שחור ולבן: על הלוזריות והווינריות ביובה

לא במקרה ליובנטוס קוראים "הביאנקונרי" (Bianconeri), או בעברית: השחורים לבנים. הקבוצה הכי מעוטרת באיטליה כוללת בתוכה שורה של ניגודים מושלמים, ממש כמו הצבעים שהצבע שעל החולצה שלה. לצערה של יובנטוס, זו לא הניגודיות היחידה במועדון. למרות שהיא הקבוצה המעוטרת ביותר באיטליה ובעלת הכי הרבה אליפויות מבין הליגות הבכירות, הביאנקונרי נחשבים ללוזרים הגדולים של אירופה.

הדומיננטיות באיטליה
יובנטוס נמצאת בדרך לאליפות שישית ברציפות בסרייה A, הישג היסטורי, במידה וייצא לפועל. כמו כן, היא עשויה להיות הראשונה מבין הליגות הבכירות של אירופה שרושמת דאבל מקומי שלישי ברציפות, כשתפגוש את לאציו בגמר הגביע האיטלקי בסיום העונה. השליטה של יובנטוס באיטליה בחצי העשור האחרון היא רק קצה הקרחון. למעשה, הגברת הזקנה, היא זוללת התארים הבכירה בסרייה A.

אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, יובנטוס תזכה בחודש הבא בסקודטו ה-35 (זכיות על המגרש), בדיוק כמו מילאן ואינטר יחדיו (18 ו-17 אליפויות, בהתאמה). בנוסף, הענקית מטורינו, היא היחידה באיטליה שרשמה לעצמה מספר דו ספרתי של זכיות בגביע האיטלקי עם 11 הנפות. אפילו בסופר קאפ המקומי הגברת הזקנה מחזיקה בכמות הזכיות הגדולה ביותר, בצוותא עם מילאן, עם 7 זכיות במפעל הצעיר והזניח.

המועדון היחיד עם מספרים דומים בליגות הבכירות הוא ריאל מדריד, כאשר גם באיירן, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד יכולות רק לקנא בארון התארים המקומי של הגברת הזקנה. למעשה, אין כמעט שיא או הישג בכדורגל האיטלקי שיובנטוס לא מחזיקה בו: הכי הרבה ניצחונות, הכי הרבה שערים, אליפות ללא הפסד, 102 נקודות בעונה אחת, הזמן הרב ביותר ללא ספיגה ועוד שיאים שספק אם ישברו בקרוב.

מנטליות מנצחת
ביובנטוס תמד אוהבים לדבר על המנטליות של המועדון. אחד המשפטים שהכי מזוהים עם הגברת הזקנה, שייך לחלוץ העבר האגדי ונשיא הכבוד של המועדון, ג'אמפיירו בוניפרטי: "הניצחון איננו חשוב, הוא הדבר היחיד שנחשב".

ציטוט זה הוטבע על רצפת האצטדיון החדש וכן על חולצת המשחק של הקבוצה בעונת 2012/13. כוח המשיכה של יובנטוס באיטליה תמיד היה גדול יותר בשל עובדה זו ועזר להנחית בטורינו את הכישרונות האיטלקיים הגדולים ביותר.

אם המקומיים ידעו מראש לאן הם נכנסים, אז גם שחקנים מחוץ לארץ המגף נדהמו כנחשפו לאופי יוצא הדופן. אין כמעט שחקן גדול שעבר ביובה ולא דיבר על התופעה, אותה אדגר דווידס, היטיב לתאר: "ביובנטוס למדתי לנצח. אני לא יודע איך זה קרה, זה משהו שאתה נושם בחדר ההלבשה, תחושת מחויבות שעוברת משחקן לשחקן. התחושה שמיליוני אוהדים מצפים ממך לנצח בכל משחק. אין עוד אווירה כזאת באף מועדון בעולם".

"ביובנטוס למדתי מה היא מנטליות של מנצחים", זינדין זידאן סיפר, "אם ברצונך להיות חלק מהמועדונים הגדולים, עליך להביא תוצאות מתאימות". אם כך, איך ייתכן שאותו מועדון פאר מחזיק בארונו רק שני גביעי אלופות, הרחק מאחורי מועדונים כמו ריאל מדריד, מילאן, ברצלונה ובאיירן מינכן.

