תקופת בחירות: נבחרת העונה של ליגת לוטו

זהו, נגמרה העונה הסדירה. 27 מחזורים שלא תמיד הביאו לנו כדורסל איכותי אבל בהרבה מקרים סיפקו דרמות ומתח עד לשניות האחרונות. הרבה ביקורת ותלונות ניתן לשמוע על הכדורסל הישראלי ואופן התנהלותו, אך נדמה ששנה אחרי שנה עולים הסיפורים, הגיבורים והרגעים כדי להוכיח לנו שהמציאות תמיד מנצחת, גם אם זה בהתחלה זה נראה כמו סרט רע. אז מה היה לנו? הדוימננטיות של מכבי, הנדנדה של ירושלים, הגיבורים המחולון (ותודה למורן רוט על הסנדוויצ'ים) ועוד. רגע לפני שסדרות הפלייאוף החמות מתחילות קבלו את האנשים שעשו את העונה הזו ואת הרגעים הבולטים בה.

ג'רמי פארגו (מכבי תל אביב)

הוא הגיע רק ברגע האחרון לגוב האריות של הכדורסל המקומי, עם כל הלחץ סביב הרצון, שלא לומר החובה, להצליח פעמיים בשבוע בשתי מסגרות מחייבות, ועשה זאת כמו גדול. פארגו הפך לאחד השמות הכי חמים באירופה, ובזמן האחרון מתפקד נהדר גם בלי הנוכחות של דורון פרקינס הפצוע. על הדרך הפך לאחד האטרקטיביים שבשחקני הליגה ואף זכה בתחרות ההטבעות באולסטאר המקומי. שכרו ישולש, אם לא למעלה מזה, בעונה הבאה. איך שלא תהפכו את זה, זה שחקן העונה.
מחליף: רון סטיל (בני השרון)

מורן רוט (הפועל חולון)

בלי היכולת של רוט להנהיג קבוצה, להכריע משחקים ולהרים את רמת המשחק שלו לשיאים חדשים, הפועל  חולון הייתה נאבקת עכשיו נגד הירידה. במציאות הבלתי אפשרית בה התנהלו הסגולים העונה, הן מקצועית והן פיננסית, הרכז היה אי של יציבות על הפרקט ומחוצה לו - מול ההנהלה, מול האוהדים, מול חבריו לקבוצה וכמובן מול יריביו הספורטיביים.
מחליף: גל מקל (גלבוע/גליל)

ג'וש קרטר (מכבי אשדוד)

17 נק' למשחק, איום מכל הטווחים, ריבאונדר מצוין, מוסר, חוטף - סוג של חבילה שלמה המאפיינת את ג'וש קרטר העונה. לא קל להיות גו-טו-גאי בקבוצה בה משחק מאיר טפירו, אבל המנהיגות השקטה של קרטר והדומיננטיות שלו על המגרש הופכים אותו ל-3 גבוה קלאסי לליגה שלנו, ולבאנקר בחמישיית העונה.
מחליף: צ'אק אידסון (מכבי תל אביב)

ארון מגי (מכבי ראשון לציון)

שחקן מטרה בצבע כמו  ארון מגי קשה למצוא. כבר כמה שנים בליגה הישראלית, כולל תקופונת במדי מכבי תל אביב, הפכו אותו לכוח בלתי מעורער תחת הסלים של 14 נקודות ו-6 ריבאונדים בממוצע למשחק. ואולי חשוב מזה, הוא שחקן יציב שמגיע לעבודה בכל ערב - מצרך נדיר בכדורסל המקומי. העונה הרגועה יחסית של אפי בירנבוים על הקווים הכתומים נזקפת בעיקר לזכות האיש הגדול.
מחליף: ליאור אליהו (מכבי תל אביב)

שון ג'יימס (בני השרון)

מלך החסימות של הליגה כבר עונה שלישית ברציפות, פשוט מטריה אווירית שמשנה זריקות ומלחיץ התקפות יריב. מבחינת רמה ויעילות, הוא אחד מהשחקנים הבודדים בליגה שיכולים להיות אדירים גם ברמות הגבוהות  של היורוליג. העוגן של דן שמיר ואחד האחראים הישירים לעונה הטובה של בני השרון.
מחליף: סופוקליס שחורציאניטיס (מכבי תל אביב)

התגלית

סילבן לנדסברג (מכבי חיפה)
בתחילת העונה, כאמריקני עם אזרחות ישראלית, היה לנדסברג מבוקש על ידי כל קבוצות הליגה, כולל מכבי תל אביב והפועל ירושלים. ואיפה הוא מצא עצמו? דווקא במכבי החיפאית. בחיפה נתן לנדסברג עונה מצוינת שאולי תשאיר את קבוצתו בליגה. הוא מלך הסלים הישראלי והשתלב בליגה, בעונתו הראשונה מחוץ לארצות הברית, בצורה נהדרת.
מחליף: ניצן חנוכי (מכבי ראשון לציון)

מאמן העונה

דני פרנקו (הפועל חולון)

ההתלבטות היא בין דני פרנקו לעופר ברקוביץ' מאשדוד, אבל התואר הולך למאמן הפועל חולון. עם בעיות כלכליות שהלכו והחמירו במהלך העונה, רשימת פצועים בלתי נגמרת, זרים בעייתיים (הייט) ושחקנים שהלכו כלעומת שבאו (מישהו זוכר את בראיין טולברט, אריק קמבל וליאור שגב?) הצליח פרנקו להפוך מים ליין וקש לזהב. עם שני זרים בלבד (מלצר ופאוול) לאורך רוב המשחקים, עם שני ישראלים בכירים (רוט ובן דוד, ויסלח לי ניר כהן) ועם סגל קצר של שבעה שחקנים, פרנקו הביא את הקבוצה שלו למקום השביעי המכובד ובלי לחץ של ירידה מחזורים רבים לפני סיום העונה הרגילה. במילה אחת: קוסם.