בכיינית ועצבנית

קשת היא הזכיינית המובהקת והחזקה ביותר בטלוויזיה בארץ, ולא בגלל הרייטינג הגבוה שהיא משיגה, גם לא רק בגלל הרווחים. קשת מובילה כי היא זו שקובעת את סדר היום הטלוויזיוני והתרבותי, היא משיגה את הבולטות, הנוכחות וההשפעה הגבוהות ביותר - שלה, של מנהליה וטאלנטיה בכל פרמטר אפשרי.

ואמנם, הבאזז סביב כל תוכנית, שיאו של המאמץ השיווקי של קשת, עדיין מזמזם. קשת מככבת, אבל הבאזז שונה. אומרים שקשת בבעיה, שהיא איבדה את הטאץ'. הכוחנות הפכה לבכיינות. רוח עצבנית נושבת.

גירושים

הצרות החלו יום אחרי הזכייה במכרז. עד המכרז עוד הצליחו בקשת להסתיר את התהום העצומה הפעורה בין נשיא החברה דאז אורי שנער ובין המנכ"ל אז והיום אבי ניר.

זה היה אחד הסודות השמורים ביותר. שניהם ושורת המקורבים בקשת הקפידו להציג חזית אחידה של שיתוף פעולה. שמועות על קרע ביניהם, על שהם מדברים רק באמצעות שליחים טואטאו בביטול.

חודשיים בלבד אחרי סגירת המכרז התפוצצה הפרשה. הדירקטוריון של קשת - בראשות חיים סבן ומוזי ורטהיים - החליט להדיח את שנער. קדמו לכך שבועות של חילופי מכתבים מודלפים, עורכי דין מגויסים והרבה דם רע בין כולם לכולם. הכול, כמובן, היה בחוץ, וקשת ספגה מכה תדמיתית קשה ביותר.

לפתע יצאו לאוויר הפתוח כל הסודות השמורים, החל במשכורותיהם המהממות של שנער וניר, דרך מערכת היחסים העכורה ביניהם ומנגנון הבונוסים והמענקים של הזכיינית, וכלה בעומק הטיוח של הנושא במשך זמן רב. איש לא שיער את עוצמת ההדף.

אישי ומכוער

נראה ששני הצדדים איבדו כל רסן במאבק, והוא נעשה אישי ומכוער, ובטלוויזיה כמו בטלוויזיה גם מלודרמטי לתפארת. שנער הגיש כתב תביעה פיוטי שבו תיאר בלשון ציורית את "בגידתו" של מוזי ורטהיים שהיה לו "דמות אב", את שאפתנותו של ניר "שלא ידעה שובע" ואת הקנוניה שנרקמה נגדו בחדרי חדרים בעוד הוא שוקד על הכנת ספר המכרז.

בקשת לא נשארו חייבים. עיקר הקצף, כך נראה, יצא שם על כך ששנער העיר את תשומת לבה של הרשות השנייה לכך שקשת הבטיחה במכרז שדרת ניהול שכוללת מנכ"ל ונשיא, והדחתו היא הפרה של ההבטחה. "שנער מעל באמוננו כשהפסיק באופן חד צדדי לעבוד", הם מתארים את ימי ההתכתשות ביניהם בכתב ההגנה שהגישו.

משכורת של 700 אלף שקל בחודש

המשכורות, אגב, הם "אישו" נאה בכל מה שנוגע לקשת, הרבה מעל התעשייה, הרבה מעל לא מעט מנהלים בתעשיות אחרות בארץ, בייחוד אם מביאים בחשבון שהיום קשת היא לא חברה מרוויחה במיוחד. בפברואר השנה הגיש שנער את כתב התביעה שלו. הוא תבע מקשת פיצויי פיטורים של 28.8 מיליון שקל. מחישוב בכתב התביעה עולה ששכרו החודשי הממוצע (שכר, בונוסים ומענקים) הגיע ליותר מ-700 אלף שקל.

בתחילת יולי הגישה קשת תביעה שכנגד ותבעה משנער 1.2 מיליון שקל בגין השבת פיצויי הפיטורים שקיבל, פיצוי בגין הפרת הסודיות והשבת כספים שהוציא שלא כדין על חשבונה לצרכיו הפרטיים בזמן שכבר לא עבד בשבילה.