המאזן הגרוע בתולדות הגמרים
יובנטוס זכתה להשתתף ב-8 משחקי גמר של המפעל היוקרתי באירופה, בדיוק כמו ברצלונה כשרק ריאל מדריד (14), מילאן (11) ובאיירן מינכן (10), הגיעו למעמד יותר פעמים מהענקית האיטלקית. יחד עם זאת, מתוך אותם 8 גמרים, רק פעמיים יובנטוס סיימה עם ידה על העליונה.

כלומר, היא רשמה שישה הפסדים בגמר ליגת האלופות, יותר מכל קבוצה אחרת. הקבוצה מטורינו הפסידה את שני הגמרים הראשונים שלה במפעל. לראשונה, בשנת 1973, יובנטוס של דינו זוף ורוברטו בטגה, מגדולי יובנטוס ואיטליה, בכל הזמנים, הפסידה 1:0 לאייאקס של יוהאן קרויף, שרשמה את הזכייה השלישית שלה ברציפות.

בדיוק עשור לאחר מכן, עדיין עם זוף ובטגה בתופסת שיראה, פאולו רוסי ומישל פלאטיני, יובנטוס רשמה את ההפסד השני שלה, שוב 1:0, הפעם להמבורג של פליקס מגאת', שגם כבש את שער הניצחון. בניגוד להפסד המובן לאייאקס, ההפסד להמבורג היווה אכזבה גדולה לאיטלקים, שהגיעו כפייבוריטים למפגש.

הניצחון שהפך לאסון
יובנטוס לא הייתה צריכה לחכות יותר מידי עד לצ'אנס הבא שלה. ב-1985 היא עשתה את כל הדרך אל הגמר הגדול מול ליברפול, באצטדיון הייזל שבבריסל. יובה של אמצע שנות ה-80 נחשבה לקבוצה הטובה בעולם. ראשית, שמישל פלאטיני, השחקן הטוב בעולם וזוכה כדור הזהב שלוש פעמים ברציפות (1983-1985) דאז, היה השחקן המוביל שלה.

כמו כן, פאולו רוסי, מלך השערים והשחקן המצטיין של מונדיאל 1982, הוביל את החוד של הקבוצה, כשלצדו עומרקו טארדלי וגאטנו שיראה. הביאנקונרי נשבעו שאת גמר 1985, בהייזל מול ליברפול, הם מנצחים ומביאים את הגביע הנכסף לאיטליה. פעם שלישית גלידה? לא ממש.

את המשחק יובנטוס, אמנם ניצחה 0:1, בעזרת פנדל של פלאטיני, אך דמעות השמחה הפכו במהרה לדמעות של עצב, כשנודע לשחקנים על שאירע לפני שריקת הפתיחה. כשעה לפני המשחק הגורלי, אוהדי ליברפול פרצו את היציע הנטרלי והחלו לזרוק חפצים על האוהדים האיטלקיים.

האוהדים ניסו להימלט, אך השוטרים סרבו לפתוח את היציע לכיוון הדשא ולהקל על העומס בדרכי המילוט. תוך כדי המהומות אחד מהקירות ביציע התמוטט. כתוצאה מההמולה, החפצים שנזקרו והקיר שהתמוטט, 39 אוהדים נהרגו ועוד מאות נפצעו, רובם הגדול איטלקי.

בצעד תמוה, באופ"א החליטו שהמשחק ישוחק כרגיל, ללא ידיעת השחקנים. מיותר לציין שחגיגות לא היו באותו לילה שהפך ליום אבל באיטליה. בעקבות המאורעות, הורחקו קבוצות אנגליות ממפעלים אירופאיים לחמש שנים.

"לגביע הזה אין שום חשיבות בעיניי", הכריז פאולו רוסי ההמום. יהיה הוגן לומר שרוב אוהדי יובנטוס מרגישים אותו הדבר. מלבד טקסי הזיכרון באנדרטאות טורינו, לזכר ההרוגים, לא נהוג להזכיר את אותו משחק ובטח שלא להתגאות בגביע האלופות הראשון של המועדון. הטרגדיה הזו השפיעה על המועדון. סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 לא היו המוצלחות של המועדון. אך בעונת 1995-96, יובנטוס חזרה בגדול.

שלושה גמרים רצופים
סגל שכלל את אנטוניו קונטה, דידייה דשאן, פבריציו רבאנלי, ג'אנלוקה ויאלי, פאולו סוזה ואת מספר 10 החדש, אלסנדרו דל פיירו, הדיח את ריאל מדריד ואת נאנט, הצרפתית כל הדרך אל הגמר ברומא, מול אייאקס. יובנטוס ניצחה בפנדלים, לאחר 1:1 בתום ההארכה, באחד הגמרים הפחות זכורים. סוף סוף, הזברות מטורינו יכלו לחגוג זכייה באליפות אירופה.

