המאבק על הנוף

בימים האחרונים עלתה אל סדר היום הציבורי סוגיית שלטי החוצות המוצבים בדרכים הבינעירוניות. זאת לאחר שבשבוע שעבר התכנסה ועדת הכלכלה של הכנסת על מנת לדון בהצעת החוק שיזם ח"כ הכנסת יורם מרציאנו, שעיקרה שינוי בחוק הדרכים (שילוט) התכש"ו 1966 האוסר על הצבת שלטי חוצות בדרכים בינעירוניות. הצעת החוק, אשר עברה בקריאה טרומית, נדחתה על ידי ועדת הכלכלה וחזרה אל שולחנו של משרד התחבורה, אשר מתבקש כעת להכריע באם הצבת שלטי החוצות בדרכים בינעירוניות תסיט את תשומת לבם של הנהגים בכבישים וכרוכה בסיכון בטיחותי. כסף, פרסום, שטחים פתוחים והשלטים בדרך הביתה: בוויכוח החם של העונה, מתנצחים הארגונים הירוקים וחבר הכנסת מרציאנו על עתידו של המרחב הציבורי. הוויכוח, בניגוד לצפוי, דווקא מורכב.

לשון החוק ולשון הח"כ

כיום אוסר חוק הדרכים (שילוט) על הצבתם של שלטי חוצות בדרכים בינעירוניות, אלא אם ניתן לכך היתר מיוחד על ידי ועדה מחוזית לתכנון ובנייה. בפועל, ניצבים שלטי חוצות רבים ללא היתר מיוחד בדרכים אלו, כאשר השלטים הפזורים בצדי נתיבי איילון מהווים דוגמה בולטת לכך. לאחר שהגיש ארגון "פעולה ירוקה" עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כשנה, קצב בית המשפט הארכה בת שנה לפרסום שלטי חוצות בדרכים בינעירוניות ופסק כי מתחילת שנת 2008 לא יינתן אישור להציב שלטי חוצות בצדי דרכים בינעירוניות, על פי חוק.

עיקרו של תיקון החוק שיזם ח"כ מרציאנו עוסק בהעברת הסמכות והאחריות להצבת שלטי החוצות בדרכים בינעירוניות שעוברות בתחום שיפוטן של הרשויות המקומיות לידיהן של רשויות המקומיות ולא למדינה, כפי שהיה עד כה. מרציאנו מגן על יוזמה זו בהתלהבות: "העברת הסמכות לרשות מקומית," מסר לנו הח"כ, "מאפשרת גם ערעור לוועדה מחוזית. מטרת החוק הנה עשיית סדר בשילוט המתפרס ברחבי הארץ ולא העצמת התופעה. עדיף יהיה שהכספים יועברו לטובת הציבור ולא כל בעל חלקה ישכיר באופן ישיר את אדמתו וגגו לטובת שילוט בדרכים. העברת הסמכות לרשות מקומית תאפשר בקרה ואיזון בין הרצון לפרסם לבין האינטרס של שטחים פתוחים."

ממשרדו של השר מרציאנו נמסר כי לחבר הכנסת אין עניין ראשוני ואישי בכל הקשור להצעת החוק, ואינו "מחובר או מכיר אישית אף בעל חברת שלטים: "הנושא עלה על סדר יומה של הכנסת , הדיון הוביל אותי לקחת יוזמה ולשנות את החוק הקיים על מנת שיתאים לעידן בו אנו חיים," מסר מרציאנו. הרצון שלו להגיש את הצעת החוק, הוא אומר, "הנו רק בשל ההכרה בחשיבות שינוי החוק והתאמתו לרוח החיים בישראל, והרצון לאזן בין הצורך החברתי לצורך הכלכלי, והאיזון בין הקדמה השיווקית לבין ביטחון הנהגים והנוף הסביבתי." הפרצה בחוק הקיים, טוען השר, "הביאה לכאוס שבו התאפשר לכל חברת שילוט להציב שלטים במרחב ציבורי ואו בשטח פרטי (בתים לדוגמא), בכל גודל, צורה ומיקום ללא קשר לסביבה." כתוצאה מכך, נטען, "ניתן לראות שדות ומרחבים שבהם מצויים עשרות שלטים שמעמיסים על המרחב ועל הנהג (אזור איילון). מטרת התיקון לחוק היא להגביל את כמויות השלטים והמרחב בין שלט לשלט וכמובן את הגודל המקסימאלי והיחסי בהתאם לשטח בו השלט מוצב ולסביבה."

