חשוך לפני עלות השחר: מילאן חולמת להשתקם

אפתח בוידוי אישי: אני אוהד של מילאן. שרוף. מעומקי הנשמה.  זה לא קל הוידוי הזה. בשנים האחרונות מילאן היא קבוצה חבוטה, כמעט מחוסלת.  כזאת שהורסת לך את ימי שבת/ראשון באופן קבוע. לא מזכירה את העבר המפואר, לא זוכה בתארים, ולא מגיעה לאירופה. הייאוש גבר מסן סירו ועד ישראל.

רק 12,000 מנויים מכרה מילאן השנה, שיא שלילי וחסר תקדים, והרבה פחות ממכבי חיפה לצורך השוואה. אפשר להבין את האוהדים המיואשים, אבל פתיחת העונה הנוכחית נותנת תקווה קטנטנה שאולי אפשר אחרת, הערב יובנטוס מגיעה לסן סירו, והפעם גם האוהדים המיואשים ייצאו מהבית, ויש להם סיבה טובה לכך.

נשיא אהוב שיצא מהתמונה ופירוק מנכסים
ההתרסקות של מילאן היא סיפור ארוך ומורכב שמשלב פוליטיקה, כלכלה, אהבה ובעיקר ניתוק מהמציאות. בשורה התחתונה: סילביו ברלוסקוני החליט שאינו יכול עוד. הוא אוהב את מילאן בכל רמ"ח איבריו, הנשיא העניק לקבוצה את שנותיו היפות ביותר והפך אותה לגברת היפה ביותר באירופה,  אבל הבין שהוא לא מסוגל להתמודד עם אובדן השפיות של מחירי השחקנים, ולכן הגיע הזמן לסגור את הכיס.

בל נשכח שמדובר גם בראש ממשלת איטליה לשעבר, אדם המזוהה יותר מכל עם המשבר הכלכלי אשר פוקד את המדינה, והדימוי הציבורי עדיין חשוב לו. את עונת 2011  עוד סיימה מילאן כאלופה, עם מסימיליאנו אלגרי על הקווים, וזלאטן איברהימוביץ' בחוד, אבל לאחר מכן החל תהליך פירוק די מביש, שהשאיר את מילאן עם סגל בינוני מינוס שלא הספיק אפילו לליגה האירופית.

ברלוסקוני פינה את הבמה והשאיר את המנכ"ל, אדריאנו גליאני, ואת הבת, ברברה ברלוסקוני, להתמודד עם מציאות די עגומה ועם קהל מאוכזב שהחל לנטוש את הסן סירו. הקבוצה על הדשא לא סיפקה את הסחורה, מאמנים חסרי ניסיון כגון קלרנס סיידורף, פיפו אינזאגי, סיניסה מיכאילוביץ' וכריסטיאן ברוקי באו והלכו, וכולם ידעו שהקבוצה על המדף, אבל לא בטוח שיש מי שייקח אותה. כך הפכה 'גראנדה מילאן' למועדון שבור שמביט בעיניים עצובות על יובנטוס שהשתלטה על הסרייה א', ללא כל תחרות וקריאת תיגר.

מבקרים טענו שלברלוסקוני לא אכפת יותר, אבל זה הבל הבלים. אין אדם שאוהב בעולם את מילאן יותר מסילביו ברלוסקוני. יחד עם זאת שחיקה מפוליטיקה, עסקים שנפגעו מהמשבר הכלכלי, וגם שערוריות מין עם קטינות כמיטב המסורת, דחקו את מילאן שלו לפינה. פה ושם צץ לו הנשיא המיתולוגי, כשהוא מדבר קצת עם השחקנים וגם עם התקשורת, אבל כמו הקבוצה שלו, גם הבעלים נראה לא מחובר.

ביוני האחרון הודיע ברלוסקוני על מכירת הקבוצה למשקיעים סינים. ההסכם הראשוני כבר נחתם ולקראת סוף נובמבר,בתקווה, אמורה מילאן להימסר באופן מלא. בעיתונות האיטלקית מופיע בכל שבוע מידע אחר לגבי הרכישה, וכרגע יש הרבה ערפל. עוד לא ברור כמה ישלמו הסינים עבור הרכישה, איזה חלק אם בכלל יישאר אצל משפחת ברלוסקוני, וכמובן כמה תקציב יופנה לחיזוק הקבוצה, ומתי זה יקרה. בינתיים מילאן מתנהלת ללא בעל בית,  וברלסוקוני עצמו, בגיל 80, עבר לאחרונה ניתוח לב פתוח. מה שבטוח שמצב הקבוצה לא הוסיף לו בריאות.

גם אוהדי מילאן חשדנים למהלך, ואפילו הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, פאולו מלדיני, סירב לפניית קבוצת הרוכשים החדשה להצטרף למערכת בתפקיד ניהולי, מאחר ולטענתו הם הציגו פרויקט לא ברור ביעדים ובזמן.

