רביבו יספיק בשביל לסחוב את אשדוד לתואר?

נחזור לרגע בזמן ל-2011. התאריך הוא ה-14 במאי ונחתנו במחזור ה-35. אשדוד מסיימת ב-1:1 עם הפועל פ"ת ושחקניה חוגגים במרכז המגרש. הם נשארו בליגה ברגע האחרון, שבוע בלבד לפני סיום העונה. 233 ימים לאחר מכן, אותה קבוצה עוברת תדרוך אחרון לפני משחק העונה. המועמדת הראשית לאליפות מול האלטרנטיבה הגדולה. למרות שבאשדוד מציינים בתקופה האחרונה את שחקני הבית הצעירים, האקדמיה והבניה, לא היו שינויים כה משמעותיים בסגל בין שתי נקודות הזמן "הרחוקות" האלה. בעצם, למעט רגע אחד חשוב. בסוף חודש יוני דוד רביבו קיבל החלטה, עזב את באר שבע וחזר לאשדוד. "אחרי התקופה הלא נעימה שעברה על הקבוצה, הגיע הזמן לפצות את הקהל עם שחקנים כמוהו", אמר אז הבעלים ג'קי בן זקן. אפילו הוא לא ידע מה תהיה החשיבות של הקשר השנה.

בגיל 34 רביבו רושם את העונה הטובה ביותר שלו עד כה עם ארבעה שערים ולא פחות מ-7 בישולים ב-18 המחזורים שעברו - קצב של 8.3 שערים בעונה ולא פחות מ-14.4 בישולים. לשם השוואה, הממוצע שלו בחמש השנים האחרונות עומד על 4.5 שערים ו-6.8 בישולים בעונה שלמה. כדי להבין למה הוא נמצא כיום במקום שונה, כדאי ללכת עוד קצת אחורה.

בסוף עונת 1999/00 רביבו עזב את מכבי ת"א וחזר לעיר הולדתו. שם הוא קיבל תפקיד מרכזי יותר ובעונת 2004/5 הפך לאחד הברגים החשובים במועדון. עם זאת, לאורך התקופה באשדוד נותר בתוכו הרצון לעבור לקבוצה גדולה או לחו"ל. הוא אפילו ציין בחלק מן הראיונות כי פעמים רבות ויתר על הצעות רק בגלל הנאמנות לבן זקן. אחד הניסיונות שלו לעזוב הסתיים במבחנים של שבועיים בלוס אנג'לס גלאקסי ב-2006. למרות שהרשים שם, העסקה לא נסגרה.

זה לא היה הניסיון האחרון שלו להיפרד מהחממה וב-2009, אחרי שזכה להתעניינות רצינית מצד בית"ר ירושלים ומכבי ת"א, דווקא החליט לבחור בפרויקט של אלונה ברקת וגיא עזורי, שכלל באותה עונה גם את טברטקו קאלה, ליאור אסולין, ארז מסיקה וברק בדש. המטרה הייתה להשתלב חזק בצמרת ולקבל תפקיד מרכזי.

רביבו לא הצליח להתחבר בצורה הטובה ביותר לקבוצה החדשה ושב לאשדוד אחרי שנתיים פושרות, כשהוא מבין שהפעם זוהי כנראה התחנה האחרונה. תחושת השקט הזו לצד הגיבוי שקיבל מהאוהדים יחסית תוך זמן קצר הפכו אותו לשחקן אפילו יעיל יותר משעזב ובעיקר שלם יותר עם עצמו, מתוך הבנה שהוא נמצא במקום הטוב ביותר בשבילו בשלב הזה של הקריירה. הבטחון הזה משפיע על היכולת, כמו בכל מקום עבודה אחר, שבו המועסק מפסיק לפזול לכיוונים אחרים ומבין שעתידו נמצא באותו המקום. יודעים מה, אולי קצת כמו ברגע הזה בזוגיות כשהגבר מבין שהוא משאיר מאחור את פנטזיית הרווקות שלו.

כמו שכבר הבנתם, כשמביטים על האיכות של הסגל הנוכחי לעומת זה של העונה שעברה, לא רואים הבדלים גדולים במיוחד. השחקנים באשדוד מייחסים את ההצלחה לאווירת "הביחד" ונותנים לרביבו את הקרדיט על כך. "מי שאחראי על זה הוא דוד שמחבר את כולנו, צעירים וזרים. הוא דואג לכולם גם באימונים וגם בחוץ. חדר ההלבשה אצלנו בריא", הסביר שחקן בקבוצה השבוע. גם ראשי המועדון מודעים לתרומה הגדולה של הקשר. "הוא הקפטן על הדשא ומחוצה לו", טוען המנכ"ל שי הולצמן. "הוא גדל באשדוד ואני יודע עד כמה הוא משמעותי לקבוצה. אין כמו מבחן התוצאה וכולם ראו איך הוא עבר לבאר שבע וחזר בסופו של דבר לפה".

רביבו הוא אחד הפליימייקרים האחרונים שנשארו בכדורגל הישראלי, וללא ספק אחד הטובים שבהם. עושה משחק מהסוג הישן, אחד שמקבל את הכדור באמצע ואמור לפתוח את המשחק. אבל האם הוא מספיק כדי לקחת את הקבוצה כולה על גבו בדרך לאליפות היסטורית? שאלה קשה. בשונה מקרית שמונה, שלא בנויה על שחקן אחד במרכז, לאשדוד יש בעל בית שמקבל חופש מוחלט בקישור והקבוצה כולה תלויה בו. יוסי מזרחי הסית את אמברוז מעמדת הבלם לחוליה המרכזית וגם ניר ביטון מצטרף בחיפוי ההגנתי על רביבו, שאמור לספק את הכדורים קדימה לשריקי וקולה. האם השיטה הזו תעבוד לאורך זמן? קשה להאמין. האם יצליחו באשדוד לספק את אותה היכולת כשהוא יהיה בתקופה פחות טובה? ספק רב. הקבוצה תלויה בו בצורה יוצאת דופן בשונה מיריבותיה למירוץ, שמורכבות מכמה שחקני מפתח מרכזיים.

כרגע, היכולת הנהדרת שלו ושל חבריו לקישור מספיקה לנוכח חוסר ההצלחה של הגדולות, אבל קשה לראות את חומר השחקנים של אשדוד מצליח לצבור אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד בפלייאוף, בהנחה שמכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל ת"א עוד ישתפרו. אם נשים בצד את העונה המוצלחת של רביבו, נגלה שבאלמנטים רבים, אשדוד לא בולטת במיוחד. מבחינת החוד, למשל, מדובר בסטנדרט. לבן זקן תמיד היה צמד חלוצים חזק יחסית ביחס לליגה שלנו. שריקי ועזרן, שריקי ומקרייב וכעת שריקי וקולה. המספרים של השניים הנוכחיים לא רעים (12 שערים יחד), ושמים את הקבוצה במקום החמישי בליגה בקטגוריה. נחמד, לא יותר מזה.

אז נכון שההגנה, שהיוותה תמיד את החלק הבעייתי בדרום, התייצבה, אך גם כאן אשדוד רק במקום החמישי מבחינת כמות הספיגות המועטה בליגה עם 18 שערים. המוליכה קרית שמונה ספגה רק 8 שערים והפועל ת"א הוציאה מהרשת 11 כדורים בלבד. המשמעות: לאשדוד אין התקפה חזקה כמו להפועל ת"א ובמקביל אין לה הגנה חזקה כמו לקרית שמונה.

"יהיה להם קשה להתמודד ברצינות על האליפות. כמו שהליגה נראית כרגע, הם יישארו רק במאבק על הכרטיס לאירופה", קובע אחד המאמנים הבכירים בליגה. "רביבו הוא פקטור חשוב ביותר במרקם שלהם וגם מבחינת המספרים, הרבה תלוי בו. אם הוא יירד בכושר, הם מסוגלים להתגבר, אבל לא לאורך זמן".

"כל קבוצה שדוד רביבו משחק בה תהיה תלויה בו", טוען הפרשן משה פרימו. "בגלל סגנון המשחק שלו, אי אפשר שיהיו שניים בעמדה הזו כמו שהיה את ערן לוי ומאור מליקסון בבאר שבע. באשדוד הוא לבד והוא המנהיג. אשדוד יכולה ללכת עד הסוף כי יש לה מאזן ביתי מצוין והגדולות לא בשיאן. אני חושב שדוד יכול להוביל את הקבוצה לאליפות, אבל המשחק נגד ק"ש הוא פרשת הדרכים". אז עם כל הכבוד לאופטימיות שבהפתעה, הפסד לקרית שמונה יקטע את החלום כבר בתחילת ינואר.