"כל האנשים המצחיקים התחילו אצלנו במועדון": סיפורו של הקאמל קומדי קלאב
באחד המועדונים הגג קרס, באחר הוא בכלל נשרף ואז גם הגיעה פשיטת הרגל - אבל שום דבר לא עצר את הקאמל קומדי קלאב מלהוות בית ספר לאלו שהופכים עם השנים לקומיקאים המובילים בישראל; רועי לוי, שאת הופעת הבכורה שלו במקום עשה עוד כשהיה נער בן 16 והפך במרוצת השנים גם לבעלים של המקום, נזכר בתחילת הדרך, מסביר מהו סוד הקסם ומחלק טיפים לסטנדאפיסט המתחיל
כמו מועדון הפלקה לכוכבי הזמר המזרחי, כמו קול ישראל לעיתונאים, כמו הפרסומת של קסטרו לקריירה של יעל אבקסיס וליאור מילר - כך גם הקאמל קומדי קלאב עבור קומיקאים: תחנת חובה לכל מי שמצחיק ורוצה להפוך את התחביב לקריירה של ממש.
בחזרה לשנות ה-90:
- פוגים, טמגוצ'י, גיים בוי - ואלבום של WWF
- שני ערוצים בקושי, גימיקים זולים - ורייטינג שיא
- השערוריות, הסלבס - ולהקות הבנים שעשו היסטריה
הקאמל קומדי קלאב הוקם בשנת 1993 וכבר שנים שהוא מגדל דורות של סטנדאפיסטים, אשר הופכים במרוצת השנים לקומיקאים המובילים בישראל: החל מישראל קטורזה, אלי ומריאנו ואיל קיציס ועד לשחר חסון, אורנה בנאי, אורי חיזקיה ורשף לוי.
בין אותם שמות גדולים, גם אחד - שלום אסייג. הוא היה בן 24 כשהופיע במועדון החדש, וכבר מהרגע הראשון שלו על הבמה הבינו הנוכחים שמדובר בקומיקאי ענק. "הגעתי מאילת לנסות את מזלי", סיפר לאחרונה בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "הופעתי כמה דקות, ואיך שירדתי מהבמה ניגשו אליי המנהלים ואמרו לי שהם רוצים שאופיע באופן קבוע".
הרגע הזה, הודה באותו ריאיון, היה מהמאושרים בחייו. "זו הייתה מבחינתי תחילת המסע. הרגשתי מאושר, הרי זה מה שחלמתי עליו כל הילדות ופתאום אתה מקבל גושפנקה שאתה מוכשר, שאתה יכול להצליח גם בתל אביב".
לא רק שמצאנו תיעוד של אחת הפעמים הראשונות של שלום על אותה הבמה, אלא שבפרק האחרון של "שנות ה-90" ששודר אמש (שלישי), זכינו לראות את בנו דניאל משחזר את אותו קטע קומי בדיוק. לכבוד השחזור הנוסטלגי, יצאנו לבדוק מהו סודו של המועדון שגם שנים אחרי מצליח למשוך אליו את כל מי שבעתיד יתברג לשורה הראשונה של מיטב הקומיקאים בישראל.
הגג שקרס והמועדון שנשרף
הקאמל נוסד על ידי בן זיידל והשחקן שמואל וילוז'ני ופעל תחילה מנמל תל-אביב. כעבור שנתיים, פרש וילוז'ני מהניהול והמועדון החל במסע נדודים מפרך: מהנמל הוא עבר ליפו, מיפו לאזור הדולפינריום - אלא שאז גג המבנה קרס והמועדון הועבר, שוב, והפעם לבית מרכזים. פה לא נגמרו התלאות, שכן בבית מרכזים פרצה שריפה שכילתה את המקום כולו.
בניסיון אחרון להציל את המוסד הוותיק, העביר בן זיידל את הקאמל לתחנה המרכזית בתל-אביב - אולם שם הוא נקלע לקשיים כלכליים והמועדון פשט את הרגל. אחרי המסע המפרך, בשנת 2004, הודיע זיידל כי בכוונתו לסגור את המקום. ואז הגיע רועי לוי.
View this post on Instagram
כשרועי לוי חנך את בימת הקאמל הוא היה נער בן 16 שפרש מבית הספר. "המועדון בדיוק נפתח", הוא מספר כיום. "התחלתי להופיע שם בבמות הפתוחות ולאט לאט צמחתי". גם לו, כמו לכל מי שאי-פעם ניסה להצחיק אנשים, היו פאנצ'ים שנענו בדממה. "ההתחלה שלי שם לא הייתה חלקה. לא הגעתי מוכן, לקח לי קצת זמן", הוא מודה.
שנים אחרי, כמעין סגירת מעגל מרגשת, לוי היה זה שביקש לרכוש מזיידל את המועדון ובכך הציל אותו מאיום הסגירה. "קניתי את המקום כדי שהוא יהיה פתוח וייתן בית חם לעוד ילד בן 16 שזרקו אותו מכל הכיוונים". ואותו נער שיבוא יצטרך לעבוד קשה. מאוד קשה.
יש מישהו שהופיע במועדון וכבר מהרגע הראשון אמרת, "וואו, הוא יהיה כוכב?"
"זה לא עובד ככה. כשזמר מתחיל לשיר, למשל, שומעים שיש לו קול יפה אבל אצל סטנדאפיסטים זה עניין. לוקח זמן לחשוף את עצמך, לשים את הדברים על השולחן. זו עבודה של שנים, צריכים להזיע מאוד ורק אחרי שמזיעים אפשר לדעת. בואי נגיד שכל האנשים המצחיקים שאת מכירה התחילו במועדון ועבדו הרבה מאוד שנים בשביל זה".
View this post on Instagram
5 יחידות בפאנצ'ים
כיום, אחרי שעבר (כן, שוב) מנחלת בנימין לרחוב אלנבי, מפעיל המועדון את "קאמל קומדי סקול", בית ספר שהוקם במטרה להכשיר את הדור הבא של הסטנדאפיסטים. "אנחנו מלווים את החבר'ה שמצטרפים במשך כמה שבועות ומלמדים אותם כל מיני טכניקות כתיבה", מסביר לוי. "הם מופיעים ואחר כך אנחנו צופים איתם בהופעה, מסיקים מסקנות - ובשבוע שלאחר מכן הם שוב עולים להופיע".
אפשר בכלל ללמוד להיות מצחיק? זה לא משהו טבעי?
"אתה צריך שמשהו בך יהיה מצחיק, בכל זאת - חוש הומור זה חוש. אני יכול להגיד לך שההבדלים בין ההופעות המצולמות בתחילת הקורס לאלה שמצלומות בסופן מדהימים".
אז בעצם סטנדאפיסט צריך המון עבודת שטח.
"נכון, המון שעות במה. זה כמו בחיל האוויר. אני מתאר לעצמי שהטייס הכי טוב זה הטייס שטס הכי הרבה".
איזה טיפ היית מביא לקומיקאי המתחיל?
"תהיה אתה בעצמך ולא שום דבר אחר".