יד בורא העולם השומע תפילה | כוכבי שנות ה-80 פרדים מהסדרה
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהסדרה האהובה, ביקשנו משחקני ויוצר הסדרה לספר לנו על רגע מיוחד בחייהם, רגע מלא בקדושה, ושמענו מהם על כמה רגעים אישיים, מרגשים ובלתי נשכחים
מאז ומתמיד ליוותה את הסדרה שנות ה-80 האמונה והדת ונדמה שהיא נוכחת בה בכל פרק ובכל דמות בדרכה המיוחדת. באופן טבעי ומשמח פרק סיום הסדרה, שחותם את חמש העונות של התוכנית, הוא פרק ההכנסה החגיגית של ספר התורה המפואר לבית הכנסת שבשכונה.
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהסדרה האהובה, ביקשנו משחקני ויוצר הסדרה, לספר לנו על רגע מיוחד בחייהם, רגע מלא בקדושה, בו יד האלוהים הייתה נוכחת בחוזקה ובכוחה ושמענו מהם על כמה רגעים אישיים, מרגשים ובלתי נשכחים.
אריק משעלי (מרסל הספר)
ראשית האמונה שלי מילדות הייתה הבסיס ממנו התחלתי. בבגרותי חקרתי את נושא האמונה לעומק ועברתי חוויות רבות של ניסים וזו אחת מהסיבות שיצאתי פעמים מספר לחקור את הנושא בסרטים דוקומנטריים שיצרתי כגון: "זכותו תגן עלינו" עם רפיק קמחי ו"סידנא מסע אל סודות האמונה".
נס הוא דבר אמפירי ובדיוק כמו אמונה לא ניתן לאחוז בו מחשבתית. חווית הניסים באה בדרך כלל לאחר ציפייה ארוכה המלווה בתפילה שלעיתים נואשת. כאמור, חוויתי ניסים רבים: אחד מודגש מהם היה עם בתי הקטנה כאשר הייתה בת 5. בחייך העליון שלה היה מן פצע בעל מרקם לבנבן שלא מצאו לו תרופה מיטב הרופאים בישראל. מומחי פה ולסת פגשו אותה ותשובה – אין.
הרופאים החלו לדבר על מחלות חשוכות מרפא, ה' ירחם והפאניקה החלה לקנן ולחלחל לחיינו. כעבור שבועיים לא נותר אלא לבצע ביופסיה. בלכתנו לאיכילוב, כאשר כולי ציפיה לנס גדול, על מיטת ההרדמה רק לפני ביצוע הבדיקה סטז'ר התבקש להציץ בפיה של בתי והוציא מכיסו כלי מחודד על מנת לחוש במרקם ושלף לפתע במהירות, מדבקה שנתקעה לבתי על החייך ומיאנה לצאת. אז אם זהו לא נס מהו נס?
אולי יעניין אותך:
איזו דמות אתם מ"שנות ה-80"?
שלום אסייג: "החלטנו להמשיך לעונה חדשה - שנות ה-90"
כבר מתגעגעים: נפרדים מסבתא מיזולדה
אוכל של סבתא: כוכבי שנות ה-80 חושפים את המתכונים מבית סבתא
לירן יקוטי (רבי בלישה)
בילדותי הייתי ילד שובב ותמיד הרגשתי השגחה עליונה ששומרת עליי וגם אימי תמיד אמרה לי: "לירן, אלוקים פשוט אוהב אותך". בגיל 17 נסעתי לחוף בכנרת עם חברים ועל האצבע ענדתי טבעת שחרוט עליה "יברכך ה' וישמרך" ואהבתי אותה בכל ליבי. כששחיתי בכנרת הטבעת נעלמה לפתע במים, חיפשנו אותה מעל לשעה אך לשווא. חזרתי הביתה בעצב רב. יום אחד, הוצאתי מארון הבגדים חולצה וראיתי את הטבעת מתחתיה, חשבתי שאני מדמיין אבל בדרך אלוקית ככל הנראה, היא הגיעה אליי בחזרה.
ולפני כשש שנים, שוב בכנרת, שחיתי בחוף גולן לכוון מצוף מרוחק, הגעתי למצוף על מנת לנוח מעט ולחזור לחוף אך המצוף היה מרוח בגריז מחליק כך שנאלצתי לחזור בשחייה וכשכוחותיי אזלו הרגשתי פחד של ממש. פתאום, משום מקום, הגיעה סירת שיטור וחילצה אותי. השוטר אמר שבמקום הזה היו לא מעט מקרי מוות וטביעות והרגשתי שאלמלא יד האלוקים בדבר- הייתי היום במקום אחר ועל כך תודה לבורא עולם.
