משלבים רגליים: פפ, ברצלונה ומורשת קרויף

בווידאו: מארק אנדרה טר שטגן מככב מול באיירן מינכן

זו הייתה הדקה ה-38 ופפ גווארדיולה חיכה לראות מה יקרה בעוד רגע. הקטאלוני שלא נמצא בקשרים טובים עם ראשי ברצלונה, חזר לקאמפ-נואו שבוע אחרי שעלה עם באיירן מינכן לרבע גמר ליגת האלופות ובחר לראות את המשחק מהיציע כאחרון האוהדים. מימין לו ישב אביו, ואלנטי, משמאל היה מאנל אסטיארטה, חבר קרוב ואגדת כדורמים בעברו, והשלושה - כמו יותר מ-90,000 הצופים באצטדיון – לא יכלו להוריד את העיניים מליאו מסי.

כוכב בארסה ריחף על המגרש באותו יום ואימלל את מנצ'סטר סיטי שוב ושוב. הוא בישל את שער היתרון של איבן ראקיטיץ', חילק מסירות, יצר הזדמנויות, עבר שחקנים בקלות וגם השחיל את הכדור בין רגליו של פרננדיניו. ואז הוא החליף מסירות עם דני אלבס באגף הימני ומצא את עצמו מול ג'יימס מילנר. הקשר האנגלי עוד ניסה לעצור את מסי, אבל זה היה חסר סיכוי. מספר 10 שוב היה בלתי ניתן לעצירה ושוב זה הסתיים עם השחלה בין הרגליים. במעלה היציע פפ תפס את הראש. אלה היו מראות שזכורים בעיקר מאולמות ה-NBA במשחקי אולסטאר.

אותו משחק, אחד מתוך ארבעה בין בארסה לסיטי שכולם הסתיימו בניצחונות של הקטאלונים, היה היחיד שבו הם כבשו רק שער אחד. אבל זה היה המשחק הטוב ביותר של מסי וחבריו מול הסיטיזנס. באותו ערב אלופת אירופה שבדרך איימה על השער האנגלי לא פחות מ-23 פעמים. 11 מהם גם הלכו למסגרת ורק יכולת אדירה של ג'ו הארט מנעה ניצחון ביתי בפער שמתקרב לדו-ספרתי.

Pep's reaction to Messi's nutmeg. pic.twitter.com/HtBLWrUkaf

— . (@FCB1899GCM) 18 במרץ 2015

זה כנראה היה המשחק הטוב ביותר של הארט בקריירה ואת כל זה ראה פפ מקרוב, פחות משנה לפני שמונה למאמן סיטי. חודשיים וחצי חלפו והקטאלוני חזר לקאמפ-נואו בפעם הראשונה כמאמן יריב. את חצי הגמר הוא כבר לא ראה מהיציע, אלא היה על הספסל והרגיש איך זה מהצד השני. מסי כבש צמד, בארסה הביסה את באיירן 0:3 בדרך לזכייה בטרבל ושלחה את פפ לתהות איך עוצרים את המכונה שהוא יצר.

בחודש הבא תהיה לו הזדמנות לעשות את זה כשסיטי תפגוש את הקטאלונים זו העונה השלישית מתוך הארבע האחרונות בצ'מפיונס. פפ הוא כמובן הסיפור הגדול של קרב הענקיות ובכלל של הבית, אבל הוא ממש לא היחיד.

בנוסף למי שהיה מביא כדורים, שחקן נוער, קפטן, מאמן מצליח והעביר 22 מ-45 שנותיו בבארסה, יש עוד שניים בסיטי שיש להם חלק במהפך שעברה אלופת ספרד והחל בקיץ 2003 עם בחירתו של ז'ואן לאפורטה לנשיא. פפ היה באותו זמן עדיין לפני הפרישה, אבל מספר שנים לאחר מכן צ'יקי בגיריסטיין – אז המנהל הספורטיבי בקאמפ-נואו – תמך במינויו למאמן. הבאסקי ששיחק עם מספר 4 תחת יוהאן קרויף, הוא כיום המנהל הספורטיבי בסיטי וגם הסיבה לבחירתו של פפ בקבוצה. פראן סוריאנו, מנכ"ל המועדון האנגלי, הוא עוד אחד עם עבר בבארסה, בה היה אחד מסגניו של לאפורטה לפני יותר מעשור.

