האם עטר הוא שחקן העונה של מכבי ת"א?

סקורר מחנון או אגואיסט חסר תקנה? תורכם לטקבק

זה אמור להיות הרגע הכי קל באליפות הזו - יותר מה-0:4 המוחץ בדרבי, יותר מה-2:6 הקליל על הפועל חיפה או מה-0:5 המגוחך על ב"ש - הטקסט על שחקן העונה. אבל כשחבר התקשר ואמר שאין בכלל שאלה ושאלירן עטר צריך לזכות בהליכה, התחלתי קצת לדאוג. כי בדרך כלל הרצון הטבעי שלי הוא להתווכח ולעשות 'דווקא' סתם, אבל הפעם באמת לא הייתי בטוח.

אז ישבתי באוטו, עשיתי כמה סיבובים מסביב לבית (לא הייתי עד כדי כך מהורהר, פשוט אין חניה בפרישמן) והתחלתי להריץ שמות. ראדי נותן עונה ענקית, אלברמן כל כך חכם, טיבי פשוט מדהים, ייני תמיד היה שם העונה, זהבי נתן את החותמת הסופית וקרלוס גרם לנו להתאהב בזרים. אז למה בעצם זה כל כך ברור שאלירן עטר הוא שחקן העונה? ולמה דווקא אני, שבכלל לא סגור על זה, צריך לכתוב את הטקסט הזה? אז פשוט העברתי את האחריות לאחרים (אליכם) ואתם תצטרכו להחליט. הנה 2 האפשרויות שלכם:

אפשרות ראשונה: אלירן עטר הוא שחקן העונה. בוודאות.
כי 22 שערים זה המון. הרי נותרו עוד 5 מחזורים וכבר עכשיו הוא מלך השערים עם הכי הרבה כיבושים ב-11 השנים האחרונות מלבד שלומי ארבייטמן (28 ב-2009/2010). וצריך לזכור - הוא שיחק בקבוצה עם לא מעט סקוררים כמו דאבור, פריצה, זהבי, קולאוטי וארנשאו (לזמן מה). ואם נפרוט את המספרים נגלה שעטר כבש לא פחות מ-6 צמדים (וגם שלושער אחד), וזה נתון מדהים.

אבל עטר צריך להיות שחקן העונה לא בגלל הגולים, אלא בגלל השינוי בראש, שמסמל את העידן החדש במכבי ת"א. משחקן שכונתי הוא הפך לבורג במכונה. אינדיבידואל בנשמה (ובמילים אחרות: אגואיסט) שלמד העונה את מהות הקבוצה (הכל יחסי כמובן) יותר מכל שחקן אחר בסגל (כי ראדי ידע את זה כבר קודם). עטר הפך לאחד שפתאום עושה בדיוק מה שאומרים לו (וייני תמיד היה כזה), שמבין את הטקטיקה של הגארסיות (קרלוס למד את זה כבר בספרד), יורד לגליץ' כשצריך (אלברמן עשה את זה עוד בבית"ר) ואפילו מוסר לחלוץ שלידו למרות שהוא בעמדת הבקעה (פריצה התנהג ככה כבר אחרי אימון אחד בארץ). הוא עבר את השינוי הגדול העונה, בדיוק כמו מכבי הנוכחית, ולכן הוא צריך להיות הסמל שלה. ומה בעצם מסמל את התואר הזה, אם לא הקבוצתיות, הסדר, הטקטיקה וכמובן, השקט תעשייתי..

הפירוש הלא ברור של המושג הזה, "שקט התעשייתי", שכל אחד אוהב להשתמש בו אבל לא באמת יודע להסביר אותו, הוא בעצם אלירן עטר. כמות השטויות והבילויים ירדה, גם הצעקות לעבר החברים והעצבים. "והאווירה" הזו שכולם מדברים עליה העונה במכבי (ולפעמים זה מרגיש פאתטי, כאילו שמדובר באיזה מועדון סקי בשוויץ) היא היכולת לטפל בעצמך ושיטפלו בך ברגעים שאתה כן חוטף את הג'ננה הזו. ברור שלא הכל מושלם אצלו גם היום, אבל לפחות הכביסה המלוכלכת נשארת בראש שלו או לפחות בקרית שלום.

