טכנאי ג'אז
הופעתו של ג'רמי פלט בפסטיבל הג'אז היתה המחשה לאינטראקציה נדירה בין מנהיג ללהקתו, שפעלו יחד כמכונה משומנת

כבר כשהתנגן לו Avatar, הקטע שפתח את הופעתו של חצוצרן הג'אז ג'רמי פלט, היה ברור שאנו עדים לאחד משיאי פסטיבל הג'אז לשנת 2009.
פלט, אחד הצעירים הבולטים בג'אז העולמי, בעל תואר B.A במוזיקה מאוניברסיטת ברקלי, הוכיח אמש כי סצינת הג'אז חיה ובועטת, ועולם הג'אז שאיבד בעשור האחרון אייקונים רבים שהלכו בדרך כל בשר, התברך בצעירים שמפיחים רוח חדשה ורעננה עם אמירה אישית ברורה וחפה מרגשי נחיתות - בדיוק כמו שהיה ג'רמי פלט אמש בסינמטק.
את פלט ליוו ג'יי די אלן בסקסופון טנור, דני גריסט בפסנתר, דיוויד בורנו בבאס ודראל גרין בתופים. לישראל הגיעה החמישייה במסגרת סיבוב הופעות שמגבה את האלבום האחרון והנהדר November שלפחות חצי ממנו בוצע בהופעה.
הדבר הראשון שבלט הוא האינטראקציה בין הנגנים. הכל עבד כמו מכונה משומנת שעליה ניצח ללא עוררין ג'רמי פלט. במרבית הערב הייתה זו תצוגת תכלית של פוסט בופ מהזן המשובח ביותר - לצד רגעים בהם התבצעה נגינה חופשית עם אנרגיות מטורפות ממש, היו רגעים מלודיים ורכים שחיממו את הלבבות באולם. מלבד אלתור ופרץ יצירתיות, הייתה גם חטיבת קצב ממושמעת ומדויקת להפליא שביצעה קטעים שמולחנים מצוין (ברובם על ידי פלט) ומעובדים למופת.
פלט הוא עילוי בחצוצרה. יש לו טכניקה אדירה ועוצמה שיוצאת מבית חזה בריא ורחב מימדים. הסגנון שלו מושפע מאמנים גדולים כמו פרדי האבארד, לי מורגן, ובעיקר מוודי שואו בשלהי הקריירה שלו. כמעט בכל סולו שלקח פלט אפשר היה לשמוע איזה ניואנס מבריק. קשה להחליט איפה הוא "חזק" יותר – ברגיסטרים הגבוהים, או אולי באלה הנמוכים.
פלט התגלה גם כפרפורמר לא רע, ולא פעם הצחיק את הקהל כשסיפר איך נולדו הקטעים שהלחין (למשל: הקטע "Monte Cristo" שהוקדש לסיגרים שלו), הוא פשוט נהנה מכל רגע והרגישו זאת היטב.
למרות זאת, אסור לחשוב שרק על הפלט לבדו התבסס הערב. ברגעים מסוימים הנגנים שלצידו העיפו את תקרת הסינמטק. זה נכון במיוחד בהתייחס לפסנתרן המצוין שלו דני גריסט. מדהים לראות בחור כל כך צעיר עם עומק ועושר של צליל כמו אצל גריסט. כל סולו שלו היו בנוי באומנות צרופה עם תחכום ורגש יוצאים מהכלל. השיא שלו, לטעמי, היה דווקא בנגינתו השקטה והאיטית בקטע"Nephthys" . גם המתופף דארל גרין הבריק אמש - הוא החזיק מצוין את הקצב, דרבן את החבורה קדימה ונתן כמה קטעי סולו שמעטים יכלו להשתוות אליהם. דני גריסט הוא דוגמא קלאסית לאיך צריך להשמע מתופף ג'אז מודרני.
היה זה ערב מלא בהפתעות שנשמר בו מתח נהדר ללא רגע דל אחד. התחושה היתה שאפשר היה לראות סיבוב נוסף של פלט וחבורתו ועדיין לא לצאת שבעים.
עוד בפסטיבל הג'אז:
• למרות כל הג'אז הזה, ג'יימס קרטר לא הצליח להמריא
• תנו פול ג'אז: כל ההופעות שאסור לפספס בפסטיבל הג'אז



