בין בייל להרוש: על ב"ש ותופעת המנודים

שתי קבוצות, כמעט באותו סדר גודל, החליטו בחודשים האחרונים שהן לא רוצות שחקן מסוים. האחת, ריאל מדריד, מאסה בגארת בייל - שעולה לה יותר מדי כסף ונותן לה מעט מדי תפוקה ביחס למצופה. השנייה, הפועל ב"ש, מאסה באריאל הרוש - ספק אם הוא עולה לה יותר מדי כסף ולא התקבל הרושם שהתפוקה שלו נמוכה משמעותית מהמצופה.

כך או כך, שתי ההחלטות לגיטימיות מאוד. מותר למועדון להחליט שלא בא לו על שחקן יותר. רק מה, יש דבר קטן שנקרא "חוזה". וכמו שהשחקן מצופה לעמוד בחוזה, גם הקבוצה נדרשת לעשות את זה. ואם לא, והיא רוצה להפר את החוזה כי ממש אף אחד לא יכול לראות את הפרצוף של השחקן בחדר ההלבשה יותר, אז מפרים את החוזה ומשלמים פיצוי. ככה זה עובד.

אז ריאל מדריד מנסה למכור את גארת בייל. מדברים על סין והוא מפנטז על הפרמיירליג, וברור שהוא לא יפתח שם את העונה הבאה, אבל בינתיים הוא חלק מהקבוצה. וכחלק מהקבוצה הוא משחק. מה זה משחק - השבוע הוא אפילו כבש מול ארסנל. כך שלא משנה מה זינאדין זידאן אומר עליו (והוא אומר עליו) - בייל מקבל כבוד מינימלי, אף אחד לא שוכח במי מדובר מבלי להתפשר על המטרה (למכור - והדרך הטובה ביותר היא להציג את הסחורה לקונים בזמן אמת).

אבל הפועל ב"ש ניסתה וגם הצליחה להיפטר מאריאל הרוש. הוא חתם בהולנד בסופו של דבר, אבל החוויה שעבר הורידה לו את החשק. כי ב"ש לא ניסתה להיפטר מהרוש תוך כדי שימוש בו על המגרש, אלא תוך כדי הפיכתו ל"מנודה", מושג מביך שהכדורגל הישראלי צריך להתבייש בו. הבנאדם שוער נבחרת, שיחק באירופה, עבר בקבוצות בכירות - ופתאום מתייחסים אליו כמו לשחקן נוער שהמאמן רב עם אבא שלו.

הרוש הוא רק דוגמא לתופעה המעצבנת הזו של המנודים. הוא יכול לשמש דוגמא בעיקר כי חתם במקום אחר, כי הוא עדיין שוער נבחרת וכי הוא במצב ובמעמד שמאפשר לו לדבר על הסיטואציה - פריבילגיה שאין לשחקנים אחרים שסובלים מההשפלה הזו. והאמת היא שהקטע הזה, של "אופס, נכון שחתמתי איתך על חוזה ממש גבוה, אבל עכשיו המאמן לא רוצה אותך אז בוא נוציא לך את החשק עד שתוותר על הכסף" הוא די דוחה.

בדיוק כמו שאמר הרוש השבוע, אף אחד לא הכריח את אלונה ברקת לתת לו או ליתר מנודי הפועל ב"ש - ויש רבים כאלה, כי מתברר שזה קטע פופולרי שם בנגב. והרצון להיפטר משחקנים מסוימים, גם אם הם עולים למועדון הרבה כסף וגם אם הם היו ממש קטסטרופה על המגרש - זה פשוט לא מכובד.

הפועל ב"ש ניסתה למצב סטנדרטים חדשים בכדורגל שלנו בשנים האחרונות. שלוש האליפויות שלה והשאיפה להיכנס בכל מחיר לליגת האלופות - גם אם נכשלה - היו סימנים מעודדים לכך שתרבות הכדורגל שהמועדון מנסה לאמץ - שואפת להיות ברמה גבוהה מאוד. שחקנים בינוניים ומעלה נקנו במאות אלפי יורו והצטרפו לחממה בנגב - והכל נראה דבש. אז איך יכול להיות שפתאום, כשלא מתאים יותר, עוברים מסטנדרטים של אירופה לסטנדרטים של מתנ"ס בעיירת פיתוח? סבבה, אתם רוצים "להעליב" את השחקנים שאתם לא רוצים ושולחים אותם להתאמן בשעות לא ברורות, עם מאמנים זוטרים ובנפרד מהקבוצה עצמה. אבל אתם באמת לא רואים שמי שהכבוד העצמי שלו נפגע פה באמת זה אתם, כקבוצה?

שיהיה ברור - לספסל את השוער הראשון זה מאוד לגיטימי. גם להבטיח לו "אתה תחזור לשער בעתיד" ולא לעמוד בזה - לגיטימי. כנ"ל לגבי כל שחקן בכל עמדה בהרכב. גם שיקולים שנראים "לא מקצועיים" הם לגיטימיים בהקשר הזה. אבל מכאן ועד להשפיל את השחקן? הדרך ארוכה, כמעט כמו מב"ש ועד מדריד.