לאחר עזיבתו של שנער, ובשל ההתחייבות של בעלי המניות במכרז לליהוקו של נשיא בחברה, מונה אלכס גלעדי לנשיא קשת. עשור אחרי שגלעדי הודח ממנכ"לות קשת, ובמקומו הובא שנער להציל את החברה דאז מהפסדיה. גלעדי, שהוא בעל מניות מיעוט בחברה, מונה גם אז לפני עשור לנשיא, אבל עזב אחרי שאמר שמאס בהשקיית העציצים בחדרו. ביטוי מפתח שחזר מפי שנער שטען שזה גם מה שמייעדים לו.

ועתה, בסיבוב של גלגל הגורל, חזר גלעדי לקשת, התמקם בחדרו של שנער, שם על הדלת את סמל חמשת העיגולים האולימפיים, על המדף את שורת גביעי הפרס היוקרתיים שלו, ועל הקיר כתבה מגזינית עם הכותרת על מסעודה משדרות, ולא הפסיק לחייך.

ספין מוצלח?

חוץ מהשאלות האנושיות והמשפטיות שעדיין לא מצאו פתרון, מעניינת כאן השאלה מה עשתה הפרשה הזו לקשת. האם הספין המתוחכם שנקטו ניר וצוותו - התעלמות מהפצצה המתקתקת והעברתה לידי הדירקטוריון - אכן עבד, או שהשפעות הפרשה חלחלו עמוק מתחת לפני השטח, ופגעו בחברה.

מחוץ לחברה חלוקות הדעות. מפיקים שעובדים עם קשת טוענים שבכל מקרה בנושא התוכן והקריאייטיב טיפל ניר עד דק, משלבי פיתוח התוכניות ועד חדרי העריכה, מישיבות התסריטים ועד שרטוט כל פריים ומבנה הברייקים בכל תוכנית, עד שעות לפני שידור. ממילא כל הנושא הזה היה ונשאר בידי ניר, כך שהיעדרו של שנער אינו משמעותי בנושא התכנים.

אחרים טוענים שדווקא הימצאותו של שנער במערכת היא שאפשרה לניר להיות בניידת ולשלוט בליין-אפ ובפרומושן. "הבעיה של אבי בראש הפירמידה היא שאין לו אבי ניר שיעשה לו את העבודה", אומרים. לדוגמה מציינים את מינויה של אווה מדז'יבוז' לסמנכ"לית פיננסים ופיתוח עסקי, מינוי שנועד להוריד נושאים מניר ולבזר את סמכויותיו, או את מינויו של רון לשם, שאחראי על הרגולציה ועל לוח התוכניות.

אורי אפשר לאבי להתעסק בפרומו ולפקח על תוכניות בפרטנות שגוזלת זמן ניהול יקר. כשאתה מנהל יחיד כבר אין לך הלוקסוס הזה. כשפרשת ישראייר שואבת את המנכ"ל לשבוע תמים, ואין עם מי לדבר בבניין - זו בעיה.

האיזון הופר

קשת מתנהלת כמו חברת היי-טק בתעשיית הטלוויזיה, אומר בכיר. הכול משומן, מנוהל, מבוקר, ישיבות מתוקתקות, אבל אלה דפוסי העבודה של שנער. ניר הוא שהביא את הווייב, את הליטוש, את אפקט הפרומו, את השיווק-שיווק-שיווק. זה סוד החיבור ביניהם. הפרה של האיזון הזה הביאה את קשת למצבה היום.

הכול מסכימים שניר הוא איש טלוויזיה מעולה, מבריק, יצירתי, הפרוגרמר הטוב בארץ, איש מסור ביותר, אבל גם לו יש רק 24 שעות ביממה, וכשצריך לנהל חברה בשוק תחרותי ומסובך, כשהמציאות מסביב השתנתה באופן בלתי צפוי - גם בחוץ וגם בפנים - יש בעיה. מפקד של קומנדו ימי לא מסוגל להיות מפקד של שריון, מסביר אחר ברוח התקופה.