וזה לא נגמר רק בזה. נוליטו, השחקן שלואיס אנריקה רצה הכי הרבה לחלק הקדמי ובחר בסוף בסיטי, יפגוש את המאמן שהדריך אותו בבארסה ב' ובסלטה ויגו, ודניס סוארס ישחק מול הקבוצה שממנה הגיע לקטאלונים לפני 3 שנים. ויש גם את עניין השוערים: מארק אנדרה טר שטגן ישחק מול קבוצת נעוריו, בורוסיה מנשנגלדבאך, קלאודיו בראבו ישוב לקאמפ-נואו בעונתו הראשונה בליגת האלופות מאז ימי סוסיאדד, וליאו מסי יקבל הזדמנות להשיג נקמה קטנה בשוער שזכה על חשבונו בקופה אמריקה בשנתיים האחרונות.

דו קרב בין הקורות
עבור טר שטגן ובראבו, זה יהיה עימות חזיתי בין מי שסומן כשוער העתיד של בארסה לבין מי שתפס לו את המקום בין הקורות בשנתיים האחרונות. פציעה בשלב מוקדם בעונתו הראשונה של הגרמני בקטאלוניה סללה את דרכו של הצ'יליאני לעמדת השוער הראשון, אבל זה לא כל הסיפור. בראבו הוחתם ב-2014 לפי בקשה של לואיס אנריקה בהמלצה של עוזרו, חואן קרלוס אונסואה, לשעבר שוער ומאמן שוערים בבארסה, בעוד שטר שטגן נחשב לרכש של אנדוני זוביזארטה, לשעבר המנהל הספורטיבי ומי שאונסואה היה השוער המחליף שלו בסוף שנות ה-80.

לטר שטגן, שצעיר מבראבו בכמעט עשור והיה בן 22 כשחתם בבארסה, הייתה מראש נקודת פתיחה בעייתית ובסופו של דבר הוא שיחק בשתי העונות האחרונות בעיקר בצ'מפיונס ובגביע המלך, וראה את הצ'יליאני הופך לשוער הבכיר ופותח בליגה. זה נמשך לאורך שנתיים רוויות תחרותיות אינטנסיבית, בהן הגרמני הקפיד לקצר את חופשותיו והקדים לחזור מוקדם יותר אחרי פגרות נבחרות במטרה להוכיח ללואיס אנריקה שמגיע לו להיות השוער הראשון, בזמן שבראבו עשה בדיוק את אותו הדבר. לבארסה היו שני שוערים ברמה גבוהה, אבל היה ברור שבסופו של דבר יצטרכו לבחור באחד מהם והרגע הזה הגיע במהלך הקיץ.

במהלך טרום העונה, טר שטגן הציג בפני המועדון את ההצעות שקיבל – כולל אחת מסיטי – ובכל מקרה החלה להתגבש החלטה שהוא יהפוך לשוער הראשון. מנגד, לבראבו שהציג יכולת די בינונית במדי צ'ילה בקופה אמריקה, לא הייתה שום כוונה להעביר את שנותיו האחרונות בקריירה בעיקר על הספסל. בבארסה היו חייבים לבחור בין ההווה לעתיד, וכל זאת בזמן שפפ החל לחפש שוער וסימן את טר שטגן כמטרה העיקרית שלו. במילים אחרות, היה ברור שאחד מהשוערים יעזוב את בארסה לסיטי, השאלה רק הייתה מי זה יהיה.

יש סיבה שפפ מיקד את החיפוש אחרי השוער שמתאים לו דווקא בבארסה, שאת המודל שלה סיטי מנסה לאמץ עם המאמן, בגיריסטיין וסוריאנו. באנגליה אמנם הופתעו כשג'ו הארט סופסל, אבל התחלת התקפות בצורה מסודרת מהחלק האחורי ושמירה על הכדור הם מרכיבים חשובים בשיטה של פפ, ומשחק רגל זה לא בדיוק משהו שהאנגלי מצטיין בו. בטווח הקצר מאמן סיטי הלך על ווילי קבאז'רו, שהפך לפיתרון זמני עד שנמצא החלק החסר בפאזל: שבראבו, בו גווארדיולה נאלץ להסתפק כשבארסה סירבה למכור את טר שטגן.

שחקן שדה עם כפפות
אז למה חשוב כל כך לפפ שהשוער שלו ירגיש בנוח עם הכדור ברגל אפילו יותר מאשר עם היד? כמו כל דבר שקשור לצורה שבה גווארדיולה רואה את המשחק, גם זה נוגע ליוהאן קרויף. "לא ידעתי שום דבר על כדורגל עד שפגשתי אותו", אמר פפ על המנטור שלו. רינוס מיכלס, מאמנו של מספר 14 באייאקס, בארסה ונבחרת הולנד, הוביל את מהפכת ה"טוטאל פוטבול" בגירסא המוכרת ביותר שלה מהקווים, וקרויף עשה את זה על המגרש.