הרי ילדים רוצים להיות אלירן עטר, ולא איתן טיבי. וזה בעצם מהות של שחקן העונה. כוכב. סטאר. אחד שהיריבות מקללות אותו בלי סוף והקהל מת עליו. נכון שהיו בלמים שקיבלו את התואר הזה בעבר, אבל כשעושים בחירות מהסוג הזה, אנחנו חוזרים להיות לרגע ילדים קטנים והרגש סוחף אותנו לשחקנים ההתקפיים. ועם כל מה שהוא עובר מהקהל של היריבות, אולי צריך לסגור את המעגל הקוסמי הזה ולתת לו את תואר כדורגלן העונה ולעשות להם דווקא.

הרגע שישכנע אתכם: הגליץ' האדיר בדקה ה-86 של הדרבי. זה רק יכול לקרות העונה.

אפשרות שניה: אלירן עטר היה מצוין וזהו, בטח לא שחקן העונה
הוא כובש, מבשל, אפילו מבצע עבודה קבוצתית וסוגר קצת בהגנה, אבל בסופו של דבר  הוא עדיין אלירן עטר. שחקן אינדיבידואל. והוא עושה את הקטע האינדיבידואלי שלו בצורה טובה. אין לנו טענות. אבל הוא לא יכול להיות הרוח של הקבוצה הזו. כי הרוח של הקבוצה הזו נמצאת מאחוריו. היא הגיחות של ראדי, החצי סיבוב שאלברמן עושה על המקום ומחפש את השחקן הפנוי באגף, היא החיפוי של שרן ייני על שחקן אחר שנשאר בהתקפה. רוח הקבוצה מבוססת על חוכמה, רוח קבוצתית, על ההבנה איך צריך לשחק כשאתה מוביל ואיפה אתה תמיד צריך להיות כשמניעים את הכדור. ואלירן עטר השתפר בזה, אבל הוא עדיין לא זה.

הוא אלירן עטר, וזה אחלה. כי קבוצה גדולה צריכה חלוץ גדול. ובמציאות הקרה, ל-22 השערים שלו יש את ההשפעה הכי גדולה על הצלחת הזו, אבל מישהו יכול להגיד בוודאות שסקורר גדול אחר למשל לא היה מסיים את העונה הזו במכבי עם כמות שערים דומה? נגיד, מישהו כמו עומר דמארי? אז נכון ש-22 זו וואחד תפוקה, אבל מכבי הבקיעה כפול מחצי ליגה עד עכשיו. 15 יותר מהמקום השני. 29 יותר מהמקום השלישי. כל חלוץ גדול בקבוצה דורסת כזו אמור לסיים עם המספרים האלה.

והדור הצעיר מת עליו, כי ילדים אוהבים חלוצים. ובכלל, בני אדם מתים על דריבלים והטעיות על מטר, אבל אלירן עטר הוא עדיין לא קונצנזוס ביציעים. למרות ש-כ-ו-ל-ם מחזיקים ממנו, גם אחרי כל "השינויים" שהוא כביכול עבר, הוא גורם לך להתעצבן עליו 3 פעמים ב-90 דקות. ולפעמים אתה רוצה להרוג אותו - שרק ירים את הראש ויסתכל על דור מיכה שפנוי, או שיפציץ כבר את הרשת ולא ינסה לעבור גם את הבלם האחרון שנשאר ברחבה. ואיזה מעצבן זה שהוא עושה את הפרצוף המסכן והתנועה עם הידיים אחרי שלא הולך לו משהו. בחייאת - רד לעזור בהגנה.

שחקן העונה צריך להיות גדול בכל העונה ובייחוד במאני טיים ,ולאחרונה עטר קצת איבד גובה. הוא עדיין לא כבש שער בפלייאוף, ההגנות התחילו ללמוד את התנועה הקבועה הזו שלו משמאל ואפילו אוסקר גרסיה הבין שהוא צריך לשנות לו את התפקוד. והאמת? נראה שלפעמים קצת קשה לו כשיש גם אחד כמו ערן זהבי בסביבה. אז כן, הוא השתנה, אבל הוא ממש לא הרוח של מכבי ת"א הנוכחית. למעשה, הוא שחקן העונה של כאלה שחושבים ששערים זה הכל.

הרגע שישכנע אתכם: 2:6 למכבי ת"א על הפועל חיפה, 5 הדקות האחרונות.  עטר היחיד בערך שלא מבקיע, הוא דורש את הכדור בכל התקפה ורץ אחוז תזזית כדי להופיע גם בלוח הכובשים. יש דברים שלא משתנים.