אבי ניר, אתה מרגיש את השינוי התדמיתי במיצוב שלכם?
"השינוי במיצוב שלנו בשנה הזאת הוא בהפיכתנו לחברת תוכן ולא רק זכיינית".

אל תתחמק, היו לכם השנה לפחות שני משברים גדולים: פרשת שנער ופרשת ישראייר.
"ההתמודדות שלנו בסופו של דבר היא בעשייה. היום אנחנו משדרים ועוסקים בפיתוח באינטנסיביות. בסוף אתה נמדד בעשייה. פגיעה בתדמית, טוקבקים - כל זה לא רלוונטי. יש דברים לא נעימים, נכון. היו לנו כל השנים, התמודדנו עם זה. המבחן האולטימטיבי שלנו הוא רמת המעורבות של הצופים בתכנים".

ב-2006 תפסידו?
"אנחנו לא יודעים מה יהיה בסוף השנה. אנחנו חיים על הקו האדום".

שמעת את הביטוי "לאבי ניר אין את אבי ניר"?
"העבודה שלי השתנתה מאוד. אני פחות עוסק בתוכן. העבודה שלי היום היא הרבה יותר ניהול והכוונה של קשת למקומות שהיא צריכה להגיע אליהם בעתיד, גיבוי ותמיכה לדור חדש של מנהלים וסמנכ"לים שיש פה. אם פעם הייתי הרבה יותר מעורב בעבודה באופן אישי, היום אני יותר עסוק בניהול, בהכוונה ובניווט הספינה הזאת".

אתה עדיין משגיח על פריימים?
"אם צריכים את עזרתי אני בא. יש פה שדרת סמנכ"לים מעולה, בשיווק ובמכירות, ביחסי ציבור, לוח שידורים, מנהלי פיתוח, ניו מדיה ואינטרנט, פיתוח עסקי. חלק עצום מהעבודה שלי השנה הוא לתת לאנשים האלה את המושכות בהרבה תחומים, ולראות אותם גדלים".

יש גם פיטורים, קיצוצים, ימי חופשה מרוכזים, ולא בטורקיה.
"נכון, יש התייעלות. יש בלאנס בין הנושאים שלהם אנחנו מקדישים יותר משאבים לאלה שפחות. בסופו של דבר אנחנו צריכים להתייעל ולהתרכז בדברים הכי חשובים".

נפילה ממטוסים

את הכותרת האלמותית "שגינו כשהבאנו את 'עובדה' לקשת" הביא על קשת בעל המניות הגדול ויו"ר הדירקטוריון מוזי ורטהיים. הטור בעל הכותרת הנ"ל שכתב ורטהיים ב"ידיעות אחרונות" ב-25 בדצמבר 2005 נתפס כלא פחות מזובור פומבי שנעשה לניר.

ניר הוא שהביא את "עובדה" לקשת, כחלק מחיזוק שלד התוכן של הזכיינית, שנתפסת כמי שמספקת למסך רק בידור מתוקתק. הצבת תוכנית התחקירים היוקרתית של טלעד בלב הפריים של קשת נועדה למצב מחדש את קשת של אחרי המכרז.

זה החל כשבעיצומה של עונת שידורי החורף פמפמה קשת, כמיטב המסורת בפרומואים בלתי נלאים, את התחקיר המרעיש של "עובדה" על הטיוח שעשתה חברת התעופה ישראייר על כמעט-תאונה חמורה שקרתה למטוס שלה בניו יורק. ישראייר עמדה אז בפני קבלת מעמד של מוביל נקוב בקו לניו יורק, ובעיצומו של מאבק קשה מול אל על.

בתחילת השבוע שבו אמור היה התחקיר להיות משודר החל דין ודברים בין ראשי ישראייר, בעלי קונצרן אי.די.בי, ובין קשת. עורכי דין היו מעורבים, מכתבים נשלחו וחזרו. בשלב מסוים פנה נוחי דנקנר, בעלי ישראייר, לורטהיים במה שתואר אחר כך בעיתונות כ"שיחת נימוסין". שידור הכתבה נדחה.

השערורייה היתה עצומה. קשת, אילנה דיין ודורון גלעזר, עורך "עובדה", נשטפו בים של השמצות וטענות על התקרנפות, על כניעה להון, על היעדר חוט שדרה ועצמאות. מועצת הרשות השנייה התכנסה לדון בפרשה. דיין וגלעזר איימו להתפטר. ניר עמד לבד במערכה. נשיא החברה, גלעדי, לא התערב.

