איך היה בהופעה של Third World Love?

אין מראה שנוא עלי יותר בעולם מאשר אולם של מועדון רוקנרול מלא בכסאות מפוזרים ליד הבמה. כלומר בטח יש עוד כמה, אבל זה נכנס לעשירייה הפותחת. הכסאות נערכו לקראת הופעתם של Third World Love  אתמול בבארבי אחרי שלא הופיעו בארץ במשך ארבע שנים, ארבע שנים בהן קהל אוהדים נאמן חיכה בסבלנות, כמו שמחכים לכל סופר גרופ.

עומר אביטל, אבישי כהן, יונתן אבישי ודניאל פרידמן הם כולם מוזיקאים ויוצרים בפני עצמם, וכשהם עולים על במה ביחד נוצר חיבור הרמוני מאין כמוהו. הרביעייה יוצרת ג'אז שלהתחיל לתאר את ההשפעות האפריקניות או ספרדיות שלו יעשה לו עוול - אהבת עולם שלישי תופרת שירים מכל מה שנותן להם השראה ויוצרת מוזיקה, פשוט מוזיקה.

בהופעה הראשונה שראיתי שלהם, לפני כשבע שנים, הם מילאו את מועדון הקומפורט ולדעתי אפילו לאיש הסאונד לא היה כסא, הקהל געש ורגש למקצבים האנרגטיים. הפעם הם פתחו בסיבוב הופעות לכבוד אלבומם החדש והרביעי, SONGS AND PORTRAITS, ממנו ניגנו את רב השירים. לא פשוט להיחשף לראשונה לחומרים חדשים תוך כדי הופעה אבל הקהל בא להקשיב. מעולם לא ראיתי את הבארבי מלא בקהל כל כך מהופנט, עוצם את עיניו, מנענע את ראשו ומחייך.

ההופעה נפתחה בשיר של המתופף, SONF FOR SANKUM. יש משהו מאד קולי באיך שהם מנגנים, הם לא הגיעו להרשים את הקהל, אלא לשחק במגרש המשחקים האולטימטיבי למוזיקאים - הג'אז. הם כל כך מדויקים ומהודקים בנגינה שלהם שאי אפשר שלא להתפעל, אבל אז אבישי כהן ממשיך עם שירו החדש Songs for a Dying Country ואין זמן להתפעל כי החצוצרה שלו סוחפת אותך למחוזות חדשים ואסוציאטיביים שלא מותירים מקום לפרשנות טכנית.

כהן מפנה את הבמה לעומר אביטל, שפורט על הקונטרה בס כאילו היה גיטרה ספרדית בשירו ספרד. אגב, אם כותבים שיר במקצב ספרדי, כדאי לבחור שם של מחוז או של בחורה ספרדיה, זה עובד יותר טוב. אבישי כהן עולה ויורד לפרקים מהבמה, החצוצרה שלו יכולה רק להוביל, התזזיתיות שלו יחד עם תלבושת חתול הג'אז - משקפי שמש ועניבה פתוחה, הופכת אותו לליצן הבימתי של החבורה. הקסם הגדול של Third World Love לא טמון בטכניקה המעולה, לא בהשפעות האתניות המגוונות וגם לא במקוריות השירים, אלא בהומור ובמשחקיות שלהם. לעיתים יש תחושה שהם חבורת ילדים שיצאו לשחק בארגז החול, ילדים שבמקרה מאד מיומנים בכלי החפירה שלהם.

נפרדים מהמקצבים התזזיתיים

השירים מהאלבום החדש מעט עדינים יותר, רכים יותר מהקודמים, חברי הלהקה נפרדו מהמקצבים התזזיתיים שליוו אותם באלבומים הראשונים ומשלימים תהליך שהחל באלבומם New Blues. כהרגלם הם מעבדים שירים מהמסורת האתנית הישראלית: השיר הבא הוא עיבוד לאם ננעלו, חבורת אנגלים שיושבת לפני מתפעלת מכמה שהכל הדוק. הנגנים רכים עד כדי היפנוט, הקצב איטי וסוחף, ולא נותר אלא לעצום את העיניים ולהיכנע לו עד שמתחיל סולו התיפוף.

פרידמן מתופף באיטיות במקצב שנשמע כמעט כמו קבוקי יפני ומדביק אותנו חזק לכסאות, או לרצפה או מה שאפשר להיאחז בו. כשהוא מסיים מתחילה סוויטה אפריקאית מספר אחת מהאלבום אבנים, השיר עם המקצב הסורר הופך לגלולות קטנות של אושר, קטן זורח ועשיר. מי שעיניו פקוחות יכול ליהנות מעבודת התאורה המצוינת שמתפקדת כנגן ליווי. קשה שלא להתאהב בהומור, במקצבים ובאנרגיות.

סיפורים פרטיים בשני מישורים

לקראת סיום ההופעה הם מנגנים קטע עשיר וסקסי בשם Weird Love Story, שעולה לאיטו בקצב אבל לא מגיע לשיא. אפשר שוב לחוש בבגרות שמלווה את האלבום החדש, ולחזות בנגנים מחייכים ביניהם, מספרים סיפורים פרטיים בשני מישורים: המנוגן וזה שבהחלפת המבטים. זהו שיר הנושא של האלבום ואחד משיאי ההופעה.

הלהקה מסיימת בכמה קטעים טעונים מהאלבומים הקודמים שלהם ומאלתרים איתם. Third World Love היא להקה שכיף להאזין לאלבומים שלה, אבל כדי לחוות את מלוא העוצמה שלה צריך לראות אותה בהופעה. בהתחשב בכך שהם חיים ביבשות שונות ושהפעם האחרונה בה הופיעו בארץ היתה לפני ארבע שנים, לא כדאי להחמיץ את הסיבוב הנוכחי.

Third World Love בבארבי בת"א, חמישי 15.9.2011