המשותף לתופרות מירכא ולמהנדסים מקריית עתידים

>> לעתים אירוע בהווה מחזיר אותך שנים רבות לאחור. בשבוע שעבר קראתי ראיון עם יו"ר ECI, רפי מאור, הדן בכך שתקציב המדען הראשי התומך במו"פ נמוך מדי.

הן לדברי מאור והן לדברי המדען הראשי, אבי חסון, עלולה להיווצר עקב כך נדידת משרות למדינות אחרות - בעיקר לסין והודו. בישראל עלות העסקת מהנדס מו"פ יישרה בשנים האחרונות קו עם העלות באירופה ובארה"ב. בסין והודו עלות העסקת מהנדס תוכנה או חומרה יכולה להגיע לרבע מכך.

כצפוי, כמו בכל כתבה הדנה בענף ההיי-טק, בעלויות שכר, בתקציבים ממשלתיים ובסיכוי להעברת משרות אל מחוץ לישראל, התעורר בקרב הקוראים עניין רב, ולכן הצטברו תגובות רבות. ניכר שחלק גדול מהתגובות נכתבו בידי עובדים בענף ההיי-טק - וכמצופה במקרה שבו דנים בביטחון התעסוקתי ובשכרם של אנשים, הן היו אמוציונליות מאוד.

כמה עניינים הרגיזו רבים מהמגיבים. ראשית, הם טוענים, המהנדסים הסינים וההודים ודאי אינם טובים כמו הישראלים - הם אינם מסוגלים "לספק את הסחורה" כפי שמהנדס ישראלי מסוגל לעשות. למעשה, טוענים המגיבים, גם המהנדסים המערביים האחרים פחות טובים מאתנו.

בנוסף, טוענים המגיבים כלפי המרואיין, גם שכר המנהלים נמוך יותר בסין, אז למה אתה מתלונן על השכר של המהנדס - קודם תבדוק את עצמך. טענה אחרת שעלתה בתגובות היא שהמדינה אשמה, בכך שהיא מטילה מיסוי גבוה מצד אחד ומקצה מענקים נמוכים מצד שני.

תגובות מהסוג הזה צפויות ומובנות. כשאנשים חשים מאוימים, וטבעי שעובד היי-טק שקורא מאמר שכזה מרגיש מאוים, הם נוטים להשיב מלחמה.

אלא שתגובה אמוציונלית שכזו, אף שהיא מובנת במישור האנושי, מונעת דיון אמיתי בבעיה קשה שמתפתחת כיום בהיי-טק ובענפים בעלי ערך מוסף גבוה בכל מדינות המערב - ובהן ישראל. הדוגמה שנתן מאור אינה ייחודית, לא לישראל ולא ל-ECI.

באותה נשימה הזכיר מאור חברות מערביות אחרות, כמו אלקטל-לוסנט או סיסקו, הנתקלות באותה בעיה בדיוק. גם הן בוחרות להעביר משרות למזרח. כלומר אף שהכתבה הזאת נכתבה בעברית ודנה בחברה ישראלית, כתבה זהה כמעט היתה יכולה להתפרסם באתר כלכלי באירופה או בארה"ב ולעסוק בחברות מקומיות.

סדק בחזון ההיי-טק

כאן התעורר אצלי הזיכרון מהעבר. לפני יותר מ-20 שנה, בזמן לימודי הכלכלה שלי, נכחתי בהרצאה של מרצה רהוט וכריזמטי - כלכלן ידוע שלא נזכיר כאן את שמו - שדן בעתידה של כלכלת ישראל. הימים היו ימי ראשית פריחת ההיי-טק מצד אחד, ופתיחתם של ענפי ייצור מסורתיים ובראשם הטקסטיל ליבוא ולתחרות מצד שני.

המסר העיקרי שעליו חזר המרצה פעם אחר פעם היה: אנחנו צריכים לזנוח את התעשיות המסורתיות שלהן ערך מוסף נמוך, ולהתמקד במה שיש לנו בו יתרון יחסי (יתרון יחסי הוא מונח שכלכלנים אוהבים מאוד) - כלומר בהיי-טק.

ומה תעשה התופרת מירכא? שאל אחד הסטודנטים. התשובה של המרצה היתה: היא תעבוד במתן שירותים לעובדי ההיי-טק.

ראוי לציין שבמשך לא מעט שנים חזונו של המרצה שלי לכלכלה אכן התממש. מצד אחד צמחו חברות היי-טק גדולות ומצליחות, שהעסיקו אלפי עובדים בשכר גבוה. במקביל התעשייה המסורתית בתחומי המזון והטקסטיל פלטה עובדים רבים. במקרה של הטקסטיל היא הצטמצמה בעשרות אחוזים - אלא שבאמת נוצרו אז משרות רבות אחרות בתחום השירותים. בשורה התחתונה נראה שהכלכלה בכללותה נהנתה מהתהליך הזה, וכך גם רבים מהאזרחים.

אלא שבאחרונה יש רושם שמשהו בחזון הזה נסדק. הראיון עם מאור והתגובות שהוא עורר הם סימפטום קטן לסדק הזה, שראוי לדון בו.

זהירות: עודף ביטחון עצמי

ראשית עלי לומר שאיני איש היי-טק, ואיני מתיימר כלל לנסות להעריך את פערי האיכות הקיימים (אם אכן קיימים כאלה) בין מהנדסים ישראלים לאחרים, או לדון בשאלה אם הם מצדיקים את פערי השכר או לא.

