קרנבל, ברעננה קרנבל • ההופעה של ג'ילברטו ג'יל

המונח "חגיגה ברזילאית" לא מתיישב היטב בראש עם פארק ברעננה, במיוחד בימים בהם נראה  שהחגיגה האמיתית מתרחשת בשדרות רוטשילד ולא בפרבר בורגני מנומנם. להקת סמבה על רקדניותיה המעוטרות וקצב התופים הקדחתני נראית מעט מוזר על במת האמפיפארק ברעננה, אבל לא בשבילה כולם הגיעו. אלפי אנשים מתיישבים לאיטם ומחכים לאחד מענקי הזמרים של זמננו, אחד מאלו שהגדירו מחדש מוזיקה של אומה שלמה - ג'ילברטו ג'יל.

באפריל האחרון הופיע ג'יל בהיכל התרבות והשאיר מעריצים רבים עם שיר בלב וללא כרטיס ביד. ג'יל הגיע שוב כדי לפצות אותם, והפעם בחלל רחב ידיים שיכיל את הקהילה הברזילאית הקטנה ואת הקהילה הבריזולופילית הרחבה בישראל. אחרי המתנה קצרה שלוותה במוזיקת פופ ברזילאית איומה, עלה על הבמה  אדם שיותר מהכל הזכיר לי את הילד החמוד משעריים שחיבבתי בסתר בכתה ז'. לפעמים מפתיע לגלות את קטנותם הפיזית של ענקי תרבות. אבל בדומה לזמרים קטני קומה אחרים, הכריזמה האדירה והמרץ ששייך בדרך כלל לילדים היפראקטיבים בני חמש, מגדילים אותו אלף מונים.

החלק הקרוב לבמה לא נשאר על כסאות הפלסטיק שלו זמן רב, ג'יל פתח בשיר קצבי שהניע מיד חבורת ברזילאים קטנה לריקוד במעברים,  סוחפת אחריה יושבים נוספים. תנועות הגוף של הרוקדים משכו את העיניים מהבמה, והעלו מחשבה שהברזילאים נולדו עם אגן מתנדנד.

חשף את הברזילאים לרגאיי

לאחר כחצי שעה של שירי עם ברזילאיים שלוו בסאונד נוראי, וכנר צרפתי נפלא שפיצה עליו, ג'ילברטו עבר לשיר קאבר ל-"no woman no cry" בשילוב של אנגלית ופורטוגזית. במהלך הקריירה שלו, ג'יל לא רק כיסה את בוב מארלי, אלא גם חשף מליוני ברזילאים למוזיקת הרגאי אליה נחשף במהלך גלות קצרה בלונדון. הילד שגדל על מוזיקת עם צפון-מזרח ברזילאית התחיל קריירה מוזיקלית כאחד המייסדים של הטרפיקאיה: שילוב של מוזיקת  עם בריזלאית עם מקצבים אפריקאים ורוקנרול. רק זמר עם רקע כזה יכול לשלב בוסה נובה עם מוזיקת רגאי וסמבה ולגרום לזה להישמע כמו משהו שהיה קיים מאז ומעולם.

הקהל נענה לג'יל, משלים את המילים ורוקד ליד הבמה. לא רק המקצב מניע אותו, ג'יל עצמו רץ וקופץ על הבמה בתנועות ידיים, מעודד את הקהל לקום ורוקד בחיננות, כאשר שני הגושים הארוכים, המתנועעים, השמחים שמממלאים את המעברים, מצייתים לו. המקצבים לופתים את כולם, החום מספיג את הבגדים בזיעה ואפשר לחלום שאנחנו בהופעת קיץ ברזילאית. ג'יל ממשיך בשיר סקוטי-ברזילאי שמפנה את הבמה לכנר הצרפתי הצעיר שהתאהב במוזיקת עם ברזילאית, ומצא עצמו מנגן עם אחד מזמריה הגדולים. אחריו הוא מוריד הילוך, שר את Lamento Sertanejo  מלא התוגה, ומזכיר לנו שהוא זמר נשמה מרגש עם בריטון מלא הבאה ופלצטו משובב.

השירים הבאים חוזרים לשורשים הברזילאים ונותנים ללהקה לשחק, המקצבים מתחלפים בג'אזיות מתוחכמת, הכינור והאקורדיון מרגשים יחד והדואט שלהם הופך לאחד מרגעי השיא של המופע. ג'יל נותן מקום של כבוד למוזיקה, לנגנים, לז'אנרים, ולפעמים נדמה שהוא שגריר של המוזיקה הברזילאית באשר היא. הכבוד הרב שהוא רוחש לה ניכר מכל תו, ובמיוחד כשהיא משתלבת במקצבים אחרים

 ג'יל יורד מהבמה וחוזר להדרן, הגיע זמן הלהיטים. הוא פותח ב-" expresso  2222 " והישבנים המעטים שעוד נותרו ישובים בקרבת הבמה מתקלפים מכסאותיהם. הקהל רוטט כולו, והמזגן עובד במלוא המרץ משני צדי הבמה. "חם בישראל", אומר ג'יל לקהל, "לא רק במזג האוויר אלא גם במזג של האנשים, כמו בברזיל" . האיש בחולצה הצהובה מאחורי שמלווה את הלהקה בתוף מרים מחזק את טענותיו. הקטעים הבאים בהדרן מגבירים את הקצב, לא הייתי מתפלאת אם בשלב הזה ג'יל היה פוצח בגלגלונים. אמפי פארק רעננה הופך, ואין מילה אחרת לתאר את זה, לקרנבל.