עם האוכל בא התיאבון. בקיץ של אותה שנה, יובנטוס צרפה לסגל את כריסטיאן ויירי וזינאדין זידאן בכדי לזכות בתואר שנה שנייה ברציפות. הכל הלך לפי התוכניות ויובנטוס ניצבה בגמר 1996/1997, מול בורוסיה דורטמונד, במה שהיה אמור להיות גמר מעמד צד אחד של דל פיירו זידאן ושות', אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד.

יובנטוס קרסה לחלוטין וחטפה שלישייה כשגם שער מצמק של דל פיירו לא ממתיק את הגלולה. לא רק שיובנטוס לא הצליחה להיות הראשונה שזוכה בטורניר פעמיים ברצף, היא הצליחה להיות היחדה שמפסידה בגמר פעמיים ברצף, כשהיא ספגה 1:0 מריאל מדריד בגמר ב-1997/1998 באמסטרדם.

הגביע המקולל
תחילת שנות האלפיים היו תור הזהב של הסרייה א' והכדורגל האיטלקי, כל הכוכבים הגדולים התרכזו להם בארץ המגף. עונת השיא הייתה עונת 2002/03. יובנטוס עם ג'יג'י בופון, לילאן טוראם, פאבל נדבד, אדגר דווידס, דויד טרזגה ואלסנדרו דל פיירו הדיחו את ברצלונה וכוכוביה ההולנדים ברבע הגמר, ניצחון אפי מול הגלאקטיקוס של ריאל בחצי הגמר קבע שיובנטוס תפגוש את מילאן בגמר כל איטלקי.

היתה רק בעיה אחת: פאבל נדבד, זוכה כדור הזהב באותה השנה וכובש שער הניצחון מול ריאל מדריד בחצי הגמר, הוצהב והורחק מהגמר באולד טראפורד. לאחר דו קרב פנדלים, מילאן ניצחה 2:3 בפנדלים והניפה את הגביע השישי שלה כשהיא רושמת הפסד חמישי במעמד הגמר הגדול.

"אני לא אגיד שזה גורל כי זה יישמע כמו תירוץ, אבל עושה רושם שהגביע הזה מקולל עבור יובנטוס", הסביר הקפטן, דל פיירו והמשיך, "אף אוהד לא מתגאה בגביע של 1985, בגלל מאורעות הייזל. אמנם זכינו ב-1996, אבל מאז הפסדנו בעוד שלושה גמרים שיכלנו לנצח בהם. הגביע הזה מקולל בשבילנו".

גם בשנים לאחר מכן, בכל עונה מחדש, יובנטוס נחשבה לאחת הקבוצות הטובות ביבשת והייתה פייבוריטית לזכייה, אך הודחה פעם אחר פעם מול קבוצות נחותות עד שפרשת הקאלצ'ופולי, הידועה לשמצה, התפוצצה ב-2006 וסיימה את העליונות שלה באירופה.

9 מאז ירדה לליגה השניה, הגברת הזקנה אספה את השברים ועלתה לגמר ליגת האלופות האחרון שלה (2015) שם הפסידה 3:1 לברצלונה במה שנתן לה את התואר המפוקפק "הקבוצה עם הכי הרבה הפסדים בגמר ליגת האלופות". הווינרית הגדולה של איטליה הפכה ללוזרית של אירופה.

מה הלאה?
יובנטוס עוד רחוקה מאד מהגמר. ראשית, עליה לעבור את הסיוט שמצפה לה בקאמפ נאו. השחקנים של אלגרי מודעים היטב שהגומלין הוא אופרה אחרת לחלוטין ושאם הם לא יצליחו להגיע עם הגישה הנכונה, הם יכולים למצוא את עצמם כניצבים בעוד הישג היסטורי של מסי וחבריו.

ליובנטוס יש את כל הכלים לזכות העונה בליגת האלופות. מצבה בליגה טוב, יש לה סגל מאוזן, שחקנים בעלי ניסיון רב שכבר זכו במפעל (אלבס, חדירה ומנדז'וקיץ'), מאמן מעולה, ורעב, בעיקר הרבה מאד רעב. אך כל זה לא יעזור לה אם היא לא תתחבר לשורשים ותזכור - הניצחון הוא לא חשוב, אבל הוא הדבר היחיד שנחשב.