איך השפיעה פרשת ישראייר על התדמית שלכם?
ניר: "מה זה תדמית? יש פרשה שלא יצאנו בה טוב. יש התמודדות כל הזמן".

אתה מנסה להקטין את זה לרמת רכילות. יו"ר קשת כותב ב"ידיעות" שעשית טעות כשלקחת תוכנית מובילה.
"פרשת 'עובדה' היתה לא נעימה. נקודה. אני לא אגיד שיצאנו ממנה טוב תדמיתית. שידרנו את התחקיר של ישראייר. נקודה. ולא יצאנו בה טוב תדמיתית".

דווקא רשת התחזקה

ערוץ 2 החדש עלה לאוויר בנובמבר 2005. קשת קיבלה נתח גדול יותר של השבוע - ארבעה ימים, כולל שישי-שבת. הזיכיון החדש החל בסערה בשורה של הפקות מקור מושקעות, שהניבו רייטינג מעולה.

הבשורה הרעה יותר מבחינת קשת היתה שהיא איבדה את מקומה המסורתי בצמרת, הרבה לפני רשת וטלעד, והשנה דווקא רשת התחזקה בשמונה אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, עם רייטינג ממוצע של 20 אחוז (בימי א'-ג'), לעומת קשת שמחזיקה 19.5 אחוז (ימים ד'-שבת).
השילוב של ירידה ברייטינג לעומת רשת, בעיה תדמיתית קשה בעונה השנייה של "השגריר" והנדנודים בשיבוץ של יהורם גאון לא הוסיפו נחת במסדרונות ברמת החי"ל.

בכתבה במוסף "G" של "גלובס" בדצמבר האחרון התברר שגם ההפסדים היו מעבר לפינה. הרייטינג האדיר לא הספיק, עלויות הפריים טיים אכלו כל חלקה טובה, עוגת הפרסום לא גדלה, המחיר לספוט לא עלה ואפילו ירד, והאינטרנט נתן תחרות קשה.

המפרסמים סירבו להשתתף בריקוד

לכאורה, הכול היה צריך להיות אחרת. הכחדתה של טלעד ומעבר לשוק דואופולי היה צריך לאפשר לקשת ולרשת מרווח נשימה גדול יותר, גם בהנחה של השקעות תוכן גדולות יותר. אבל זה לא קרה. המכרז, המחויבויות הענקיות ומימון הביד העצום שקשת הגישה - כל אלה היו בנויים על ההנחה שההכנסות יהיו תואמות רייטינג, אבל נוצר אי שוויון שאיש לא שיער את היקפו.

אמנם כמעט כל תוכניות הפריים רשמו רייטינג דו ספרתי שמתקרב ל-30 אחוז. "ארץ נהדרת" ריחפה למעלה בצמרת עם שיאים של 31.5 אחוז ברייטינג ויותר מ-50 אחוז ב-share, אבל ההוצאה על תוכן ביום שידור עלתה מאוד. ומנגד, בצד ההכנסות, לא נרשמה גאות דומה.

המפרסמים והפרסומאים סירבו להשתתף בריקוד, סירבו לשלם מחירים גבוהים יותר. מנהלי השיווק של שתי הזכייניות ציפו לקבל פרמיה של עשרות אחוזים על השיפור, אבל ההכנסות מפרסום לא כיסו את ההוצאות. מפרסם גדול ניסח זאת בעבר באופן בוטה במיוחד: "השתן עלה להם לראש. הם לא יכולים לבוא אליי בדרישות כאלה".

ההערכה היתה שההכנסות נטו מפרסום ליום שידור היא 370 עד 400 אלף דולר - אחרי ניכוי עמלות, עמלות יתר והנחות שמסתכמות ב-32-24 אחוז. כשמוסיפים את מימון החוב העצום של הביד שנתנו למדינה - 171 מיליון שקל בקשת לבדה - זה היה עולם חדש ומפחיד.

