נבחרת החלומות של גביע העולם 2010

אנחנו לא אומרים שאלה השחקנים שיעשו את הטורניר, אבל רגע לפני פתיחת גביע העולם זה ההרכב שכל אחד היה חותם עליו. המשימה לא פשוטה, ולכן אתם אלה שתחליטו בנוגע לצמד בחוד.

שוער: ז'וליו סזאר (ברזיל)
גיל: 30
קבוצה: אינטר
הספק העונה: טרבל (ליגת האלופות, אליפות, גביע איטלקי).
תארים נוספים: 4 אליפויות ו-2 גביעים עם אינטר, זכיה בקופה אמריקה עם ברזיל.

סיפור המקרה: הנה נתון שלא הכרתם: ב-4 מ-5 השנים האחרונות, או במילים אחרות מאז שז'וליו סזאר הגיע לאינטר, הנראזורי ספגו הכי פחות בסרייה A. הנה עוד אחד: מאז שהפך לשוער הראשון בברזיל, הנבחרת כמעט ולא סופגת (11 בלבד ב-18 משחקים במוקדמות המונדיאל, הכי פחות בבית הדרום אמריקאי)  וגם עומדת בכל המטרות שלה (מקום 1 בבית, זכייה בגביע הקונפדרציות). אפשר לשפוך מחמאות על קסיאס או לשמור חסד נעורים לבופון, אבל במבחן התוצאה שניהם כבר מזמן לא עומדים. ואל תתננו לדעות הקדומות על הבונקר של מוריניו - שהורכב משני בלמים שנראו גמורים בתחילת העונה (לוסיו וסמואל), מגן ימני שעומד על קו האמצע (מאייקון) ומגן שמאל מאולץ (קיבו) - לשמש כתירוץ שמנגד. ז'וליו סזאר שווה תארים, שווה בטחון להגנה, ובינינו - מישהו זוכר טעות משמעותית שלו?
מחליף: הוגו לוריס, צרפת (שנתיים ברציפות שוער השנה בצרפת. הסיבה העיקרית שליון, לראשונה בתולדותיה, הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות)

מגן ימני: מאיקון (ברזיל)
גיל: 28
קבוצה: אינטר
הספק העונה: טרבל (ליגת האלופות, אליפות, גביע איטלקי).
תארים נוספים: 3 אליפויות איטליה קודמות (2007-2009) עם אינטר, דאבל בברזיל (2003) ושתי זכיות בקופה אמריקה עם ברזיל (2004 ו-2007).

סיפור המקרה: כשרואים את מאיקון דוהר על הקו הימני חסר סאונד מאוד מסוים ברקע, צליל המנוע של בוגאטי ויירון או למבורגיני מורצ'יילאגו. מן רעש שאומר שהמכונה עומדת לחלוף על פניך ואין לך מה לעשות בנידון, מלבד ליזום התנגשות חזיתית כאובה. מינוי דונגה למאמן נבחרת ברזיל נתן לו המון בטחון, מוריניו רק חיזק את הפאסון ומאיקון הפך למגן כמעט מושלם. חזק, גבוה, מהיר, בעל אוריינטציה הגנתית משובחת ויכולת התקפית שלא מביישת סקוררים מנוסים. העובדה שהוא השתלט ללא עוררין על המשבצת של קאפו בסלסאו, על אף התחרות הקשה, אומרת הכל.
מחליף: קרלס פויול, ספרד (לכאורה לא העמדה הטבעית שלו, אבל זאת בה הוא מתפקד במיטבו. מהיר, מנוסה ובעל יכולת טכנית גבוהה, שפורחת בעיקר כשהוא באגף).

בלם: לוסיו (ברזיל)
גיל: 32
קבוצה: אינטר
הספק העונה: טרבל (ליגת האלופות, אליפות, גביע איטלקי).
תארים נוספים: גביע עולם עם ברזיל (2002), 3 אליפויות בגרמניה (2007/8, 2005/6, 2004/5)

סיפור המקרה: האבטיפוס של מודל הבלם המודרני. סוס עבודה חזק, קשוח, גבוה, מהיר, בעיטה מצוינת, נגיחה אדירה, חיית רחבה. בלם עם כל האיכויות המספיקות להיות חלוץ-על, או לחלופין לעצור את חלוצי העל. אחרי שמיצה את עצמו בבאיירן מינכן, וירד קצת מהתודעה, עבר השנה לאינטר ופשוט נולד מחדש בגיל 32, גורם לרוב הבלמים הקלאסיים, האפורים, להחוויר עוד יותר.
מחליף: ג'ון טרי, אנגליה (הצליח, ברוב המקרים, לשים בצד את חוסר האחריות שלו בחייו הפרטיים. עדיין הגירסה האנגלית של לוסיו).

בלם: ג'רארד פיקה (ספרד)
גיל: 23
קבוצה: ברצלונה
הספק העונה: אליפות
תארים נוספים: 6 תארים קודמים עם ברצלונה ב-2008/9 (אליפות, גביע, ליגת האלופות, סופר-קאפ אירופאי, סופרקופה ספרדי, גביע העולם למועדונים), אליפות וליגת האליפות עם מנצ'סטר יונייטד (2007/8), תגלית השנה בעולם (2008/9).

סיפור המקרה: בלם ההווה והעתיד של הכדורגל העולמי, השחקן שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר בענף בשנתיים האחרונות. רק בן 23 וכבר בעל אחריות ושיקול דעת של בלם בן 30. טכני מאוד, גובה, חזק, חוצפן, בעל משחק ראש מצוין וחוש ריח מפותח ברחבה. כבש בסערה את מרכז ההגנה של אלופת אירופה עם 4 שערים ב-15 הופעות בינ"ל וספק אם יחזיר את המפתחות בעשור הקרוב.
מחליף: ג'יורג'יו קיאליני, איטליה (המנהיג הבא של הגנת איטליה, וזה כבר מחייב. אלמלא עונה נוראית של יובנטוס היה מתמודד על חולצת ההרכב).

מגן שמאלי: פטריס אברה (צרפת)
גיל: 29
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד
הספק העונה: חבר ההרכב של הפרמייר-ליג שנה שניה ברציפות.
תארים נוספים: 3 אליפויות אנגליה, זכיה בליגת האלופות, שני גביעי אנגליה.

סיפור המקרה: באירופה, בעיקר בצרפת, מסתובבים שחקנים שהם אתלטים, אמיצים וטכניים בכמויות. ארסן ונגר יגיד לכם. הוא מנסה כבר שנים לזהות מביניהם את אלה שהם גם סופר מוכשרים, לצוד אותם כשהם עוד בני טיפש-עשרה ולבנות מהם את סגל חלומותיו. אבל כפי שיריבו המר של ונגר, אלכס פרגוסון, הוכיח במקרה של אברה - אפשר להביא אותם כמעט מוכנים גם בגיל 25, וגם ב-5.5 מיליון ליש"ט בלבד, ולהפוך אותם לטובים בעולם. כי אברה - לחלוטין שחקן "ונגרי" - הוא לא רק אתלט, אמיץ וטכני לעילא, הוא גם ווינר שתחת פרגי שיחק תפקיד קריטי בזכיה ב-10 תארים ב-5 עונות. וזה בלי להזכיר את הגמר עם מונאקו.
מחליף: פיליפ לאם, גרמניה (רק בן 26 וכבר עם 65 הופעות בנבחרת, 4 אליפויות גרמניה, חצי גמר מונדיאל 2006 וגמר יורו 2008. העונה כמעט השיג טרבל, הכי טוב שמגן לבן יכול להיות).

קשר מרכזי: צ'אבי הרננדס (ספרד)
גיל: 30
קבוצה: ברצלונה
הספק העונה: אליפות.
תארים נוספים: 6 תארים קודמים עם ברצלונה ב-2008/9 (אליפות, גביע, ליגת האלופות, סופר-קאפ אירופאי, סופרקופה ספרדי, גביע העולם למועדונים), 5 אליפויות, ליגת אלופות (2006), אליפות אירופה עם ספרד (2008), השחקן המצטיין של יורו 2008.

סיפור המקרה: צ'אבי נמצא בהרכב ברצלונה כבר 12 שנה, ואיכשהו אם היינו עושים הרכב כזה לפני כל טורניר גדול זו לכל הפחות הפעם השניה שהוא היה נכנס. למה? אולי כי הוא כובש רק 5-6 שערים בעונה, לכל היותר. אולי כי כל הקריירה שלו הוא שירת נאמנה שחקנים כמו ריבאלדו, רונאלדיניו ומסי. אבל זהו, יותר אי אפשר, ואסור, להשאיר אותו בחוץ. אחרי 53 בישולים בכל המסגרות בשנתיים האחרונות ואחרי ההופעה הנדירה ביורו, צ'אבי מגיע למונדיאל ככוכב של הנבחרת הפייבוריטית. מעמד חדש עבורו. הימור שלנו: לא משהו שיזיז לבנאדם עם מיקוד, דבקות, חדות וקור רוח של האסקי סיבירי.
מחליף: חבייר מסצ'ראנו, ארגנטינה (מטפס בצורה בטוחה אל עבר תואר הקשר ההגנתי הטוב בעולם. לא מעט בגלל הפציעות של אסיין, עוד יותר בזכות הצורה בה הוא מחזיק את הקישור הבינוני להחריד של ליברפול כבר כמה שנים).

קשר: פרנק למפארד (אנגליה)
גיל: 31
קבוצה: צ'לסי
הספק העונה: דאבל (אליפות וגביע אנגלי)
תארים נוספים: 2 אליפויות (2004/5, 2005/6), 3 גביעים (2009, 2007, 2000)

סיפור המקרה: פרנק למפארד הוא לא גולדן-בוי. אולי זה היחס המשפחתי (אביו היה בצוות המקצועי כשעלה לבוגרים של ווסטהאם), אולי הקבוצה שמעוררת אנטגוניזם ואולי זו פשוט העובדה שמדובר באדם שחי בעולם משלו. אבל אם נתעלם לרגע מהסטיגמות, נגלה קשר מרכזי שכבש בכל אחת מ-5 השנים האחרונות 20 שערים או יותר, בישל גם בדאבל-פיגרס, ושמר על תפקידו כעוגן הקבוע בקישור תחת 5 מאמנים שונים (מוריניו, גרנט, סקולארי, הידינק ואנצ'לוטי) ומול תחרות קשה מאוד (מיכאל באלאק שהגיע בשיאו, דקו, מיקאל אסיין). הוא לא מלהיב כמו יתר השמות שעלו בדיונים אבל אחרי עונה של 27 שערים, 20 בישולים ודאבל - מישהו יכול להשאיר אותו בחוץ?
מחליף: ווסלי שניידר, הולנד (עונה נדירה באינטר, אבל מדובר בשנה אחת בלבד. אם ימשיך להרשים, ייכנס בעתיד להרכב).

קשר ימני: ליונל מסי (ארגנטינה)
גיל: 22
קבוצה: ברצלונה
הספק העונה: אליפות, שחקן השנה בספרד, מלך שערי הליגה הספרדית, נעל הזהב של אירופה, מלך שערי ליגת האלופות.
תארים נוספים: קחו אוויר... 6 תארים קודמים עם ברצלונה ב-2008/9 (אליפות, גביע, ליגת האלופות, סופר-קאפ אירופאי, סופרקופה ספרדי, גביע העולם למועדונים), 2 אליפויות (2005 ו-2006), ליגת אלופות (2006), גביע העולם עד גיל 20 (2005, היה השחקן המצטיין ומלך השערים), זהב אולימפי (2008), שחקן השנה בעולם (2009), שחקן השנה באירופה (2009), השחקן הצעיר של השנה (2006, 2007, 2008) ועוד ועוד.

סיפור המקרה: 47 שערים בכל המסגרות ו-14 בישולים לילד בן 22 שהוא אפילו לא מוגדר כחלוץ?! אפשר לקרוא לזה על-טבעי, ניתן לקרוא לזה פסיכי וכנראה שפשוט צריך להגיד רק מילה אחת: מסי. השחקן המלהיב ביותר, היעיל ביותר והכשרוני ביותר על פני הכדור רק הולך ומשתבח מדי שנה. למישהו יש בכלל ספק למה הוא בהרכב?!  
מחליף: אריאן רובן, הולנד (אחרי קריירה רוויית פציעות וספקות השתלט על עמדת המנהיג בבאיירן מינכן, הוביל את הבווארים לדאבל ולגמר האלופות ומגיע לגביע העולם כאחד הגדולים)

קשר שמאלי: כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל)
גיל: 25
קבוצה: ריאל מדריד
הספק העונה: השחקן היקר בהיסטוריה, גם זה משהו.
תארים נוספים: 3 אליפויות אנגליה, ליגת האלופות (2008), גביע אנגלי, כדור הזהב ושחקן השנה בעולם (2008).

סיפור המקרה: למרות שעברה עליו עונה לא קלה עם קצת פציעות (קצת טבעי, אחרי יותר מ-300 משחקים ב-6 עונות), עדיין החזיר את ההשקעה של 94 מיליון יורו שריאל שמה עליו. במכירת חולצות. כי זה מה שחשוב בריאל. מעבר לכך, על המגרש, אמנם הוגבל ל-35 משחקים בלבד בכל המסגרות ולכן חסה העונה קצת בצילם של שחקנים שנתנו עונות ענקיות, וכל השנה רדף ללא הצלחה אחרי בארסה, ולא הצליח לעבור את שמינית הגמר, הוא איכשהו עדיין סיים עם 33 שערים. 0.94 למשחק. יותר טוב מכל אחד אחר. כי זה מה שהוא: יותר טוב מכל אחד אחר.
מחליף: פלורן מאלודה, צרפת (סוף סוף התפוצץ. בגיל 29 נתן את עונת חייו עם 16 שערים ו-14 בישולים בכל המסגרות בדרך לדאבל אדיר. בחצי השני של העונה היה השחקן הכי טוב של צ'לסי, לצד למפארד ודרוגבה).

חלוץ: דידייה דרוגבה (חוף השנהב)
גיל: 32
קבוצה: צ'לסי
הספק העונה: דאבל (אליפות וגביע אנגלי)
תארים נוספים: פעמיים מלך שערי הפרמייר-ליג (2009/10, 2006/7), מלך שערי חוף השנהב בכל הזמנים, 2 אליפויות אנגליה (2004/5, 2005/6), 2 גביעים (2009, 2007)

סיפור המקרה: כל החלוצים בהרכב שבחרנו הבקיעו העונה, באופן טבעי, 20 שערים או יותר. דרוגבה כבש 37. הוא גם בישל 12. אבל המספרים הללו הם יחסיים, כי מדובר בליגות שונות ובקבוצות עם סגנונות משחק ושחקנים תומכים שונים. אז למה דרוגבה ולא רוני או מיליטו? כי מתוך 37 השערים שלו, אחד הגיע מול מנצ'סטר יונייטד, אחד מול ליברפול ו-4 מול ארסנל. הוא גם כבש את שער הניצחון בגמר הגביע, ופרץ את הסכר במשחק האליפות מול וויגאן (אותו סיים עם שלושער). במאני-טיים (טוב, למעט מול אינטר), בנוסף כמובן לממוצע השערים הפסיכי שלו, דרוגבה תמיד נמצא שם עבור צ'לסי. וזה בעצם מה שהופך אותו להכי גדול שיש.

חלוץ: וויין רוני (אנגליה)
גיל: 24
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד
הספק העונה: שחקן השנה באנגליה, חבר הרכב העונה בפרמייר-ליג.
תארים נוספים: 3 אליפויות אנגליה, זכיה בליגת האלופות (2008), שני גביעי אנגליה.

סיפור המקרה: הסיפור מאוד פשוט: אם לא היה נפצע ברגע האחרון ברבע הגמר מול באיירן, היינו כותבים לכם עכשיו על שחקן השנה בעולם. כי כשהעונה התחילה ויונייטד לא הביאה תחליפים אמיתיים לרונאלדו ולטבס (ולנסיה יהיה טוב יותר בעתיד, אואן לא החזיק מעמד), היה ברור שהכל ייפול על הכתפיים של רוני, שיזוז לאמצע ההתקפה ויצטרך להעלות את התפוקה שלו. וזה גם ככה שחקן של 20 שערים בעונה. עמוק בתוך העונה יונייטד רצה חזק בכל המסגרות ורוני כבש בכל משחק. הנה, כזה פשוט. הפגיעה בקרסול עצרה את הרכבת על המסילה. ועדיין, סיים עונה עם 34 שערים. יותר מרונאלדו, למי ששואל.