עד יוני הבא תאלץ את הבנקים להשיל נכסים. כך גם החלת חוקי באזל 3, שיחייבו את הבנקים להחזיק בהון איכותי רב יותר. מארק לסרי, מנכ"ל אווניו קפיטל, קרן גידור לאג"ח במצוקה, רוצה לקנות מאותם "מוכרים בעל כורחם", משום שיציעו מחירים נמוכים יותר.

הבנקים אינם הטרף היחיד לקרנות הגידור. גל של מימון חוזר, שיפגע בחברות הנמצאות בבעלות של חברות השקעות פרטיות בשנים הקרובות, עשוי להתברר כרווחי עבור קרנות אג"ח במצוקה. תוכניות של כמה ממשלות אירופיות להפריט נכסי תשתיות עשויות גם הן להיות מפתות.

בינתיים, מנהלי קרנות רבי תושייה מוצאים דרכים אחרות לעשות עסקים. כמה מהקרנות, כמו הייברידג', קרן גידור אמריקאית שבבעלות ג'יי.פי.מורגן, ו-KKR, מגדילות את פעילויות ההלוואות שלהן בעוד הבנקים מקצצים את שלהם. הקרנות יכולות לגבות ריבית גבוהה יותר, משום שהחברות זקוקות נואשות למזומן.

גם בבנקים מגלים תושייה. חסרי יכולת למכור נכסים, הם מצאו מעין פשרה, והחלו לסחור ב"העברות סיכונים סינתטיות" מול קרנות הגידור. לדוגמה, בלו-מאונטיין קפיטל, קרן גידור אמריקאית, הסכימה לקחת על עצמה חלק מהסיכון בתיקי עסקות ההחלף כנגד חדלות פירעון מהבנק הצרפתי קרדי אגריקול. קרן גידור נוספת, צ'יין קפיטל, הגיעה להסדר מול שני בנקים באירופה לספוג את 4% ההפסדים הראשונים מתיקי ההלוואות המאוגחות, בתמורה לתשואה מכובדת.

משקיעי הקרנות אולי צריכים עוד שכנוע, נוכח העובדה ש"סינתטי" נהפכה למלה גסה מאז 2008. "העסקות עלולות להיות מסוכנות", אומרת גליה ולימוחמטובה מקרן הגידור האירופית GLG פרטנרס. "אם הדברים ישתבשו, המשקיעים עלולים להפסיד 80% עד 90% מכספם - אבל הם עשויים להרוויח 10% עד 15% אם הכל יתנהל כשורה".

הדילמה הגדולה

רוברט קואניסברגר מגרמרסי, קרן גידור לשווקים מתעוררים, טוען כי מוטב לחפש במקומות אחרים. "הזדמנויות המצוקה הטובות ביותר שנוצרות כעת באירופה נמצאות מחוץ לה", הוא אומר. לדעתו, הזדמנויות טובות במיוחד טמונות בשווקים מתעוררים. רבות מהן מוערכות בחסר משום שהמשקיעים מוכרים במקומות אחרים, כתוצאה מהחששות בנוגע לגוש היורו.

הדילמה הגדולה שניצבת בפני קרנות הגידור שמתכננות לנגוס באירופה היא כמה זמן לחכות לפני שהן יוצאות למסע הקניות. סטיב שוורצמן, מנכ"ל בלקסטון, אומר כי חשוב להישאר דרוכים. "זה כמו לצאת לדייט", הוא אומר. "אתה יכול להגיד 'נחכה שנתיים ונראה' - אבל סביר להניח שעד אז היא כבר לא תהיה בסביבה".