"עוד חמש פרסומות וחזרנו"

התוכנית היקרה והמצליחה של קשת היא "ארץ נהדרת". לפי הערכות, התוכנית עולה 150-140 אלף דולר (100 אלף דולר מחיר הפקת התוכנית עצמה, והיתר תשלום לטאלנטים). יש בה כ-16 דקות פרסום, 32 ספוטים, במחיר ממוצע של 7,000 דולר (חלק מהספוטים נמכרים בחוזים שנתיים בכ-5,000 דולר).

סך כל ההכנסה מפרסום מגיע לכ-230 אלף דולר ברוטו. מזה יש להוריד הנחות, עמלות וסופר-עמלות. כך יוצא שתוכנית שמכניסה 250 אלף דולר, כולל מכירות בסלולר ובאינטרנט, עלולה להגיע להפסד.

זה גם יכול להסביר את אינסוף השידורים החוזרים, הלקטים, המיטב ושאר אפוריזמים שמשמעותם אחת: מחזור של חומרי התוכן היקרים מאוד. זה יכול להסביר גם את מה שקרה בתוכנית הסיום בחודש מאי, כשאייל קיציס הבטיח באחת מהפסקות הפרסומות הבלתי נגמרות: "עוד חמש פרסומות וחזרנו".

זה לקח 15 פרסומות, כולל פרומואים. הזעם בציבור היה גדול. אפשר לראות בטוקבקים, אפשר לשמוע בפינת הקפה במשרד. גם הממונה הערני על פניות הציבור ברשות השנייה נזעק.
מולי שגב, העורך הראשי של התוכנית, לקח אחריות: "מדובר בטעות טכנית שנעשתה בתום לב ונמצאת באחריותי האישית בלבד". אבל בקשת אין טעויות כאלה של טירונים. את הברייקים מתכנן בקפידה גם המנכ"ל עצמו.

אולימפיאדת החורף עצרה את המומנטום

הלחץ בערוץ 2 הלך וגבר, והלחץ, כידוע, מוביל להחלטות שגויות. כזו היתה אולימפיאדת החורף, בייבי של הנשיא גלעדי, חבר הוועד האולימפי. העסקה נשמעה משתלמת: 25-22 שעות במחיר מציאה של כ-100 אלף דולר לכל התקופה. לשם השוואה, הפקת תוכנית אחת של "ארץ נהדרת" עולה סביב ה-150 אלף דולר. והאולימפיאדה עוד תופסת ערבי שידור שלמים, ואפשר לחסוך הוצאות.

בדיעבד עלה הנזק של השידור החורפי על החיסכון. המומנטום של ערוץ 2 החדש נבלם. הרייטינג הממוצע שהצליחו שידורי האולימפיאדה לרשום לא היה גבוה, בוודאי לא בהשוואה לרייטינג שהצליחו הזכייניות להשיג בחודשים האחרונים בשעות הפריים טיים.

גלעדי, אגב, בדרכו הנחרצת חשב שזו היתה דווקא הצלחה אדירה. "הרייטינג יורד, אז מה? יורד מ-30 אחוז רייטינג של 'ארץ נהדרת'? עדיין שידור האולימפיאדה מנצח את כולם בגדול... צריך לעשות לנו שאפו על המספרים, מה עוד מביא כאלה מספרים? זה היה הימור בהתחלה, אך כל מלעיזינו צריכים להוריד את הכובע עכשיו. עוד אף פעם לא שילמו לנו את המחיר הראוי לרייטינג של 41 אחוז, אולם רייטינג של 15 אחוז משלם גם משלם", אמר ל"גלובס".

המפרסמים לא היו מאושרים כמוהו. "הרייטינג מאכזב. ציפינו לרייטינג ממוצע בסביבות ה-20 אחוז, ומתברר שזו היתה ציפייה אופטימית, שכן הרייטינג הממוצע של כל חבילת האולימפיאדה נמוך מזה", אמר אורן יוניוב, מנכ"ל חברת המדיה יונייטד, ל"גלובס".

גם בתוך קשת התבטאו שזו היתה טעות שנבעה משילוב של רצון לחסוך עם פוליטיקה פנימית שהביאה להפקרת הפריים.