אחת המחשבות של גדול שחקני הולנד הייתה שזה בזבוז שהשוער יהיה אחראי רק על עצירת כדורים של הקבוצה היריבה. הרי למה להתמסר עם 10 שחקנים אם אפשר לעשות את זה עם 11? החשיבות של הטכניקה ומשחק הרגל אצל השוערים החלה לתפוס תאוצה באותם ימים, וקרויף המשיך עם הגישה הזו גם גם בתחילת קריירת האימון שלו באייאקס. מאמן השוערים שהוא בחר אז היה פרנס הוק, שנחשב היום לטוב בעולם ועבד לאורך השנים, בין היתר, עם אדווין ואן דר סאר, דויד דה חאה ו-ויקטור ואלדס, אותו אימן פפ בבארסה.

כמובן שהוק היה שותף לרעיון של השוער כשחקן שדה נוסף, ואחד האנשים שהוא השפיע עליהם – גם אם בצורה עקיפה – היה בראבו. בזמן שהוק עבד תחת לואי ואן חאל באייאקס בשנות ה-90, ההולנדים ביקרו בארה"ב וחוליו רודריגס - אז מאמן שוערים במחלקת הנוער של קולו קולו - ניצל את זה כדי לפגוש אותו. רודריגס עשה את הדרך מצ'ילה ללוס-אנג'לס, הגיע גם להולנד בהמלצת הוק, הושפע מהפילוסופיה שלו והעביר את הרעיונות האלה לבראבו, שהיה אז בן 13 ושיחק בקולו קולו. "למדתי ממנו איך 'ליצור' את השוער המודרני", מספר רודריגס על הקולגה מהולנד, "בלי העזרה של פרנס, לא היינו מקבלים את הגירסא הנוכחית של בראבו".

באותן שנים בקולו קולו הטילו ספק ביכולת של השוער הצעיר לפתח קריירה בשל הנחיתות הפיזית שלו, אבל רודריגס האמין בו ועשור לאחר מכן, בראבו כבר מצא את עצמו בתחנה הראשונה שלו באירופה: סוסיאדד. חוסה מריה באקרו, עוד אחד ששיחק ב"דרים טים" של קרויף לצדו של פפ, היה המנהל הספורטיבי של הבאסקים וזה שהחליט להחתים את השוער. הוא שיבח את משחק הרגל של הצ'יליאני, אבל פוטר בשלב מוקדם ובעונה הבאה הרכש הפך לשוער מחליף בליגת המשנה, אליה נשרה לה ריאל לראשונה מזה 40 שנה.

מי שהחזיר את בראבו לשער בסופו של דבר הוא חואנמה ליו – עוד אחד מאנשי המקצוע שהשפיעו רבות על פפ. "משחק הרגל שלו היה טוב כבר אז, אבל ניסינו לעזור לו לבחור את המסירות וההחלטות הנכונות", מספר ליו, שתחתיו סיים גווארדיולה את קריירת המשחק שלו בדוראדוס המקסיקנית. באותה עונה בסוסיאדד, היא לא הצליחה לחזור לליגה הבכירה, אבל היכולת של בראבו כבר הפכה אותו לשם מוכר בספרד. באותה תקופה הוא כבר היה שחקן מוביל בנבחרת צ'ילה תחת מרסלו ביילסה, שפפ הושפע גם ממנו, ובהמשך חזר לשתף פעולה עם ליו כשזה שימש כעוזרו של חורחה סמפאולי בצ'ילה.

לבארסה בראבו הגיע רק 2014, אבל הקטאלונים החלו להשתמש בשוער עם משחק רגל ברמה גבוהה עוד הרבה לפני כן. כמו שמנואל נוייר הפך לשחקן משמעותי תחת פפ בבאיירן מינכן, כך היה עם ויקטור ואלדס ומה שיכול להעיד על כך יותר מכל הוא דווקא משחק שנפתח בצורה הכי גרועה ששוער יכול לדמיין. בדצמבר 2011 הקטאלונים הגיעו לסנטיאגו ברנבאו וריאל מדריד עלתה ליתרון כבר אחרי 22 שניות בעקבות טעות של ואלדס. אנחל די מריה חטף את המסירה של השוער לאריק אבידאל וההתקפה הסתיימה בשער של קארים בנזמה.