"מכוער, פולשני ומסוכן"

לקראת התכנסות הועדה הכלכלית של הכנסת בדיון בהצעת החוק ביום רביעי שעבר, גברו קולות המתנגדים לתיקון החוק, וביניהם נשמעו קולם של ארגונים כגון "פעולה ירוקה", "אמנים למען סביבה וקיימות" ועוד, הטוענים בין היתר ששלטי החוצות מכערות את הנוף הציבורי.

בעוד שסוגיות הנוגעות לבטיחות בדרכים מצויות באופן תדיר על סדר היום הציבורי ונוכחות גם במקרה של שלטי החוצות, סוגיית שימור הנוף נזנחת לעיתים. נושא שימור הנוף עלה בעבר בהקשרן של מחלוקות אחרות, כגון בנייתם של בניינים גבוהים בקרבת חופי הים התיכון, אשר מסתירים לתושבים והולכי רגל את הנוף הימי. בהתייחסותם של מתנגדי הצעת החוק אל טעמי כיעור נופי ישראל טמונה הצהרה אשר מניחה את הסוגיה על סדר היום האקולוגי, והופכת אותה בהכרח לבעיה אקולוגית. חבר הכנסת מרציאנו טוען שדווקא חוק שיסדיר את השילוט, יוכל להביא לתכנון מקדים כיצד יראה הנוף או כיצד השילוט ישפיע על הנהג. זו הסיבה, מדגיש חבר הכנסת, שבגינה החליט להגיש את ההצעה: "בשביל שתחום השילוט ינוהל תחת הנחייה של בטיחות הנהג והפסקת הכיעור בכבישים."

ויכוח על בטיחות והתנצחות על הכסף

אך במקרה של שלטי החוצות, מתרחבת הבעיה האקולוגית מעבר לגבולות כיעור הנוף: לדידם של רבים, מדובר גם בזיהום המרחב הציבורי במידע שממנו לא ניתן להתעלם. במאמרה "האקולוגיה של המוח – זכות הציבור לא לדעת" מתארת שרון קנטור את הצבת שלטי הפרסום בשטחים בינעירוניים פתוחים כ"פרסום בכפיה".

על פי אבי לוי, מנכ"ל "פעולה ירוקה", הצבת שלטי החוצות בדרכים בינעירוניות מעלה שאלות בנוגע לבטיחותם של הנהגים, וכן מכערת את הדרכים ופוגעת באסתטיקה של הנוף. לוי טוען כי לאחר שבית המשפט דרש מחברות פרסום שלטי החוצות להוריד את שלטי החוצות, הן החלו לפנות אל ח"כ מרציאנו ולקדם את הצעת החוק. לוי מוסיף כי הדברים נעשים למרות אזהרותיה של המשטרה ושל מהנדסים מהטכניון בנוגע לבטיחותם של הנהגים, התנגדותם של הארגונים הירוקים, וכן מכתבים ופקסים הנשלחים אליהם על ידי אזרחים רבים. מרציאנו טוען, לעומת זאת, כי פנה מספר פעמים לנציגי הארגונים הירוקים בקריאה להיפגש עמו, כך שגם "תפיסת עולמם תקבל ביטוי בהצעת החוק." חוסר רצונם לשתף עמו פעולה, אומר חבר הכנסת, גרם לכך שהוא לקח על עצמו "לשמור על האינטרסים הירוקים בכך שהחוק החדש יגביל את הכמויות והגדלים בשטחים הפתוחים".

לוי משבח דווקא את ח"כ גלעד ארדן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, במידה של אחריות ציבורית כאשר החליט להחזיר את הצעת החוק אל משרד התחבורה ולא להעבירה. מרציאנו מגיב ואומר כי "מחקרים רבים מראים שבמידה והיו שלטים (לא בצורה פראית) בשטחים בהם הנסיעה ארוכה ובשטח פתוח, היו נמנעות תאונות דרכים קטלניות. מחקרים בעולם מראים כי השילוט בדרכים אינו מהווה גורם לתאונות דרכים וכך גם גורמי משטרה בארץ." החוק לא יקודם, מדגיש מרציאנו שוב ושוב, במידה ויוכח כי הוא מהווה סכנה ולו לנהג אחד.