מה חלוקת העבודה בינך ובין אלכס גלעדי?
ניר: "אני מאוד שמח שאלכס פה, הוא מאוד עוזר לי, וזה תענוג לעבוד איתו. יש לו תרומה וזווית ראייה מיוחדת של הדברים. גם כשהוא בעולם וגם כשהוא בארץ הוא עוזר, מקשיב, מחובר, יודע מה קורה ומאוד עוזר".

פורום חירום

בסוף אפריל, אחרי חודשי שתיקה ארוכים, התראיין ניר ל"ידיעות אחרונות". בראיון נדרש ניר לראשונה למצב הכלכלי הקשה: "ברור שערוץ 2 נמצא במצב כלכלי בעייתי. קשת הרוויחה בשנת 2005 למרות שחיקה משמעותית ברבעון הרביעי עקב הוצאות כבדות בתחום התוכן והמכרז. אנחנו עובדים עכשיו על פיתוח שמונה דרמות, לומדים לעבוד עם השוק, לפתח לקוחות ולהתייעל בהוצאות ההפקה".

ניר סימן אז את השקתו של הקמפיין הגדול להשגת הקלות ושינויים בתנאי המכרז. הנתונים הגיעו מעט לאחר מכן. רשת סיימה את הרבעון הראשון של 2006 בהפסד של שני מיליון שקל, קשת רשמה בחצי הראשון של שנת 2006 רווח של 3.57 מיליון שקל, שאותו, היא טוענת, יש לייחס להחזר שקיבלה מהרשות השנייה ברבעון הראשון של השנה בעבור ערבויות שפגו, ולא מפעילות שוטפת.

ברבעון השני של השנה, אומרים בקשת, אין רווח. קשת מוודאת שנרשום לפנינו שלא הרוויחה. הקופה ריקה. לשם השוואה, את שנת 2004 היא סיימה עם רווח ענקי של 30 מיליון שקל.
הקמפיין נמשך. בתחילת יולי, עוד לפני המלחמה, חשפה רותי זוארץ ב"גלובס" את הקמתו של "פורום חירום" של קשת, רשת וערוץ 10, שיעדו המוצהר להשיג הקלות רגולטוריות. עם זה, הוחלט בקשת לצאת מהמקלט, שהתבטא בהקפאת פיתוח של כמה תוכניות, ולשנות את האסטרטגיה התאגידית ממצליחנית לבכיינית, וגם לתת לה פומבי, מה שעוזר לרגולטור לקבל החלטות מהירות.

ניר פנה במייל פיוטי לעובדים, וממש במפתיע דלף זה לעיתונות: "זה לא סוד וממש לא כמוס: הטלוויזיה המסחרית בישראל נתונה זה מספר חודשים במשבר הולך ומעמיק. עד כה הצליחה קשת, בזכות היצירתיות והמאמץ שהשקעתם כולכם, להיות לגוף היחיד בתעשיית הטלוויזיה שאינו הפסדי. בתקופה האחרונה, על אף המאמצים וההישגים הרבים, המשבר אינו פוסח עלינו..."

מלחמת לבנון השנייה: אין הכנסות, רק הוצאות

ביולי פרצה מלחמת לבנון השנייה. קשת, כמו רשת וכמו ערוץ 10, מחקה את לוח השידורים שלה ועברה למתכונת חירום לאומית. חברת החדשות של הערוץ השתלטה על רוב שעות הפריים, חלק גדול מהתוכניות ירדו מהאוויר, ואיתן חלק ניכר מהפרסומות. מנכ"ל חברת רכש המדיה יונייטד, אורן יוניוב, העריך ב"G" שהכנסות הערוצים המסחריים, כולל קשת כמובן, ירדו בכ-40 עד 50 אחוזים. לדבריו, ההכנסה מיום שידור ירדה לכ-500 אלף דולר. בקשת אמרו שהם עובדים על אוויר, אין הכנסות, רק הוצאות.

הקיצוצים, הצמצומים וההקפאות שכבר היו בפועל הורחבו. בוטלו הבונוסים והמענקים. החופשה השנתית בקלאב יוקרתי בטורקיה בוטלה. קיצוץ נוסף של עשרה אחוזים הושת על הכול, כולל על תקציבי מחלקות התוכניות, הפרומו והשיווק, והעובדים הוצאו לימי חופשה כפויים.