להיקלע לפיגור כל כך מוקדם מול ריאל ועוד בחוץ זו לא הדרך הכי טובה לפתוח קלאסיקו, אבל בארסה לא נבהלה והמשיכה באותו קו. לא רק שוואלדס המשיך לחפש שחקן פנוי גם בפעמים הבאות שהוא הגיע אליו במקום לבעוט אותו למעלה, דני אלבס הצטרף להתקפה ופפ עבר ל-3-4-3 כשהוא מתבסס עוד יותר על משחק הרגל של השוער שלו. "הדבר הכי טוב היה שוואלדס המשיך למסור אחרי השער, זה מוכיח את החוזה שלו ושל הקבוצה", אמר גווארדיולה אחרי אותו קלאסיקו שהסתיים ב-1:3 לבארסה.

.@GNev2's analysis in '11 on Bar?a building from the back. Now with Ter Stegen, Bar?a are in safe hands (and legs). pic.twitter.com/QhJb30sgEL

— Fiaz Hamsath (@fiazhamsath) 29 באוגוסט 2016

בראבו הוא לא ברמה של נוייר, אבל הוא כן יאפשר לסיטי להתחיל התקפות מאחור ואין ספק שמדובר בשדרוג לעומת ג'ו הארט. הצ'יליאני שדייק בעונה שעברה ב-236 מסירות יותר מהשוער הבא אחריו בליגה הספרדית, סיים 5 משחקים עם 100% דיוק – משהו שהאנגלי עשה רק פעמיים. בכל הקריירה. בראבו מסר במשחקי הליגה בעונה שעברה ב-84.3% דיוק בהשוואה ל-52.6% בלבד של הארט וגם איבד הרבה פחות כדורים. רק 142 מסירות של הצ'יליאני לא הגיעו לייעדן. והאנגלי? 352. כמעט פי 2.5.

לשם השוואה, בבארסה ובבאיירן השוער ששיחק תחת פפ דורג ראשון בליגה מבחינת אחוזי דיוק במסירות. ב-3 העונות האחרונות שלו תחת גווארדיולה, אחוז הדיוק הנמוך ביותר של ואלדס היה 75.6%, בעוד שאצל נוייר זה 80.8%. והארט? הוא דורג רק שמיני בפרמייר-ליג בעונה הקודמת. אם לוקחים בחשבון מסירות בתוך חצי המגרש שלו בליגת האלופות, הארט דורג רק במקום ה-13 עם 74.7% - 18.2% מאחורי נוייר, שהיה ראשון. וזה לא רק הדיוק, אלא גם הסגנון. רק 50.9% מהמסירות של בראבו היו למרחקים ארוכים (25 יארד ומעלה) ב-3 השנים האחרונות, לעומת 74.8% של הארט.

סיטי מקבלת את אחד השוערים הטובים באירופה, אחד שהעמיד ממוצע עצירות גבוה יותר מאשר הארט בעונה שעברה (2.12 מול 1.91) וגם ספג פחות (0.69 מול 1.03). במהלך השנתיים שהעביר בקאמפ-נואו בראבו היה שותף בכיר לזכייה של בארסה ב-8 מתוך 10 תארים עם שלל עצירות, הדיפות ורגעים שבהם היה שם עבור הקבוצה של לואיס אנריקה כשהיא הייתה צריכה אותו.

בין ואלדס לטר שטגן
אם פפ פנה לקבוצת נעוריו כדי למצוא את השוער שלו, בארסה הלכה לזו של קרויף. יאספר סילסן שהגיע מאייאקס במטרה למלא את מקומו של בראבו בסגל, לא ממש משתייך לטופ האירופי והוחתם בעיקר הודות לסגנון שלו, שמתאים לקטאלונים. הוא גם לא נמצא בכושר בטוב בקריירה שלו בלשון המעטה, או כמו שהוא תיאר את זה בעצמו: "בהתחלה זה נראה מוזר שהקבוצה הטובה ביותר בעולם רוצה אותי. חשבתי שזו בדיחה".

בניגוד למה שהיה עם טר שטגן ובראבו, העונה נראה שתהיה חלוקה ברורה יותר בין השוערים בבארסה. לסילסן שרחוק מאוד מרמתם של הצ'יליאני והגרמני, ברור שהוא מגיע על תקן מחליף וסביר להניח שהוא ישחק בגביע המלך. הקטאלונים לקחו איתו סיכון מסויים מכיוון שהם במרחק פציעה של טר שטגן מסיטואציה שלואיס אנריקה לא היה צריך להתמודד איתה בשנתיים הקודמות. גם אם הגרמני או הצ'יליאני היו פצועים, לבארסה היה שוער ברמה גבוהה. עכשיו זה כבר לא המצב וה"ניצחון" של טר שטגן על בראבו רק הגביר עליו את הלחץ.

