טניס לכל ילד: על הענף המוביל בישראל

באוהל האח"מים המפואר שנבנה מחוץ למרכז הטניס באילת, התחבקו חתן פרס ישראל איאן פרומן ויו"ר איגוד הטניס אסי טוכמאייר. לא ירחק היום וגם טוכמאייר יזכה אף הוא בפרס ישראל: בעוד פרומן הניח את היסודות ופיתח את הטניס בישראל, הרי שטוכמאייר מגשים בקדנציה הקצרה יחסית והמוצלחת שלו את האימרה שנראתה עד לפני כמה שנים כדמיונית: טניס לכל ילד.

מהטניס צמחתי ואני גאה בכך: כילד בגיל העשרה, לקחתי שני אוטובוסים לקולנוע אורלי הישן והמתנתי בסבלנות שעות ארוכות לשעת האימון שלי ושבכלל יתפנה איזשהו מגרש להכות בו כדור. המתנתי היא מילה לא מדויקת – עמדתי והיכיתי שעה מול הקיר, כי מגרש – כאמור – לא היה. לטניסאים של היום כבר לא תהיה בעיה כזו – שיתוף הפעולה המבורך והמחודש בין האיגוד למרכזי הטניס והרשויות המקומיות יוצר אינספור מגרשים ואפשרויות נגישות שהופכות את ענף הטניס לפופולארי, כמעט כמו ענף הכדורגל להמונים.

פרשתי בגיל 18, מעט אחרי שפספסתי משחק באחד מסבבי אליפויות המועדונים מול תומר דנק – כשרון ענק (הרבה יותר ממני בזמנו בלשון המעטה) שהיה אמור להיות טניסאי מוביל והפך למוביל בענף כמאמן. תענוג לראות את הדרך שעשה בעבודה קשה ובמקצועיות ראויה לציון. כמאמן נבחרת הפדרציה, התוצאות שלו נראות היטב בשטח – הוא נציג הדור החדש של הטניס, כזה שחובק את כל האמצעים ושואף להישגים בכל יום מחדש.

אסי טוכמאייר, בדיוק כמוהו, הפשיל שרוולים מיומו הראשון בתפקיד, התחיל לעבוד ולא מפסיק מאז להזיז הרים ולחולל נסים. ישראל אירחה בפעם השלישית ברציפות באילת את טורניר גביע הפדרציה – מסורת בה החל היו"ר הקודם מיכאל קליין שעשה עבודה טובה גם הוא – והשילוב של עיר קיט, אירוח אופטימאלי, מזג האוויר נפלא יחסית לחודש פברואר עבור האירופיות וכמובן סטנדרטים גבוהים ומושקעים – מעניקים לטניס הישראלי דחיפה אדירה וגם משפרים את מעמדו במשפחת העמים.

אחת מהפעולות הראשונות של טוכמאייר הייתה לקרב את כוכבי העבר הגדולים לענף של היום: עמוס מנסדורף – אגדה שגדלתי עליה – מונה לקפטן נבחרת הפדרציה והחיבור שלו עם יוליה גלושקו הניב פירות בשבוע הזה. אילו תזכה למימון הולם – תוכל גלושקו להגיע לאזור הטופ 50 בעולם. שלמה גליקשטיין – הישראלי היחיד שגבר על המדורג ראשון בעולם (איוון לנדל בטורניר מונטה קרלו) – הוא מנכ"ל האיגוד ולטורניר עצמו באילת, דאג היו"ר להזמין אגדות טניס כמו פאולינה פלד, אחת הטניסאיות הגדולות בכל הזמנים ולבטח הגדולה ביותר ככל שזה קשור באישיות ספורטיבית.

נכון, בשנתיים-שלוש הקרובות צפוי כאן מדבר אחרי פרישת אנדי-יוני וגם בטניס הנשי, אבל בתוך שנים לא מעטות – הדור הצעיר שזוכה היום לתנאים כיד המלך – ינפיק מתוכו נבחרות דייויס ופדרציה ראויות ובצמרת העולמית. כשיש דרך – הפירות על העץ הם שאלה של זמן.

ובכלל, כשהתחלתי בו, היה הטניס ענף שבמחתרת – לא אהוד, לא פופולארי ובוודאי שלא מעניין את חובבי הספורט ברמת הכדורגל והכדורגל. כיום, נדהמתי והתרגשתי לראות את מרכז הטניס באילת מפוצץ במאות צופים, כשבחוץ מאות נוספות, כדי לראות את יוליה גלושקו וחברותיה נלחמות ברדבנסקה הענקית. כדורגל היזהר, הטניס מאחור והוא טהור, חברתי ומרענן יותר מאי-פעם.