הראיון האומלל של ג'קו

קשת, כמו רשת וערוץ 10, זכתה מיד לשורה של הקלות מהרגולטור המיטיב: חסויות ללא הגבלה בכל היום בכל התוכניות (חוץ מחדשות); מחויבויות הזכייניות לתוכניות בסוגה עילית יוקפאו לזמן הלחימה, הן יוכלו לנייד דקות פרסום במהלך היום, ותתאפשר הקלה במספר האזכורים של גורמים מסחריים במהלך שעה. הרשות, כך פורסם, תזרים כסף לחברת החדשות במקום הזכייניות כדי לכסות את הגירעון התקציבי. חלק מההטבות בוטלו לאחר שוך הקרבות.

"כוכב נולד" נולדה מחדש עם ז'אנר הזמרים-הכותבים, ומחקה את זכר העונה השלישית הכושלת, עד שהגיעה אל הפיאסקו העצום של ג'קו, שבמחי ראיון אומלל אחד הביא על ראשו, על ראש טדי הפקות ועל ראש קשת את זעם האלים כולם, כולל משה בדש.

מפלס העצבנות עלה ועלה

עם בוא הסתיו עלו לאוויר כמה תוכניות שנדחו, ובכללן "אמא מחליפה" ו"מה זה השטויות האלה", אבל גם רצף של שידורים חוזרים - הגמר של "כוכב נולד", שוב, הריקודים של "נולד לרקוד", שוב, טקסים ואירועים חגיגיים. קשת גם לא הפסידה אירוע מכונן של ניצחון על דודו טופז, שאותו היא ריסקה ברצף של שידורים ממלכתיים. את התזה, אגב, שהיא העדיפה להפסיד כסף כשביטלה פרסומות מול טופז, מבטלים בקשת בצחוק גדול - מי מבטל פרסומות? הם פשוט נדחסו למקבצים ארוכים יותר לפני ואחרי.

ובינתיים, מפלס העצבנות והרגישות רק עלה. מול הקמפייין המאורגן של קשת, רשת וערוץ 10 לקבל הקלות, הרימה הרשות השנייה תגובה משלה. יו"ר ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה אמר: "פותחים ערוץ 2 - והמסך משמים... הזכייניות לא עומדות ולא תעמודנה במחויבויות התוכן..."
גם הרשות עצמה פרסמה נתונים: מתחילת 2006 ועד אוגוסט עמדה קשת רק ב-40 אחוז ממחויבויות התוכן שלה, ואם זה לא מספיק, הרשות מסרה ל"גלובס" שגם ההתחייבויות הכספיות (דמי זיכיון ותמלוגים) לא הועברו במלואם.

מה יהיה?

מי שמספיד את קשת ואת אבי ניר עושה טעות גדולה, אומר בכיר בתעשייה. ניר יידע לצאת מהמשבר. זו תקופה רגישה שבה נדרש בעיקר מעבר חשיבתי מלהיות המצטיין, שיכול בעבודה קשה והרבה כישרון לתפור כל בעיה, אל ההבנה שלא הכול תלוי בך, שלא כל הצלחה ברייטינג מובילה בהכרח לגידול ברווחיות. שצריך לשנות את השלד המבני של החברה, את צורת החשיבה, את העבודה.

ניר: "עד השנה מבחינה מסחרית חיינו בעולם חד ממדי, שיש בו משוואה ליניארית פשוטה - אתה עושה רייטינג, אתה מוכר, יש לך הוצאות, יש לך הכנסות, אתה יכול להרוויח. זה היה העולם הפשוט. היתה הקבלה בין צופים להכנסות, גם בעולם זה היה כך. מה שקרה, בלי קשר למכרז, והמכרז רק מעצים את הבעיה, הוא שהמשוואה הליניארית כבר לא תקפה. ההוצאות על התוכן גדלות, היכולת שלך להרוויח ממכירת פרסומות לבד ירדה, גם בישראל וגם בעולם, ואתה לא יכול להסתפק רק בלעשות רייטינג ולמכור פרסומות".

לא צפיתם מצב כזה כשהכנתם מכרז ותוכנית כלכלית לעשר שנים?
"שוק הפרסום עד 2004 היה בגידול קבוע, וכל ההערכות, לא רק שלנו, גם של הרשות, גם של משרדי הפרסום, היו להמשך הגידול הצנוע הזה. הגידול הזה נעצר".

אתה מצטער על הביד הגדול שנתתם?
"הביד היה בתוכנית העסקית שלנו אחרי שזכינו במכרז. מה שלא היה שם זה הקיפאון של השוק. הביד ביטא חלק מהנחישות של בעלי המניות של קשת לשמור על הארגון הזה. הם לא ראו אפשרות שהארגון הזה פתאום נסגרים שעריו והעובדים ילכו הביתה. הביד שיקף את האמונה שלהם להיות פה".

"לא נספור את הגרושים"

תאר את ההישגים שלכם השנה.
"בשנה הזו היו לקשת כמה אתגרים. אחד, להעלות את כושר הייצור ביותר מפי שניים. הוספנו שעות שידור פי שניים - מיומיים לארבעה - ובז'אנרים עליונים הגדלנו פי שלושה או ארבעה. זה אתגר עצום.
"שניים, להוביל ברייטינג, כי הדיאלוג שלנו עם מפרסמים הוא לא ביד ולא שמיד, אלא מה מספרי הרייטינג, מה מגיע לנו.

"האתגר השלישי, וזה בא לידי ביטוי בסקר TIM (סקר שמודד חשיפה באתרי אינטרנט, שהעניק לקשת את המקום התשיעי - א"ק), להפוך את קשת לחברה שמסוגלת להתמודד עם העולם החדש, חברה שלא קיימת רק בפלטפורמה אחת, אלא שיש לה כוח גם בפלטפורמות אחרות. השנה הזו היתה שנת מהפך בקשת. הפכנו מזכיינית שעושה רייטינג ומוכרת פרסומות לחברת תוכן".

אבל זה מקלקל לך את הטיעון. מה שהפסדתם בטלוויזיה אתם מרוויחים באינטרנט.
"הלוואי. בואי לא נספור את הגרושים. זה לא עובד ככה. ראש הגשר שיש לנו באינטרנט, בקפיצה שלא היתה אף פעם שקפצנו מאפס למקום תשיעי, הוא פתח לכניסה לעולמות אחרים ולמקורות הכנסה. אבל זה לא אינסטנט שפותר לנו את הבעיה מהיום למחר. הסקר מראה שזו קשת חדשה, קשת אחרת, שמתמודדת עם השינוי בסביבה. למה? כי אנחנו לא רוצים להיות דספרט נטוורק. אנחנו רוצים להיערך ולהגיע בזמן לכל המקומות".

אבל מה, הרגולציה עוצרת אתכם.
"זו הטענה העיקרית שלי לרגולטור. הרגולטור צריך להבין את השינוי הזה, להפנים. אם, נניח, הרגולטור משמש ככרטיסן שבודק את הכרטיסים, הוא צריך בחרוז אחר להיות גם רפורמטור. בתנאי שהוא מנתח את הסביבה אובייקטיבית ומגיב לשינויים".

אתה לא מדבר רק על שינוי ברגולציה, אתה מדבר על עולם אחר.
"המודל הישן של הזכיינות לא תקף. להיות זכיין בשנת 2007-2006 זה משהו אחר. הזכיין צריך לעשות את זה והרגולטור צריך להתמודד עם זה. הזכיין צריך להתייעל, להוריד את ההוצאות ולהתפתח בכיוונים אחרים, והרגולציה גם".

אבל רק השנה אתם מפסידים קצת. הרווחתם המון במשך שנים ארוכות.
"הרגולטור צריך להסתכל קדימה. אתה רוצה לתת אופק, עידוד ליצירה, אל תיתפס למצב שמוליך אותך לנקודה שערוץ 10 נמצא בה".

רק שנה עברה ואתם כבר באים לבקש הקלות, אין לכם אוויר.
"היינו 12 שנה, עשינו את כל המחויבות, אנחנו תלמידים מצטיינים. מתישהו אתה מבין שיש משהו בסיסי דפוק במודל. לקח לנו זמן לנתח את זה ולהבין שמשהו השתנה".