מהרגע שבראבו החליף את בארסה בסיטי, היה ברור שכל טעות של טר שטגן תיבחן בזכוכית מגדלת, ואחת כזו לא ממש איחרה להגיע. כבר במשחק מול אתלטיק בילבאו - הראשון של הגרמני מאז הצטרפותו של הצ'יליאני לפרוייקט של פפ במנצ'סטר - הוא איבד את הכדור לבנייאט, אבל הספיק להתעשת בזמן כדי למנוע מהקשר לכבוש. זה הצטרף למקרים קודמים שבהם ההימורים שלוקח טר שטגן במשחק שלו דווקא כן עלו לבארסה ביוקר. רק תשאלו את מיקל סן חוסה ואלסנדרו פלורנצי שהכניעו אותו מכמעט חצי מגרש. הגרמני ספג כבר לא מעט ביקורות על חוסר הריכוז שלו, אבל את אותו דבר עבר ואלדס לפני שהפך לגדול שוערי בארסה.

טר שטגן, בכל מקרה, לא נבהל ובשארית המשחק מול בילבאו אפשר היה לראות את התהליך שעברה עמדת השוער מאז המהפכה ההולנדית. עד כדי כך הגרמני היה טוב. כמו ואלדס באותו קלאסיקו, טר שטגן שמר על קור רוח והמשיך לחפש את חבריו. 62 ניסיונות מסירה היו לו באותו ערב בסן מאמס, שזה שיא בליגה הספרדית עבור שוער, לפחות מאז עונת 2005/06 כשהחלו לתעד את הסטטיסטיקה. 51 כדורים מצאו את ייעדם (עוד שיא) וכל זה הושג מול לחץ גבוה ואגרסיבי שהפעילה בילבאו לאורך חלקים גדולים של המשחק.

הנתונים האלה מרשימים, אבל כדי להבין באמת עד כמה הם יוצאי דופן, צריך להשוות את זה לשאר השחקנים. ראשית, אין אף אחד בבילבאו שמסר יותר פעמים מהשוער הגרמני באותו משחק. ומה עם שחקני בארסה? בה טר שטגן דורג חמישי באותו ערב. רק ג'רארד פיקה (65 מסירות מדוייקות מ-74), סמואל אומטיטי (65/72), סרג'י רוברטו (55/67) וסרג'י בוסקטס 54/59 הקדימו את השוער. מה שמדהים באמת זה שליאו מסי, לואיס סוארס, ארדה טוראן, איבן ראקיטיץ', דניס סוארס וג'ורדי אלבה מסרו פחות מטר שטגן. מרכז השדה של הקטאלונים לא משמעותי כיום כמו בימי פפ, אבל שוער שמוסר יותר מצמד הקשרים הקדמיים של בארסה זה לא משהו שרואים כל יום. "אתם מחפשים את צ'אבי החדש? הוא נמצא בשער", התבדח העיתונאי גרהאם האנטר מ-ESPN FC.

Our goalkeeper is busy pic.twitter.com/vd9awmB4xr

— Bar?aN?meros (@barcanumbers) 28 באוגוסט 2016

לשימוש של בארסה בטר שטגן כשחקן נוסף שמניע את הכדור יש חשיבות גם ביצירת שטחים בין מרכז המגרש לחלק הקדמי – בתנאי שמצליחים להשתחרר מהלחץ של היריבה כמובן – וזה יכול להיות עוד יותר משמעותי אחרי שניימאר יחזור לשתף פעולה עם מסי ולואיס סוארס. החשיבות של השוער כשחקן שדה לצד ההחלטה של פפ לא להסתפק בג'ו הארט מוכיחים שמשחק רגל של האיש בין הקורות זה לא גימיק או בונוס. אז אמנם בראבו מנוסה ושוער טוב יותר כרגע, אבל לטר שטגן יש משחק רגל עדיף וההימור עליו עוד ישתלם לבארסה בהמשך. וכשהצ'יליאני יחזור לקאמפ-נואו בעוד חודש וחצי, לגרמני תהיה הזדמנות להוכיח שהעתיד כבר כאן.

Follow @Liraninho