ניסיוני הוא בניתוח חברות והערכה של שוויין ושל פעילותן, ולשם כך אני משתדל ללמוד מאירועים היסטוריים ומתהליכים כלכליים מהעבר. המעט שאני יכול לומר על חלק מהתגובות שאותן קראתי הוא שזחיחות ויהירות, עודף ביטחון עצמי והמעטה בערכו של מתחרה או יריב הביאו אנשים, חברות, ארגונים ומדינות לכישלונות עסקיים, מדיניים וצבאיים - לעתים עד כדי חיסול מוחלט.

עודף ביטחון עצמי והתנשאות יכולים להיות האויב הגדול ביותר שלנו בעסקים, בקריירה ובחיים בכלל. זה קרה לראשי תעשיית האלקטרוניקה האמריקאית כשהם נתקלו לפני 30 או 40 שנה בתחילת התחרות מיפאן. זה קרה גם לראשי תעשיית הרכב שם, וראו לאן זה הביא אותם.

יש לכך אינספור דוגמאות היסטוריות, שמקוצר המקום לא נפרטן. הלקח הוא אחד - לעולם אל תזלזל ביריב או במתחרה, בשום תחום.

הסינים וההודים רוצים להתקדם

נקודת המבט של הסינים וההודים על התהליך היא שונה. אולי משום שהם לא נכחו בשיעורים של המרצה שלי לכלכלה לפני 20 שנה. הם לא רואים את עצמם כבעלי יתרון יחסי רק בעבודת כפיים פשוטה. הם היו במקום הזה לפני 20 שנה, כשמשרות הייצור הפשוטות עברו אליהם. כיום הם רוצים, ובצדק גמור מבחינתם, לעלות בשרשרת הערך - למו"פ, לתכנון, לעיצוב - ולא להישאר רק בייצור הסדרתי הפשוט.

מי שחשב שהעברת פעילות למקומות הזולים תישאר מוגבלת לייצור, משלה את עצמו. כל אדם וכל חברה אנושית רוצים להתקדם ולהשיג חלק גדול יותר מהעוגה. זהו התהליך שלו אנו עדים כיום.

לעובדי המזרח הרחוק יש כיום כמה יתרונות יחסיים. היתרון הראשון הוא במספרים: במדינות כמו סין והודו יש עובדים רבים מאוד. מבחינה סטטיסטית, באוכלוסיות גדולות תמיד יימצא מספר גדול של אנשים מוכשרים מספיק כדי להיהפך למהנדסים טובים.

יתרון נוסף הוא העובדה שהעובדים במזרח מוכנים להסתפק ברמת חיים נמוכה יותר, ולכן שכרם וכל יתר העלויות יכולים להיות נמוכים בהרבה. יתרון אחר הוא שבחלק ממדינות המזרח הרחוק יש חינוך לציות, חריצות ושיטתיות. מדובר ביתרונות משמעותיים, שיכולים לפצות על מה שבעינינו עשוי להיראות כהיעדר יצירתיות או כאיטיות בעבודה ביחס למקובל במערב.

בשורה רעה למערב

בשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר טענות בנוגע לקיפאון בהיי-טק הישראלי. יש פחות קרנות הון סיכון והשקעות, פחות הנפקות של חברות ישראליות בבורסת נאסד"ק בניו יורק, ויש יותר חברות שנקלעות למשברים מאשר חברות שפורצות קדימה. מדובר בהיפוך של המגמות לעומת מה שראינו בשנות ה-90 של המאה ה-20.

ראשי הענף מתריעים, מנסים לשכנע את הממשלה להגדיל את הסבסוד למו"פ ולהעניק רשת ביטחון לגופים מוסדיים שישקיעו בחברות סטארט-אפ - הכל כדי לנסות להניע מחדש את הקטר.

אלא שמול הניסיונות האלה, שלא ממש צולחים, עומדת השאלה הקשה, שתשובה חיובית עליה מפחידה את כולנו: האם ייתכן שהתהליך שאותו עובר כיום ההיי-טק הוא אותו תהליך שעבר לפני 20 שנה על חברות מסורתיות?

ברור שזה לא יקרה ביום אחד, בדיוק כפי שבתעשיות המסורתיות זה לא קרה בן לילה. אבל אם תחליפו בראיון עם מאור את המלה מהנדס במלה תופרת, תשמעו אותן מלים בדיוק שנשמעו לפני 20 שנה.

ומי שממש רוצה לראות קווי דמיון, שיחפש בגוגל ראיונות משנים קודמות עם רמזי גבאי, מנהלה הוותיק והמוערך של אופיס טקסטיל ויו"ר איגוד תעשיית הטקסטיל. גבאי הפציר אז בממשלה לסבסד את שכר העובדים כדי למנוע נדידת משרות למדינות אחרות והרס התעשייה המקומית.

למזלו הרע, הוא נתקל בחומה בצורה של כלכלנים שטענה כי אין לסבסד תעשיות שבהן אין לנו יתרון יחסי. אותם טיעונים שהשמיע מאור ב-2011 בנוגע תעשיית ההיי-טק השמיע גבאי ב-2004 בדברו על תעשיית הטקסטיל. ייתכן מאוד שהשנים הבאות יראו לנו שבין התופרות מירכא למהנדסים מהמרכז יש יותר מן המשותף משנהוג לחשוב.

למהנדסים אלה בוודאי לא חדשות טובות, אבל גם לתופרות מירכא זוהי נחמה קטנה מאוד. למען האמת זוהי בשורה די רעה לכל אזרחי ישראל, כמו גם לאזרחי מדינות המערב.

-

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות