אולי פשוט תפרוש כבר?

הם מהשחקנים המשובחים שהיו בכדורגל הישראלי, אבל המהירות שאבדה, ריבוי הפציעות והטעויות המביכות מחייבים אותם ללכת הביתה. גרשון, בנאדו, ובאדיר – כאן תולים את הנעליים!

שמעון גרשון >>>

כבר כמה שנים טובות ששמעון גרשון נראה הרבה יותר מבוגר מגילו האמיתי, 32. הבלם שהחל את הקריירה בהפועל תל אביב והפך במהירות לקפטן, זכה עד היום ב-3 אליפויות, 4 גביעים והיה שותף למסע האירופי של האדומים בעונת 2001/2. אז למה בשנים האחרונות הוא נראה כל כך מבוגר ותשוש? אולי זו האיטיות, או אובדן היכולת לבעוט בעיטות חופשיות ופנדלים כמו בעבר. אולי בגלל שדרור קשטן לא ספר אותו בקמפיין האחרון, וההופעה הרשמית האחרונה שלו במדי הנבחרת היתה לפני שנתיים. את העונה שעברה פתח גרשון עם פרשת הפוצ'ימוי המפורסמת, בה השפיל אותו ארקדי גאידמק לעיני כל המדינה, אבל הצליח להתאושש והיה לא רע בהמשך. העונה לא נכח גרשון במשחק בו ספגה בית"ר שלושה שערים בתוך 35 דקות בבאר שבע, אבל בשלושת המשחקים האחרונים הלך לאיבוד בהגנה הבית"רית האיומה, בעיקר בגלל המגנים-לא מגנים אבי ריקן וחן עזריאל, כשהמשחק האחרון מול מכבי נתניה היה נקודת שפל של ממש. אי אפשר לדעת מה יהיה עם גרשון אחרי העונה הנוכחית. הוא אמנם יכול להישאר בבית"ר, אבל כחלק מחוליית הגנה טובה יותר. להחזיק אותה לבדו הוא כבר לא יכול.

אריק בנאדו >>>

לאריק בנאדו בן ה-36, שותפו של גרשון במרכז ההגנה של בית"ר, יש מקום של כבוד בספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הוא זכה בכל דבר אפשרי: 8 אליפויות, 3 גביעי מדינה ו-3 גביעי טוטו, מחזיק בשיא ההופעות בנבחרת ישראל (94) ולקח חלק במסע הראשון של מכבי חיפה לליגת האלופות. מאז עלה לבוגרים של הירוקים בשנת 1993, נחשב בנאדו לאחד הבלמים הטובים בארץ, בעיקר בשל היציבות וחוכמת המשחק שלו. עד העונה שעברה, בה זכה עם בית"ר ירושלים בגביע המדינה, הוא היה עדיין בכושר טוב, ואפילו העלה ויכוח גדול סביב אי זימונו לנבחרת לפני צמד המשחקים מול יוון. כל קבוצות הצמרת בליגת העל רדפו אחריו בקיץ, אלא שבשלב הזה של העונה, נראה שנושמים שם לרווחה. בנאדו אמנם פתח את העונה בצורה טובה, כשבית"ר ספגה שער בודד בבארבעת משחקי הפתיחה, אלא שמאז ההפסד 3:2 בבאר שבע הוא נמוג. השכל כבר לא מחפה על האיטיות של הרגליים, וילדים כמו חן עזרא, שניר גואטה ומוחמד גאדיר עושים ממנו קרקס. בהתחשב בחוסר הוודאות הצפוי גם הקיץ במועדון הירושלמי, לבנאדו ישארו שתי אפשרויות: פרישה, או מעבר לקבוצה קטנה יותר. מכבי נתניה של ראובן עטר יכולה להיות אופציה מעניינת.