מכאן אפשר רק לעלות
בקיץ מונה גם וינצ'נזו מונטלה למאמן הראשי, עבורו מדובר בפסגת הקריירה כמאמן. נכון שהוא הדריך את פיורנטינה בהצלחה רבה וגם בילה תקופה קצרה ברומא, אבל עבור המאמן בן ה-42, להגיע למועדון בסדר גודל הזה, זאת עדיין הזדמנות חד פעמית. מונטלה להזכירם היה גם שחקן גדול, אלון מזרחי של איטליה - 'האווירון הקטן' בגלל תנועת החגיגה המפורסמת לאחר שער, והיו הרבה כאלה. החלוץ זכה עם רומא באליפות בשנת 2001 והיה כובש מצטיין גם בסמפדוריה, בדרך להיכל התהילה של הכדורגל בארץ המגף.

מונטלה ידע שהוא מגיע למועדון שנמצא בשפל, הוא ידע גם שתקציב הרכש למעשה לא קיים, אבל פתיחת העונה של מילאן מראה שיש בעל בית על הקווים. העונה התחילה די בגמגום עם ניצחון במזל על טורינו והפסדים לנאפולי ואודינזה, אבל לאחר מכן ראינו מילאן אחרת, מילאן שלא ראינו מספר שנים: מאורגנת, שקולה, ובעיקר קבוצה שאתה יודע מה לצפות ממנה. קבוצה של מאמן.  בששת המחזורים האחרונים ניצחה מילאן 5 פעמים, לרוב קבוצות בינוניות, אבל המשחק מול ססאולו בערב ראש השנה סימן לרבים את השינוי שחל במילאן, היא פיגרה 3:1 בסן סירו והקהל שרק בוז, אבל בעשרים דקות נפלאות היא הפכה את הקערה על פיה וניצחה 3:4.
 
נדמה שמונטלה מוצא את האיזון בקבוצה מאד צעירה ומקומית (8 איטלקים בהרכב במשחק האחרון) , ההגנה, שהיא לרוב עקב האכילס של מילאן, די יציבה, כשמרבית הקרדיט הולך לבלם הצעיר, אלסיו רומניולי שכבר ערך הופעת בכורה רשמית במדי נבחרת איטליה והפגין יכולת טובה. לצידו משחק גבריאל פלאטה, שנחשב לבלם די בינוני שנדד בין קבוצות רבות, אבל העונה מפגין יכולת טובה.
 
שחקנים בולטים נוספים הם ג'אקומו, בונבנטורה, שבלט גם במדי נבחרת איטליה נגד ישראל, הקיצוני הצרפתי, מבאייה ניאנג שסוף סוף מראה חלק מהפוטנציאל הגלום בו, וכמובן הסקורר הקולומביאני, קרלוס באקה, שלא תמיד פותח בהרכב, אבל כובש ללא הפסקה והוא מועמד רציני לזכות במלכות שערי הליגה האיטלקית.

לצערה של מילאן, היא איבדה לאחרונה את הקפטן, ריקארדו מונטליבו, שנפצע קשה במשחקה של איטליה נגד ספרד וייעדר לפחות 6 חודשים. האוהדים של מילאן סימנו את מונטילבו כחלק מרכזי בכישלון, בעיקר בגלל חוסר מיצוי הפוטנציאל הנפלא שלו, אבל דווקא מונטליבו הוא מה שמילאן צריכה כעת, הוא לא רק שחקן מצוין, אלא גם בחור רגוע ומאוזן, ובין כל חבורת הצעירים הזאת, מילאן עדיין מחפשת מנהיג.

אבל הסיפור הגדול בסן סירו נמצא בכלל בשער, תלמיד תיכון ממילאנו, המכונה על ידי האוהדים 'הילד של כולנו' - ג'יאנלואיגי דונארומה. מה לא נאמר על השוער הזה שנחשב כבר בגיל 17 ליורש של בופון. זאת תהיה הפתעה ענקית אם זה אכן לא יקרה, ומילאן מבינה שיש לה יהלום ביד. דונארומה כבר לא נחשב להפתעה, הוא צבר ביטחון של שוער בן 30, עם מוטת ידיים ארוכה וביטחון אינסופי.  לכן, גם בהנהלת האדומים שחורים מיבנים שכל עוד מילאן שומרת אצלה את 'הילד של כולנו', היא כבר לא יכולה להיות קבוצה שמסתפקת רק בעלייה לליגה האירופית.
 
בשבת מגיעה יובה לסן סירו החם, ונדמה שלמרות המרחק הקצר בין מילאנו לטורינו, יובנטוס נמצאת כיום בעולם אחר מבחינת ניהול, יכולת וחומר שחקנים. למילאן זאת הזדמנות להפגין את השיפור ביכולת מול הקבוצה הטובה ביותר באיטליה, ואולי דווקא מולה להראות את כוחה הצעיר והמחודש. דונארומה יתמודד נגד בופון, השוער שעליו הוא מתבונן בהערצה באימוני נבחרת איטליה, ההגנה הצעירה של מילאן תתמודד מול המקבילה המושלמת והוותיקה של יובה, וגם מונטלה יתמודד מול המאמן האחרון שלקח סקודטו עם מילאן, מסימיליאנו אלגרי, שהיום כבר נחשב לאחד מהמאמנים הטובים ביבשת.
 
 האוהדים עדיין פסימיים ועורגים עדיין על הימים בהם משחק בין מילאן ליובה היה קרב על אליפות או גביע אירופה לאלופות. הפעם ברור שכל תוצאה חוץ מהפסד תהיה הפתעה, אבל אולי לערב אחד, תוכל מילאן להראות שהשנים הרעות אכן תמו, ועידן חדש לפניה.