משחקי הכס: עונה 7, פרק 7: הדרקון, הזאב וסוף העולם שהגיע
בפרק החותם את עונתה ה-7 שבה "משחקי הכס" לתפקידה כשומטת הלסתות הגדולה בהיסטוריה של הטלוויזיה
***אזהרת ספויילרים***
ברשימת הסדרות הנחשבות ככאלה ש"שינו את פני הטלוויזיה" שמור ל"משחקי הכס" מקום של כבוד, אולי אפילו כיסא המלכה עצמו. אבל גם אם מבקרים והיסטוריונים יעדיפו את "הסופרנוס", "הסמויה" או "סיינפלד", אף סדרה בהיסטוריה לא מדגדגת אפילו את היותה של "משחקי הכס" שומטת הלסתות מספר 1 בתולדות המסך הקטן.
בשעה ורבע של פרק סיום העונה השביעית, בקצה של עונה שסבלה מבעיות אמינות אך קידמה את העלילה במהירות, שבה "משחקי הכס" לתפקידה המקורי, והכתה בסדרה של שיאים שגרמו לשורה של טלטלות רגשיות מזעזעות. גם קולנועית, בתום עונה שהציבה רף חדש, הגיע הפרק האחרון והרים את הסדרה לפסגה נוספת.
עוד ב"משחקי הכס":
מלחמת אחים: מי האחים הגרועים ביותר במשחקי הכס?
אחיות לכס: הרגעים הכי יפים של סאנסה ואריה
מי באמת מופיע ברשימה של אריה ולמה?
הפסגה שכולם חיכו לה, עם כל הגיבורים החשובים. ההדגמה המתה של כלב הציד שכה רבים מתו ועמלו עבורה, המהפך הכפול של סרסיי, הקרע בין סרסיי לג'יימי, הסקס בין ג'ון לדאיינריז, ההפתעה של סנסה ואריה ללורד בייליש, התקומה של ת'יאון שהשלים את המסע המפרך משבר כלי למנהיג, הגילוי של סאם טארלי ובראן שג'ון הוא למעשה היורש של כס הברזל וששמו האמיתי הוא אאיגון טארגאריין, כשם המלך המיתולוגי, וכמובן סצנת הסיום מעוררת החלחלה, שבה הדרקון המת, נהוג בידי מלך הלילה, מפיל את החומה הגדולה שנחשבה לבלתי עבירה ופלישת צבא המתים לווסטרוז מתחילה. כל אחת מהסצנות האלה הייתה יכולה להוות את שיאו של פרק "רגיל" בסדרה. בפרק הזה הן כיכבו אחת אחרי השנייה ותוך כדי הצפייה התברר שמדובר באחד הפרקים החזקים ביותר של "משחקי הכס" בכל עונותיה.
יחסית לעונות קודמות, בעונה הזו מתו פחות דמויות אהובות או מרכזיות – האמת שלא נשארו יותר מדי – אבל "משחקי הכס" לא יכולה לסיים עונה מבלי לקטול את אחד מגיבוריה הקטנים - גדולים. ביי ביי ליטל פינגר. מותו סימל את סחרחרת הרגשות של הפרק - בסצנה אחת ה"טובים" מנצחים, ובסצנה אחריה ה"רעים" ממשיכים בנכלוליהם. סצנה אחת אופטימית, סצנה אחריה פסימית. האיום במוות ריחף בפרק הזה באוויר לא פעם. חלק גדול ממנו הגיע מכיוון "ההר", שבעצמו זכה לאיום המצופה ממוות מכיוונו של אחיו, בסצנה שגם לה חיכינו כמה עונות, אבל טרם התממשה. ולא רק המוות, אלא גם בגידות ובגידות כפולות, סכסוכים משפחתיים עקובים מיצרים, וכמובן התנגשות אימתנית בין קרח לאש - "משחקי הכס" חזרה בפרק הזה לעצמה בגדול, וכמה שזה היה מענג.
זה היה פרק שהראה שבני אדם (כלומר הדמויות) לא באמת משתנים, וכאשר הם עומדים בפני דילמה, שמעמידה למבחן את הערכים שלהם, האופי הבסיסי שלהם חזק מהם. גם כשהם מבצעים תפנית גדולה, יש מאחוריה היגיון. אצל הלאניסטרים, סרסיי לנצח תעדיף את עצמה ואת טובתה האישית על פני כל דבר אחר בעולם, כולל משפחתה והעולם עצמו. טיריון אמיץ וחכם ובעל יכולות דיפלומטיות, אבל גם טראגי וסרסיי ערמומית ממנו (עד כמה שידוע עד כה). ג'יימי תמים, נאמן לעצמו ולקול ההיגיון, שגובר על אהבתו העזה לאחותו. אצל הסטארקים, סנסה נאמנה למשפחה, התבגרה ויודעת מה נכון. ג'ון סנואו לא יודע לשקר והולך אחרי המצפון והלב. דאיינריז, שבפרק הזה מעט החווירה, שוב הולכת אחרי הרגש והפעם זו ההתאהבות בג'ון, שעוד תעמיד את שניהם בפני דילמות לא פשוטות.
סצנת פסגת הפחד בתחילת הפרק הראתה עד כמה המחנות בווסטרוז חצו בתים (לאניסטר, גרייג'וי) ומשפחות (קלגיין) ובני ברית וחברים ושותפי מטרה. המהפך הכפול של סרסיי הראה עד כמה בני האדם בווסטרוז מפולגים. ועכשיו המתים והמהלכים הלבנים הם לא אגדה, מיתוס, שמועה, או סכנה שצריך להוכיח. עכשיו הם כאן, יש להם דרקון, יש להם ענקים והם צועדים לתוך ווסטרוז, מפחידים פי כמה וכמה מהאורקים שצעדו ממורדור לקרבות על הארץ התיכונה. עכשיו צבא המתים הוא בצד של הרעים. אמאל'ה, מתי כבר תגיע עונה 8.