נטרפו הקלפים

בשעה טובה ומוצלחת הגענו לנקודה בה העונה הסדירה בליגת העל בכדורסל הגיעה לסיומה, וזה הזמן לסיכום ביניים. מכבי ת"א והפועל ירושלים הפכו לקבוצות מן השגרה ונוצחו חדשות לבקרים, כארם משעור הצליח להפתיע את כל הליגה ולהוביל את הרצליה לעונה מצויינת, השחקן שאף אחד לא רצה והשיג מספרים מצויינים, ביקורת על השיטה, ומי מביאה הכי הרבה אוהדים למגרשים? הכל בעשר נקודות.

1.שיטת מצליח –  מנהלת הליגה יצאה מנקודת הנחה (שגויה ואולי אפילו מתנשאת) שמכבי ת"א או הפועל ירושלים יסיימו במקום הראשון בתום העונה הסדירה.

אם לא כך, אז קשה להסביר את הסעיף בתקנון הליגה אשר קובע כי זו שתסיים ראשונה תקבע היכן יתקיים הפיינל פור – שיכול להתקיים אך ורק בהיכל ביד אליהו או בארנה. חשוב להבהיר שבאופן מובן המנהלת רוצה את האירוע המרכזי בשני האולמות הראויים האלה, שיכולים לאכלס את כמות הצופים הגדולה בארץ.

ההנחה של המנהלת אכן הייתה שגויה והפועל חולון היא זו שסיימה ראשונה. עכשיו יוצא מצב שהיא צריכה לבחור אם לקיים את הפיינל פור בת"א או בירושלים, כלומר להעניק ביתיות בחצי ובגמר לאחת הקבוצות שלא סיימה במקום הראשון. מדוע קבוצה שעבדה כה קשה לאורך העונה מאבדת את הביתיות? ומדוע היא צריכה להעניק אותה לקבוצה אחרת? יותר מדי שאלות, פחות מדי תשובות. תעשה טוב המנהלת אם תבטל את החוק בשנה הבאה ותקבע בעצמה היכן ייערך האירוע עוד טרם העונה.

2. כמו כולן – אם במכבי ת"א ובהפועל ירושלים עסקינן, אז שהשנה נוכחנו לדעתי ששתי הקבוצות האלה הפכו ל"עוד קבוצות" בליגת העל בכדורסל. הצהובים הפסידו 14 פעמים בליגה העונה (מיותר לציין שזה שיא שלילי) ובאופן מדהים גם האדומים הפסידו 14 פעמים.

שתי הקבוצות נחלו לעיתים תבוסות כואבות והפסידו לקבוצות אמצע ותחתית, שהן רחוקות שנות אור מהתקציב שלהן. מבורך השינוי שקבוצות מאמינות שאפשר לנצח, ולא מגיעות בעמדת נחיתות. אין תחליף לתחרותיות.

3. פלא אדם – קשה להסביר את התופעה שנקראת כארם משעור. הרבה שנים לא היה כאן שחקן ישראלי בעמדה 3 שהוא כל כך דומיננטי בשני צדי המגרש. משעור הוביל את בני הרצליה לעונה מצויינת, ובעיקר הוביל את עצמו לעמדת הישראלי הבכיר בליגה. הוא סיים את העונה הסדירה עם ממוצע דאבל דאבל מרשים של 10 נק' ו-10 ריבאונדים.

4. הצביעו ברגליים - קרוב לחצי מיליון צופים הגיעו העונה לצפות במשחקי ליגת העל בכדורסל. הקבוצה עם אחוז התפוסה המלא ביותר היא הפועל אילת, שממלאת 87.5% (1,050 איש) מאולמה כל משחק. הפועל ת"א שנייה עם 83.8% (2,962).

יחד עם זאת, הפועל ירושלים היא הקבוצה שמביאה הכי הרבה קהל בממוצע למשחקי הבית (6,088), כשמכבי ת"א במקום השני (5,138) והפועל חולון שלישית (3,170). מבחינת הממוצעים הכוללים, העונה הזאת הייתה חלשה יותר ומ-2,593 בממוצע אשתקד, הגיעו השנה 2,338. מבחינת מכירת הכרטיסים, נחמד היה לראות העונה את מבצע "סב ונכד" שהשיקו במנהלת, אין ספק שזה יותר מראוי להמשיך לאורך העונה, ויפה גם ברמת העידוד וגם ברמה הבינאישית.

5. מועדון קרב – זו לא הייתה השנה של הפועל ת"א. בעיקר לא בכדורגל, אבל גם לא בכדורסל. האדומים, שהצהירו בתחילת השנה כי הם מכוונים לטופ 4, סיימו עונה רעה במקום ה-10 בטבלה, עם 5 שחקנים משוחררים (שניים מהם משמעותיים מאוד), 3 מאמנים על הקווים, ועם חוב גדול לאוהדים.

