התוכנית הצליחה: הפסקתי לעבוד בגיל 36

בשנת 2000 התחלתי לעבוד כמתכנת בחברת קומברס. שנה לאחר מכן נשלחתי עם משפחתי לעבוד בהונג קונג. די מהר הבנתי שאני לא מתאים להיות שכיר. לא אהבתי את העובדה שאין לי כמעט שליטה על הביטחון התעסוקתי או על השכר שלי.

בתור שכיר, המציאות יכולה להתהפך מהר מאוד. יום אחד אתה עובד עם הבוס הכי טוב בעולם, ולמחרת אתה מקבל בוס חדש שבודק כל יום בשעון מתי באת ומתי אתה הולך הביתה.

חלמתי להשיג עצמאות כלכלית. רק כשיהיה לי מספיק כסף, חשבתי, אוכל להתעסק בדברים שמעניינים אותי באמת בחיים מבלי לדאוג לפרנסה יומיומית. הבנתי שאני חייב תוכנית מילוט - והחלטתי להתחיל להשקיע בבורסה.

"העמסתי מכל הבא ליד"

את הצעדים הראשונים בשוק המניות עשיתי כמו רבים אחרים. בחרתי מניות לפי כתבות בעיתונים, והתמקדתי בחברות טכנולוגיה שציפו מהן להראות צמיחה אגרסיווית במכירות. הימים היו ימי הבועה הגדולה של בורסת נאסד"ק, ואני העמסתי מניות טכנולוגיה מכל הבא ליד: צ'ק פוינט, אורבוטק וכמובן קומברס. חוץ ממכפיל רווח לא הכרתי שום מושג אחר שקשור לשוק ההון ולתמחור של מניות.

מכיוון שהצטרפתי אל העדר לקראת סוף המסיבה, לא לקח לי הרבה זמן לגלות שהמניות שקניתי היו יקרות מדי. הרבה יותר מדי. מכיוון שהרבה ידע לא היה לי, לא חששתי מלהשקיע במניות עם מכפיל רווח 100. כמו כולם, גם אני ציפיתי שהן יכפילו את הרווחים בכל שנה. מהר מאוד הבנתי שהציפיות שלי היו אופטימיות מדי ולא ממש ריאליות.

זמן קצר לאחר שהתחלתי להשקיע בבורסה התפוצצה הבועה. תיק מניות הטכנולוגיה שלי קרס ב-90%. אפשר להגיד שהפסדתי את כל הכסף שלי.

ראיתי עובדים רבים, חלקם בעלי משפחות ששיבה זרקה בשיערם, נשלחים הביתה בלי יותר מדי סנטימנטים. לפני שהחל המשבר פימפמו לנו המנהלים שאנחנו "משפחה אחת גדולה", אבל זמן קצר לאחר שהחל המשבר הם פיטרו מאות "בני משפחה"

"אם ישנם רבים שמצליחים, אני הולך ללמוד מהם"

עם פיצוץ הבועה החלו פיטורים המוניים בחברות ההיי-טק, כולל בחברה שבה עבדתי. גלי הפיטורים האלה רק דירבנו אותי יותר. ראיתי עובדים רבים, חלקם בעלי משפחות ששיבה זרקה בשיערם, נשלחים הביתה בלי יותר מדי סנטימנטים.

לפני שהחל המשבר פימפמו לנו מנהלי קומברס שאנחנו "משפחה אחת גדולה", אבל זמן קצר לאחר שהחל המשבר הם פיטרו מאות "בני משפחה".

בשלב הזה החלטתי לסמן לעצמי מטרה - להגיע לעצמאות כלכלית עד גיל 47. כמעט כל מה שעשיתי מאז נועד לשרת את המטרה הזאת.

כדי להגיע לשם פעלתי בשני כיוונים מקבילים: צמצום משמעותי של הוצאות המחיה והשקעת העודפים בבורסה. זו היתה מפת הדרכים שלי.

למרות ההתחלה הלא מוצלחת, עדיין האמנתי בכל לבי שניתן להרוויח כסף בבורסה. "ישנם רבים שמצליחים בכך, ואני הולך ללמוד מהם איך לעשות זאת", אמרתי לעצמי.

בחודשים ובשנים שאחר כך הקדשתי לעניין מאות שעות לימוד עצמי. קראתי את טובי ספרי ההשקעות שניתן למצוא. התחלתי מהספרים של פיטר לינץ', שממנו הבנתי שאסור, פשוט אסור, להתקרב למניות של החברות הכי חמות בתעשיות הכי חמות. אילו רק קראתי זאת שנתיים קודם לכן. מלינץ' הגעתי לוורן באפט, ומבאפט לבנג'מין גראהם.

בשעות שלאחר העבודה, בערבים ובסופי שבוע, השקעתי את כל כולי בלימודים על שוק ההון - בעיקר מספרים וממקורות אינטרנטיים. בזמן המועט שנותר קראתי תשקיפים ודו"חות כספיים. ההתחלה היתה אטית. לא היה לי שום רקע בעסקים ובחשבונאות.

