האם חידקים מתים בפריזר?

יעל היקרה,
אכן התחרפנת. ראשית, יש המון סוגים של חידקים. המון המון. יותר מכל שאר היצורים החיים גם יחד. ובתוך המגוון העצום הזה יש חידקים שמסוגלים לשרוד, ואפילו לשגשג, בכל מיני תנאים מוזרים. בחום, בקור, אפילו בים המלח.
לדוגמה, במעמקי האוקיינוס, באזורים שבהם המים מחוממים על ידי פעילות געשית, חיים זנים של חידקים שאוהבים טמפרטורות גבוהות במיוחד. אחד מהם, שקיבל את השם "זן 121", חי ומשגשג במים בטמפרטורה של 121 מעלות צלזיוס, שבה משתמשים ברבים ממכשירי העיקור הרפואי ("סטריליזציה" בלעז), ומפסיק להתרבות רק כשהטמפרטורה עוברת את ה־130 מעלות (כן, בלחץ גבוה מים נשארים נוזליים גם מעל 100 מעלות).
יש המון סוגים של חידקים . צילום: shutterstock מין קישח אחר של חידקים בשם דאינוקוקוס רדיודוראנס (Deinococcus radiodurans) מסוגל לעמוד בקרינה חזקה פי אלף ממה שנדרש כדי לקטול אותך ואותי בלי להניד עפעף. וזה בלי להזכיר את היותו עמיד ביותר גם לחום, קור, יובש, חומצה ואפילו ריק.
ואם כל החידקים המיוחדים האלה לא מפחידים אותך, זכרי שגם החידקים הממוצעים, אלה שמתים כשמרתיחים אותם, הם יצורים פשוטים. יש בהם פחות חלקים שיכולים להתקלקל, ועובדה זו הופכת אותם לעמידים בצורה מופלאה. טמפרטורות נמוכות מאטות את הפעילות שלהם (לכן מזון נשמר טוב יותר בקור), וחלקם עלולים להתפקע ולמות כשהנוזלים בתוכם קופאים ומתנפחים (כי קרח תופס יותר נפח ממים), אך בחלק גדול מהמקרים הם פשוט נחים ומחכים שתפשירי אותם.
וכל זה בלי לדבר על נבגים. חידקים רבים מסוגלים לצמצם את עצמם לצורה רדומה, מיובשת וקשה להשמדה. כשהתנאים הנכונים מופיעים, הנבג הופך בחזרה לחידק שממשיך להתרבות. נבגים מסוגלים לשרוד בתנאים קיצוניים ביותר במשך פרקי זמן שנראים בלתי מוגבלים, וב־1995 הצליח צוות מדענים "להחיות" נבגים שגילם הוערך בין 25 ל־40 מיליון שנה.
אז מה עושים? אם את רוצה להיפטר מהחידקים, מוטב שתיצמדי לשיטות הבדוקות, הכוללות בעיקר הרתחה והוספת כלור. הן קוטלות את רוב החידקים הגורמים למחלות. סיבוב במקפיא יכול להרוג חלק מצורות החיים (טפילים זעירים, למשל) אך אינו יעיל נגד חידקים. למעשה, בקיץ הישראלי הלוהט ייתכן שאת עושה להם טובה.
שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il