קשה לראות מועדון שהוקם והתנהל כמשפחה, מתחיל להיסדק. העונה הזאת צריכה להביא את הנהלת הקבוצה למסקנות רבות, שבסופן הקבוצה תצא לדרך חדשה ותתחיל בחזרה מלמטה. בלי הצהרות, בלי הבטחות ובלי שכונות. רק כדורסל.

6. תוצרת הארץ – עודד קטש ודן שמיר, שני מאמנים ישראלים, הצליחו לסיים בשני המקומות הראשונים בליגה. שניהם לקחו קבוצות עם תקציב נמוך והרבה בעיות, ועשו עונה נפלאה, ולשניהם מגיע את תואר "מאמן העונה".

קטש שוב המשיך לנצח את מכבי עם אילת ועלה למקום השני בניצחונות על הצהובים (11, שניים פחות משמעון שלח). שמיר התמודד עם פציעות של הכוכבים, אבל הצליח להוביל קבוצה מלוכדת, שעושה בעיות לכל יריבה. אין צורך לחפש מעבר לים, שכן המאמנים הצעירים והמוכשרים שצמחו כאן הוכיחו שהם יכולים לעשות עבודה טובה, במחיר נמוך יותר, עם חיבור לאוהדים. נקווה שזה עוד יקרה, אבל בינתיים כיף לראות אותם מצליחים עם הקטנות.

7. רק בגלל הרוח – זה התחיל עם הפציעה שסיימה את העונה של פול דילייני ועבר לפציעה קורעת הלב של קאליף ווייאט. למרות ששני הכוכבים שלה נשרו בשלב מוקדם, הפועל חולון הצליחה לסיים את העונה הסדירה בפסגה. המאמן דן שמיר ראוי לכל ההערכה לה הוא זוכה (גם ע"י המועדון, שם חתם על חוזה חדש) אחרי שהצליח לגרום לקבוצה לשמור על יציבות בתוך כל הבלאגן.

ראינו איך קבוצות קורסות בזו אחר זו בזמנים של פציעות הכוכבים, אבל לא חולון. לה יש רוח, אוהדים תומכים (שהגיעו עד לבית של ווייאט אחרי הפציעה וגרמו לו להתרגש עד דמעות) ובעיקר שחקנים עם אופי, שהצליחו לשבור את שיא הניצחונות לעונה. עכשיו נותר לראות האם החיבור ורוח הלחימה ימשיכו גם בפלייאוף, ומי יודע, אולי זה ייגמר עם צלחת.

8. מתחת לרדאר – הסיפור של רפי מנקו הוא משל לכל הקבוצות והשחקנים בליגה. הפועל ירושלים לא ממש ספרה את השחקן הצעיר, והסכימה להשאילו להפועל אילת. בדיעבד יכול להיות שזו הייתה אחת הטעויות הגדולות בעונה של האודמים העונה. מנקו השתלב מצוין בקבוצה של קטש, שינה את הממונטום של אילת, והצליח להיות בורג מרכזי בעובדה שהדרומיים סיימו את העונה בצמרת.

9. סיפק קבלות - 17.1 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, מדד 16.3 ב-28.3 דקות. מקום 5 בליגה בנקודות, מקום 11 במדד ומקום 13 בחטיפות. אלה המספרים של ג'ייסון סיגרס, גארד גלבוע/גליל שאף קבוצה בליגת העל לא חשבה שהוא טוב מספיק. האמריקני שיחק בגן נר גם בלאומית, ואפילו בקבוצה לא השכילו להחתים אותו עד אמצע אוגוסט של השנה.

הוכיח שהוא שחקן ורסטילי, ואחד כזה שמגיע למאני טיים (על סלי הניצחון המטורפים מול מכבי ת"א בהיכל אין יותר מדי מה להגיד). יכול בקלות לשחק באחת מהקבוצות המובילות בליגה, וטוב יותר מזרים רבים שעלו הרבה יותר כסף. סיגרס מסיים חוזה בגלבוע ואם לא יחטפו אותו בקיץ, זאת באמת תהיה הפתעה.

10. כמה טוב יהיה בשנה הבאה? – אין ספק שהסיבוב השלישי בליגת העל מיותר. מעטים האנשים (והם אלה שמקבלים את ההחלטות) שחושבים שיש צורך בליגה סדירה כה מייגעת. נוכחנו לראות שכל קבוצה יכולה לנצח את יריבתה ביום נתון וזה הפך את הליגה למרגשת ביותר. ומה יותר מרגש מסדרות פלייאוף עד הסוף? רק תחשבו על כך שמאמצע מרץ יחלו סדרות, שיימשכו עד סוף מאי. רק נותר לקוות לעתיד ורוד ותחרותי.