מושגים כמו "ימי מלאי", "ימי לקוחות", "שולי רווח תפעולי" או "EBITDA" נשמעו לי בהתחלה כמו סינית - ואפילו יותר גרוע, שהרי את השפה הסינית כבר ידעתי. אבל לא ויתרתי - והמשכתי ללמוד ולהתפתח.

בחרתי מניות לפי כתבות בעיתונים, והתמקדתי בחברות טכנולוגיה שציפו מהן להראות צמיחה אגרסיווית במכירות. הימים היו ימי הבועה הגדולה של בורסת נאסד"ק, ואני העמסתי מניות טכנולוגיה מכל הבא ליד. חוץ ממכפיל רווח לא הכרתי שום מושג אחר שקשור לשוק ההון

ההזדמנות הגדולה: מגפת הסארס

ב-2003 הגיעה ההזדמנות הגדולה שלי. גם היא, כמה צפוי, הגיעה בעיצומו של משבר. מגפת הסארס תקפה אז את הונג קונג וחלקים מסין, והביאה בעקבותיה פאניקה גדולה לשוקי המניות והנדל"ן באזור. אני החלטתי לעוט על ההזדמנות וקניתי כמה מניות במחירים מגוחכים.

אחת המניות שקניתי אז היתה של חברת הנפט הסינית פטרוצ'יינה. ידעתי שגם וורן באפט מושקע בה. המניה נסחרה במכפיל רווח 3, והחלטתי להניח עליה חלק נכבד מהחסכונות שלי. בתוך שלוש שנים סכום ההשקעה שלי צמח פי ארבעה. המשכתי לחפש חברות שנסחרות בזול, בעיקר בהונג קונג - שוק הבית שלי.

היו לי גם לא מעט כישלונות, כמו למשל בחברת התרופות צ'יינה-פארמה שעליה הפסדתי חצי מגובה ההשקעה, אבל למזלי היו לי הרבה יותר הצלחות מאשר כישלונות.

"תליתי את הלפטופ"

עם השנים קיבלתי יותר ביטחון. זנחתי את המניות של החברות הגדולות והמוכרות, והתמקדתי בעיקר במניות של חברות קטנות, כאלה שנמצאות בפינות הנידחות והחשוכות של השוק ונסחרות לא פעם הרבה מתחת לשווי האמיתי שלהן. ההשקעה בחברות אלה הניבה לי תשואה גבוהה בהרבה מהציפיות המוקדמות שלי.

על הקריירה שלי כמתכנת אין לי הרבה מה להגיד. העדפתי להשקיע את הזמן הפנוי בלימוד השקעות וחיפוש הזדמנויות במקום לנסות להתקדם לתפקידים בכירים יותר. אולי משום כך לאורך השנים ההכנסה שלי לא ממש עלתה, ולמעשה תנאי התעסוקה שלי אף הורעו. אבל זה לא הפריע לי יותר מדי - משום שההכנסות שהניבה לי הבורסה פיצו על כך.

תוכנית המילוט הצליחה. לפני קצת יותר משנה עשיתי שוב חשבון, והגעתי למסקנה שמצבי הכלכלי טוב מספיק ושאורח חיי צנוע מספיק כדי שאוכל לעזוב את עבודתי ולחיות מחסכונות והשקעות. הצעד הזה התאפשר בעיקר בזכות התשואות הגבוהות שהניבו לי ההשקעות בבורסה. באוגוסט 2008, בגיל 36, 11 שנים לפני התוכנית המקורית, "תליתי את הלפטופ" בפעם האחרונה ואמרתי שלום לעבודת התכנות.

העיתוי שלי היה "מושלם" - בדיוק לפני אחת המפולות הכי גדולות בהיסטוריה של שוקי המניות, מפולת שקיצצה את החסכונות שלי ביותר מ-50%. אבל זה כבר סיפור לטורים הבאים.

* עדו מרוז עבד בעבר כמתכנת בקומברס, וכיום חי עם משפחתו בסין והונג קונג ומתפרנס מהשקעות בבורסה. את טוריו בנושאי השקעות וחיסכון ניתן לקרוא גם בבלוג שלו, "לחיות, אבל אחרת".

אין לראות בכתוב המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך או ייעוץ השקעות כלשהו.

** מכפיל רווח: פרמטר בתמחור מניות שמחושב על ידי חלוקת הרווח למניה במחיר המניה. מכפיל רווח גבוה מ-30 נחשב לגבוה, ויתאים רק לחברות שמפגינות צמיחה מהירה ברווחים.

תוכנית המילוט הצליחה. לפני קצת יותר משנה עשיתי שוב חשבון, והגעתי למסקנה שמצבי הכלכלי טוב מספיק ושאורח חיי צנוע מספיק כדי שאוכל לעזוב את עבודתי ולחיות מחסכונות והשקעות. הצעד הזה התאפשר בעיקר בזכות התשואות הגבוהות שהניבו לי ההשקעות בבורסה