10 שחקני ה-NBA שאי אפשר לא לאהוב
לא תמצאו פה את לברון, בראיינט או שאקיל. גיל ברק בחר 10 שחקני NBA שתמיד יהיו MVP'S בשבילו. מה אתם אומרים?
סיקור מיוחד: סופשבוע אולסטאר 2011
מאנו ג'ינובילי
בא מארגנטינה וכבש את אירופה כבר לפני עשור עם טריפל מטורף של גביע, אליפות הליגה האיטלקית ואליפות היורוליג. הוא עשה זאת גם בצפון אמריקה עם 3 אליפויות במדי הספרס. השקט והצניעות מחוץ למגרש, האול-אראונדיות על הפרקט, האגרסיביות והקילריות, ה"אין כדור אבוד" וה"זה לא נגמר עד שזה נגמר", המהלכים הבלתי ניתנים לחיזוי ולעצירה. הווינריות.
סטיב נאש
מימדים של השכן ממול, שלך, שלי. הוא בכלל כדורגלן שהחליט לכדרר ולזרוק במקום לבעוט ולנגוח. אומרים שלשחק לצידו זה לא דומה לשום דבר. הנאה צרופה. ראיה וחוש למשחק שאין לאף אחד אחר. שמיני ברשימת המוסרים בכל הזמנים, העונה מעמיד ממוצעים של 53% מהשדה, 41% לשלוש ו- 91% מהקו - נתונים כמעט זהים לממוצעי הקריירה שלו. אה כן, היה MVP של הליגה. פעמיים. וזה בעידן של קובי ולברון. והכל כשהוא נראה ובנוי, איך אמרנו - כמוני כמוך. אז אהבת לרעך כמוך תופס במקרה הזה.
קווין דוראנט
מלך הנבחרת האמריקאית באליפות העולם האחרונה עם זכיה בזהב, שרשומה לגמרי ובלעדית על שמו. מלך אוקלהומה מאז ועד להודעה חדשה שתגיע, אם בכלל, בעוד שנים ארוכות. מלך הסלים של הליגה, כבר עונה שניה ברציפות (כן, גם זה בעידן של קובי ולברון, ואמארה, ווייד ונוביצקי). מלך המחויבות והלויאליות - ערכים שהולכים ונעלמים מהעולם שלנו בכלל, ומעולם הספורט בפרט. עוד שנה, שנתיים, גג שלוש יהיה הכי טוב בעולם בכדורסל. נקודה.
כריס פול
הפוינט גארד המושלם. כשהוא עם הכדור, משהו יפה, אסתטי ומדהים עומד לקרות. מספר 1 בליגה בחטיפות, שלישי באסיסטים, 5 באחוזים מהקו. הרוצח הכי צנוע ושקט שיש. 4.5 ריבאונדים בממוצע למשחק מגובה 1.83 מ' מצביעים על נחישות, רצון וכשרון. יכול עוד להיות ה-MVP של העונה עם קבוצה בינונית פלוס.
גרנט היל
16 שנות ליגה של פינס. אלמלא פציעות לאורך הקריירה, היה מוזכר היום כאחד הגדולים ששיחקו את המשחק. ההוכחה: כמעט 18 נקודות למשחק, 6 וחצי ריבאונדים, 4 וחצי אסיסטים פלוס חטיפה וחצי למשחק לאורך הקריירה, והכל עם רגליים מפורצלן. האינטליגנציה על המגרש, השליטה בכל אספקט של הענף, הנחישות וההתמדה. נציג גאה לדור העבודה הקשה, שבא לאחר 4 שנים באוניברסיטת דיוק (כמה?), איתה הגיע 3 פעמים רצופות לגמר וזכה פעמיים בתואר. אלוף בלי להיות אלוף.
ריי אלן
הזריקה הכי נקיה בענף. מכונה. כבר הפך רשמית לצלף הגדול בהיסטוריה (חלף על פני רג'י מילר ברשימת קלעי השלשות). מוסר העבודה, ההגינות, השקט. בלי אגו, אבל עם סטייל שאין לאף אחד. כוכב סרט בלתי נשכח של ספייק לי לצידו של דנזל וושינגטון. בקיצור - הי גוט גיים. עדיין. ויש גם את הקשר ההוא עם דורון שפר מימי קונטיקט. איך לא נאהב אותו?
דריק רוז
המהירות, העוצמה, הסגנון. מהירות, פיזיות וכוח מתפרץ מהבולטים בליגה. הפך להיות פרנצ'ייז פלייר במקום בו שיחק אב כל הפרנצ'ייז פליירס בכל הזמנים. ההוא, מייקל. מחזיק בכל הארסנל, כולל האישיות על ומחוץ למגרש. קלאסה.
צ'ונסי בילאפס
הבד בוי הכי גוד. הצליח לאלף את כל החיות של דטרויט (בן וראשיד וואלאס) ולהביא תארים. אולד סקול - זן נכחד בימינו. בונקר בהגנה, באנקר על קו העונשין ומחוץ לקשת. לוחם, ווינר, אי של בטחון, יציבות ומנהיגות.
בלייק גריפין
נכון, הוא עוד ילד וחלה עליו חובת העקביות, אבל מאז לברון ג'יימס (ואולי אפילו כולל) עוד לא היה שחקן שדילג כל כך מהר על החזקה בתואר "הדבר הבא" והפך לדבר האמיתי. די בעובדה שהוא ישחק באולסטאר ככוכב על. מצליח להמציא אלמנטים ומהלכים בענף שכבר חשבנו שהראה לנו הכל. תופעת טבע אתלטית, חזק, עף לשמים, שליטה בגוף ובכדור, רגש בקליעה מכל הטווחים, מהיר, חכם - החבילה המושלמת. והוא גם אנטרטיינר שמבין את התעשייה שמסביבו. וכמו שאומרים הרופאים, זה עוד יגדל.
אנתוני פארקר
גדול שחקני מכבי תל אביב ומהזרים הבולטים ששיחקו מחוץ לארה"ב. עוד באירופה לא היה אף אחד סקפטי לגבי היכולות שלו. גם שונאי הצהובים הגדולים ביותר לא הצליחו למצוא פגם בפנומן שהשתלט על היבשת וזכה בתואר ה-MVP של היורוליג עם בק-טו-בק של גביעי אירופה, עליהם הוא חתום בגדול ובגיל מתקדם יחסית. נזרק מה-NBA בתחילת הקריירה וחזר כמו מלך בדלת הקדמית. עבר דרך טורונטו היישר לחמישייה בה שיתף פעולה עם הול-אוף-פיימרים כמו שאקיל ולברון בקליבלנד. הג'אמפ שוט הנקי, העליה האסטטית לסל, ההתנהלות על המגרש והג'נטלמניות מחוצה לו. קלאסה.