גוסטבו בוקולי >>>

קשה שלא לאהוב את גוסטבו בוקולי, הסינדרלה של הכדורגל הישראלי. בשנת 2001 הוא הגיע מברזילך כדי לחתום במכבי פתח תקווה, אבל אלי אוחנה ויתר עליו והוא המשיך להפועל רמת גן מהלאומית, הכח עמידר רמת גן ואחי נצרת, בה עשה את הפריצה הגדולה כשסיים עונה עם 12 שערים ו-9 בישולים בדרך לליגת העל. בעונת הבכורה של הנצרתים בליגה של הגדולים הוא כבש 10 שערים ובישל 8, נצרת ירדה ליגה אבל בוקולי שודרג ועבר למכבי חיפה. הוא זכה איתה בשלוש אליפויות, היה אחד היחידים שזכו להערכה מרוני לוי, ובעונה שעברה כבש כמה שערים מכריעים שעזרו לירוקים לזכות בעוד אליפות. אלא שבקיץ האחרון הוא נקרא לשיחה עם אלישע לוי, שהבהיר לו שהעונה הוא יהפוך לשחקן מחליף. ומאז, בוקולי הוא לא אותו שחקן. הדריבל הוא כבר לא אותו דריבל, הנוקשות לא דומה למה שעבר ואפילו הבעיטות מרחוק והכושר הגופני, שהיו סימני ההיכר שלו, דעכו. עכשיו, עם חודש וחצי של העדרות בגלל פציעה בשריר, המצב ברור: בגיל 30, עם חוזה לעוד שנה בחיפה, בוקולי בירידה.

מוראד מגמאדוב >>>

בלם מכבי פתח תקווה מהווה כבר שנים מדד להתרשמות משחקנים חדשים בליגה, ומרמתה באופן כללי. כי עם כל הכבוד לניסיון, המיקום וחוכמת המשחק שלו, חלוץ שלא מצליח לעבור אותו כמה פעמים במשחק לא ראוי לשחק בליגת העל. למזלו של מגמאדוב בן ה-36, בליגת העל שלנו אין אותו מכשיר שבודק את המרחק שעובר שחקן במשחק, כי במקרה שלו זה יכול היה להיות מביך במיוחד. אלא שלצד הביקורת על היכולת שלו, חשוב לציין שמדובר בספורטאי נדיר, שנמצא כבר 14 שנה בישראל - כולן במכבי פתח תקווה – עבר לא פחות מ-15 מאמנים, והכל בלי עבירת משמעת אחת. בחור שקט, על המגרש ומחוצה לו. המשפט "מגאמדוב יכול לשחק בליגה הזו גם עוד 40 שנה" רץ כבר שנים, אבל אולי כדאי בכל זאת שהעונה הזו בפתח תקווה תהיה האחרונה שלו. לרוץ הוא כבר מזמן לא יכול, ואולי הגיע הזמן שאת התרומה האדירה שלו יתן כחבר בצוות המקצועי.

וואליד באדיר >>>

הטעות הפאתטית כל כך של וואליד באדיר מול בני סכנין במחזור האחרון, הזכירה לכל מי ששכח מהי החוליה החלשה בהצלחה של הפועל תל אביב במסגרת האירופית. אחרי מופע האימים של הבלם בן ה-35 בהמבורג עוד ניתן היה להשתמש בתירוץ של היריבה החזקה, אבל כשבאדיר מתחיל לפשל גם בליגה גוטמן חייב להבין: בלי בלם משמעותי במקומו שיגיע כבר בינואר גם מהעונה הזו לא ייצא לאדומים כלום. באדיר, שהחל את הקריירה כחלוץ והוסב לעמדת הקשר, שיחק 7 שנים בהפועל פתח תקווה, עבר לעונה בווימבלדון האנגלית וממנה לחמש שנים מופלאות במכבי חיפה, עם 4 אליפויות ועליה היסטורית לליגת האלופות. ב-2005 נחת בהפועל תל אביב איתה זכה בשני גביעי מדינה, ובעיקר בהחייאה של הקריירה שלו כשאלי גוטמן הסיט אותו לעמדת הבלם האחורי. וואליד באדיר יסיים את הקריירה כגדול הכדורגלנים שיצאו מהמגזר הערבי, בטח לאור 74 הופעות בנבחרת ישראל, וכפורץ דרך עבור צעירים כמו בירם כיאל ומוחמד גאדיר. נותר רק לקוות שהאדומים יידעו להיפרד ממנו בצורה יפה, כשכוחו עוד במותניו. משחק הליגה הבא בבלומפילד יכול להיות הזדמנות מצויינת לכך.