הר הקללה

מעט מוזר היה להביט בפניהם של אוהדי הפועל תל אביב ביציאה מבלומפילד לאחר הניצחון על הכח. ההבעה על הפנים היתה שונה. זו לא היתה שמחה מתגלגלת, גם לא נפילת מתח המרפה את שרירי הפנים לאחר משחק מותח. זו היתה הבעה קלילה. של הנאה.

מכבי חיפה מארחת את הפועל תל אביב. 20:50, ישיר בערוץ 10 וספורט nana 10

הנאה היא לא חלק ממשחק הכדורגל, בטח אם אתה אוהד הפועל. המשחק הזה, יחד עם הדרבי, הובילו לתחושה שהפועל מספיק טובה השנה כדי לרוץ למעלה, שהשיפור מגיע והנה עוד רגע הכל מתחבר. זוועה.

רצתה ההגרלה והכל צריך לקרות דווקא בכרמל. הר הקללה של הפועל. נצחון אחד בעשור האחרון רשמה שם הקבוצה, ואפילו לנאחס כבר יש יסורי מצפון. מכל הנסיעות למשחקי החוץ, זוהי השנואה עלי ביותר. תמיד אותו השקט בדרך חזרה, מופר רק בקללה רגעית שמישהו מפטיר בלחש, לא בזעם, מתוך ייאוש. אף אחד אף פעם לא עונה לו. אין דיון על המשחק. אין נכון ולא נכון. הכל רשום וידוע עוד לפני שאתה מתניע את האוטו ונוסע את הדרך לחיפה. לא משנה מה רמת הקבוצות. זו קללה. קללת אליעזר.

אתה בכלל נוסע לשעתיים של שירה בציבור. את המשחק גם כך אי אפשר לראות מיציע רחוק כל כך. אם את אוגבונה אפשר לראות שם רק במשקפת, לך תמצא את ביבראס. אז אתה נוסע. ושר. ומקלל כל הדרך חזרה.

אולי גם גוטמן הבין את זה, לכן רצה לעלות עם שלושה בלמים. להתיש את הנאחס בתיקו. אבל הנאחס הוא אלוף במלחמה פסיכולוגית, אז הוא שלח שפעת ליבואה ואניימה, שני שחקנים שבלעדיהם עדיף להפועל של השנה לרדת מהאוטובוס בדליית אל כרמל. אם כבר קש, עדיף ברהיטים.

ולמרות כל זאת, יש לי התכווצות קטנה בבטן. אולי הפעם זה יקרה? הפועל בהחלט יכולה לעשות את זה, השחקנים שלה כבר הוכיחו השנה שלמשחקים גדולים הם יודעים להופיע. הדרך של גוטמן, שעד השבועיים האחרונים רק סיפרו לנו עליה, מתחילה להיראות גם על הדשא. פתאום יש משחק התקפה, ההגנה מסודרת, הקישור דוחף. סיבוב שלם לקח לתינוק להצמיח שיניים, זה הזמן שלו לנגוס. לדרוש מה שמגיע לו. ואז, אולי, רק אולי, גם הנאחס יתיישב לו פתאום על השעון שממול היציע, יחייך ויודה: הוא הגזים.