המאבק על המרחב הציבורי

אתר העצומה להסרת שלטי החוצות מזכיר, בנוסף לח"כ יורם מרציאנו, גם את שמותיהם של שר התחבורה שאול מופז, שעל פי האתר התחמק מההצבעה על תיקון החוק של ח"כ מרציאנו ביוני האחרון, וראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שלדברי האתר, הרשות לפיתוח כלכלי של ת"א, שהוא עומד בראשה, אחראית למתן אישורי הפרסום הרבים ברחבי תל אביב.

במסגרת מאבקם בשינוי חוק השילוט, מסר לנו ארגון "אמנים למען סביבה וקיימות" כי "המאבק בשילוט החוצות בדרכים בינעירוניות הינו מאבק עקרוני וייצוגי על דמותו ועל בעליו של המרחב הציבורי בארץ. אנו סבורים שהמרחב הציבורי הוא למעשה מרחב פרטי - לא של בודדים המציעים את מרכולתם - אלא של כל אחד ואחת מאזרחי המדינה." המאבק בשלטים נדמה אולי פעוט, הם אומרים, אבל מאחוריו נמצאים מאבקים חשובים הרבה יותר: מבניה פרטית ומסחרית על חוף הים, דרך גישה חופשית לכינרת ועד, אפילו, חוק 'המזהם משלם'. הניסיון לשנות חוק כדי שלא יהיה צורך לאוכפו אכן מתאים לשיטת השלטון בישראל, אך ננסה למנוע עוולה זו הפעם. בעידן בו ניתן לפרסם למעשה בכל מקום ובכל אופן: עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט, שירותים ציבוריים; בעידן המתהדר בחירות צרכנית וחופש בחירה, לא יעלה על הדעת שחירותו של אדם שלא לצרוך מסר כלשהו תיגזל. אם יקל על חברות השילוט והמפרסמים להבין זאת כך: הזכות שלא לצרוך היא זכות צרכנית".

תגובתו של חבר הכנסת מרציאנו על טענות הפרת המרחב הפרטי הוא כלכלי בעיקרו. "אי אפשר לחסל את עולם הפרסום בצידי הדרך," מסר לנו. "כשהפרסום עובד", הוא פוסק, "המפרסם ימשיך באתה הדרך. בעולמנו ישנו פרסום סמוי ופרסום גלוי, יש שעושים זאת באמצעות שלטי חוצות, יש באמצעות בפרסום בעיתונים, יש באמצעות ברדיו ויש באולמות הקולנוע." מתנגדי החוק עצמם, הוא טוען, "מרוויחים את לחמם מפרסומם האישי ואו התכניות בהם שיחקו, ואין רע בכך. אנו נמצאים בעידן שבו השיווק של מוצר או רעיון מבוצע באמצעות פרסום אגרסיבי, מתון או סמוי."

החוק לאן?

יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ גלעד ארדן, הודיע על קיומו של דיון נוסף במהלך חודש דצמבר, כאשר בדיון עתידי זה צפויים מומחי בטיחות ממשרד התחבורה לחוות את דעתם המקצועית בנושא סוגיית הצבת שלטי חוצות בדרכים הבינעירוניות. ח"כ ארדן מסר בהצהרה לעיתונות באתר הכנסת כי "להצעה ישנם היבטים של בטיחות בדרכים ואיכות סביבה ועד שלא נדע את מלוא ההשפעה הסביבתית והסיכון לנהגים לא נוכל לקבל החלטות. חיי אדם קודמים לכל רווח כלכלי וענף מסחרי".

למכירה: המרחב הציבורי / יוסי גורביץ

בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומאית, מנוחתה עדן, ניסה אחד משלושת המושלים, פומפיוס "הגדול", להעביר הצעת חוק. היא היתה מיועדת למנוע את הסכנה שבפריצת מלחמת אזרחים – עוד אחת – והיא אסרה על אזרחים רומאיים להעמיד את מועמדותם לתפקיד הקונסול, המשרה החשובה במדינה, בהיותם מחוץ לרומא. בעל בריתו – הזמני מאד, כפי שהסתבר – של פומפיוס, יוליוס קיסר, נזעק: החוק החדש היה מנוגד למה שהוסכם ביניהם. פומפיוס תיקן את החוק: מעתה, חייב היה כל אדם הרוצה במשרת הקונסול לעמוד לבחירה ברומא – פרט ליוליוס קיסר. האזרחים געו בצחוק, ושטפון הצחוק הטביע גם את הרפובליקה.

למי זה משנה אם יהיו או לא יהיו שלטים באיילון? לכולנו, כי זה לא ייגמר באיילון, כי זה לא יכול להגמר שם.

להמשך הכתבה »