שרלין חזיזה (אילנה)
הלידה של בני הבכור הייתה לפני שבע שנים, הייתי בת 27 ללא מושג קלוש לקראת העתיד לבוא.
לאורך כל ההיריון העובר היה גדול יחסית לשבוע שבו הייתי. טרם הלידה ערכו בדיקת אולטרסאונד שבה הבינו שמשקלו של התינוק הוא 4.100 והעמידו אותי בפני דילמה האם ללדת בלידה רגילה שאומרת שאני צריכה לחתום שיכול להיות שאחד מאברי התינוק ישברו או לגשת לניתוח קיסרי.
בשעה שהייתי בבית החולים התקשרתי לרופא שלי והוא אמר לי שזו החלטה שלי בלבד. נלחצתי מאוד. אמא שלי ייעצה לי להירגע ולקחתי רגע לעצמי בו בכיתי את נשמתי בתפילה לבורא עולם וביקשתי שיעזור לי לבחור.
כשסיימתי את התפילה נכנס לחדר במקרה רופא צעיר שהאנרגיה שלו הרגיעה אותי והוא שאל מהי הדילמה .סיפרתי לו הוא חייך אליי, התקרב ונגע לי בבטן ואמר בהחלטיות:" אני מיילד אותך באופן טבעי". הוא החזיק לי את היד ואמר לי אל תפחדי. הלידה ערכה 11 שעות וללא כאב וילדתי טבעי את בני הבכור בדיוק במשקל 4.100. כל אדם צריך שתהיה לו אמונה והיא מגיעה בכל מני צינורות.
חי דוידוב (דדה ויטלי)
הפרק האחרון בסדרה שנות ה-80, מרגש אותי במיוחד, כי הוא מזכיר לי מאוד כיצד במסגרת הצילומים לסדרה שלי ״איפה אתה חי?!״ יצאנו לבוכרה (אוזבקיסטן) לחיפוש אחר ספר תורה עתיק, שנגנז בזמן השילטון הקומוניסטי במרתף בבית סבי, חי אשאן הכהן זצ״ל, שהיה רב בית הכנסת העתיק בבוכרה.
הסיכויים להפיק ולצלם סדרת טלוויזיה ישראלית באדמת באוזבקיסטן, מדינה מוסלמית שמרנית, שאפו לאפס ובכל זאת התעקשתי ויצאנו לבוכרה. התחלנו את הסיור בבית העלמין העתיק, שם מעל קברו של סבי המנוח, ביקשתי שיעמוד בתפילה ונצליח לעמוד במשימתנו זו. מהרגע שיצאנו מבית העלמין הכל הלך לטובתנו. השגנו מפיק מקומי שלחש באזני, שלמרות היותו מוסלמי אדוק, הוא רוכש כבוד רב לקהילה היהודית בבוכרה והוא יסיע לנו בכל אשר יידרש ואכן כך היה. באחת הסצנות אנו אמורים לצאת עם ספר התורה מהמקום בו היה מוסתר במשך עשורים רבים אל הרחוב ולרקוד איתו. למרות חששותיי מסצנה זו ברחובותיה של עיר מוסלמית, מצאנו עצמנו, אני, אחי השחקן רונן דוידוב והשחקנית עדי הימלבלוי, רוקדים עם ספר התורה כשתושבי המקום המוסלמים רוקדים איתנו יחד ברחובות העיר. ברגע זה, זכיתי לרגע של עילוי רוחני אדיר, שללא ספק, האחראי על הרגע המרגש הוא סבי המנוח שעומד בתפילה על כולנו ועל הצלחתנו.
מני אסייג (הכותב הראשי של הסדרה)
נולדתי עם אמונה מובנית בבורא העולם ובכל רגע נתון בחיי אני מרגיש בקיומו ובוטח בו. אחד הרגעים המשמעותיים עבורי היה כאשר חבר קרוב מאוד נכנס לסחרור מבחינה רפואית וכל הבדיקות הובילו למקום אחד איום ונורא. רגע לאחר שנשאתי את שמו ובירכתי אותו בזמן הקריאה היומית בספר דברים, הוא התקשר ובישר לי שקיבל טלפון מהרופא שסיפר לו שבבדיקה נוספת של הממצאים נראה שהכל תקין ופיקס וזה- רק יד בורא העולם השומע תפילה.
מוזמנים לצחוק ולהתרגש ביחד איתנו: שנות ה-80 בפרק אחרון, חמישי (מחר), אחרי החדשות בערוץ 13.