מועדון חברים • איך האלבומים של המועדון והקולקטיב?

חברי הקולקטיב חומקים מהמלכודות הצפויות ומצליחים לייצר מוזיקה שנשמעת הכי לא מפה, והמועדון עושים גרסה מרוככת ובוגרת של "פאנקייק", שהולכת מצוין עם בירה בצד

המועדון (דרך יח"צ יפעת לדר)
המועדון (דרך יח"צ יפעת לדר) | צילום: אורית פניני, יח"צ

מדבקת הפרסומת למי קולון על עטיפת אלבום ישן של שלמה ארצי מספרת לנו שכסף החליף ידיים, אבל היא מספרת לנו עוד משהו, על שלמה ארצי כגבר ועל המוזיקה שלו כמוזיקה גברית. באותו אופן, ולהבדיל, כשהעטיפה האחורית של אלבום הבכורה של המועדון מזמינה אותנו לצ'ייסר בפלורנטין, אפשר להבין מזה משהו על האלבום שאנחנו עומדים לשמוע: הוא הולך טוב עם בירה.

 

רועי דותן ויונתן חרפק, חצי מהמועדון, היו פעם שני שליש מלהקת ה-Pאנק-רוק-צחוקים המוצלחת פאנקייק. אלבום הבכורה של המועדון הוא בעצם גרסה המרוככת והבוגרת של השירים ההם. את התיכוניסט שמפסיד זיונים כי הוא גר בקריות החליפו לבטי-מערכות-יחסים של מבוגרים, אבל הטון נשאר נאיבי. הקו המוזיקלי מפויס יותר, אבל בלי לוותר לגמרי על הפ"א הדגושה ההיא.

 

האלבום עובד, וזה קורה בעיקר בזכות השליטה של האנשים שעשו אותו בחוקי הז'אנר. הם יודעים לכתוב שירי רוק פשוטים ואפקטיביים כמו "על הספה" או "יש לך סיבה", הם יודעים לכתוב טקסטים תואמים על הוא-והיא, והם יודעים לנגן. יותר מזה הם באמת לא צריכים. טוב, אולי איזה צ'ייסר קטן בצד.

 

המועדון - "המועדון"

 

 

הקולקטיב
הקולקטיב | צילום: זיו שנהב

הדבר הכי בולט באלבום החדש של הקולקטיב, "Onwards", הוא התחושה שהוא לא מפה. זה קשור כמובן לאנגלית של הקולקטיב, שיושבת עליהם בול - בואו נגיד שהם לא יחרזו walk ב-talk - אבל זה לא רק זה. התשובה נמצאת אולי בטקסט הקצר שמופיע בחוברת האלבום, שמדבר בשבחי התנועה קדימה. איך לא חשבו על זה קודם? בכל מקרה, "Onwards" הוא אלבום שהסטנדרט המוכר של רוק ישראלי הוא בכלל לא נקודת התייחסות מבחינתו.

השורשים (והסאונד) של הקולקטיב נטועים באמריקה של הסבנטיז, אבל הם רחוקים מלהיות מחווה ריקה מתוכן. במובן הזה "Onwards" מזכיר קצת את האלבומים של שי נובלמן, דוגמה טובה למי שהצליח ליצור מוזיקה שמתייחסת באהבה לעבר בלי להשמע כמו קלישאה או כמו חיקוי חיוור. ולא רק במובן הזה: שירים כמו "Simon Says" הפותח או הסינגל "Whisky Eyes" היו יכולים בכיף למצוא את עצמם באלבום של נובלמן.

 

ב-"Onwards" הקולקטיב מצליחים בחוכמה לחמוק מהמלכודות הצפויות להרכב של שבעה נגנים עם קו מוזיקלי אקלקטי. הם כמעט לא מתפזרים, לא נמרחים, לא משעממים. זה לא שאין פה רגעים פחות מסעירים, בעיקר בשירים היותר שקטים ועירומים. יש להניח שזה חייב לקרות באלבום שאורכו כמעט שעה. אבל בסך הכל זה באמת אלבום מוצלח, והקולקטיב יכולים לפזול לחו"ל בלב שקט. אין להם במה להתבייש.

 

הקולקטיב - "Onwards"

הפצה: היי פידליטי