שעת כושר

האלבום הראשון של כהן ומושון מביא להיפ-הופ הישראלי גרוב מגניב ומעניין. עמרי גרינברג חושב שעם עוד קצת אימונים ואמירה, זה היה סופר-מגניב

כהן ומושון הם מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (כן, הבן של, ונקווה שזו הפעם האחרונה שנזכיר את העניין הזה פה). בתכל'ס, מסביב לכהן ומושון יש כמות נכבדת של כישרון, שתורמת לצמד הזה: וולטר איינשטיין צפרדע (איתי דראי, כמו שההורים מכירים אותו) הוא הדי.ג'יי, כשיונתן ריקליס ואורי שוחט תורמים בלחנים ובהפקה.

שמם של כהן ומושון הסתובב לא מעט בקרב מביני עניין (או לפחות מי שתופסים מעצמם כאלה) כהבטחה הגדולה הבאה להיפ-הופ ישראלי, שיהיה גם איכותי וגם פופולארי. לאחר שהפרברים רפיוג'יז זכו לשבחי הביקורת אבל לא פרצו באופן מסחרי, על כתפיהם הצעירות של המיכאלים (כהן בן 20 ומושון בן 21) הועמס מטען ציפיות כבד ונדמה שאף אחד לא רוצה לפוצץ את הבלון הזה.

עוד חזון למועד

כהן ומושון יודעים טוב מאוד מה שהם עושים – יש להם חזון מובהק והם יודעים איך לממש אותו. הם מבצעים עיברות מוצלח במיוחד להיפ-הופ האינטליגנטי, הקליל ועמוס האהבה של De La Soul והביסטי בויז. בנוסף, ניכר שאצל כהן ומושון ההשפעה העיקרית מגיעה מ -A Tribe Called Quest המצוינים. "עושים את זה נכון" הוא למעשה גרסה עברית לקטע שלהם ש"נותן כבוד" לדמויות משמעותיות בסצינת ההיפ-הופ. דווקא הקטע הקצרצר (דקה וחצי) חושף בצורה חזקה במיוחד את אחד המאפיינים היותר יפים של כהן ומושון: האהבה האמיתית והעמוקה שלהם למוסיקה בכלל ולהיפ-הופ בפרט. אהבה שאיכשהו מרצפת את האלבום הזה לאורכו ולרוחבו ומתבטאת גם במהוקצעות הרבה שבו, שמכילה בתוכה השפעות מגוונות שמתמזגות לכדי הסגנון הכהן ומושוני. עצם זה שלאחר אלבום אחד בלבד יש כזה דבר, היא הישג גדול לשניים.

הציפייה הגדולה לאלבום הבכורה של כהן ומושון והתגובות הנלהבות לו הוא זוכה מובנות לחלוטין, ונובעות מכך שהם בין ההרכבים הראשונים בארץ שעושים נטו היפ-הופ (בניגוד לשב"ק ס' והדג נחש למשל, שמשלבים אלמנטים של Fאנק, רוק ועוד), שנשמע טבעי ולא "מולבש" ומזויף. הם משתמשים בדגימות, לופים וסאונדים שנשמעים איכשהו די "ארץ-ישראליים", ומלבישים עליהם את הפלואו הקליל והאנרגטי שלהם. היחיד עד כה שכמעט ולא נשמע מגוחך במסגרת ההיפ-הופ הישראלי היה סגול 59. כהן ומושון לוקחים את העושר המוסיקלי והרעיוני הזה, ומוסיפים עליו חינניות וכריזמה. כפי הנראה וגם כפי שנשמע, הם בהחלט כובשים.

הרגעים המרשימים של האלבום מגיעים בקטעים שמשלבים סימפולים אווירתיים עם האנרגיות והמודעות העצמית של שני האמ.סיז (למשל "באסה" ו"אחלה להקה"), וכן בקטעים האנרגטיים שאיכשהו דווקא תופסים פחות נפח באלבום ("שנס מותניך" ו"זה חייב להיות אתה"). הייחוד של הקטעים האנרגטיים הוא בכך שהם מצליחים להיות גם מקפיצים ומלאי גרוב, ועדיין נטולי אגרסיביות. הם נעימים וכיפיים, אבל חסרים קצת איזה אדג' שישדרג אותם ויהפוך אותם ללהיטים של ממש, דבר שבולט במיוחד בשיר הנושא "כושר גופני".

סכרת נעורים

אז עד כה ביססנו שהחבר'ה בהחלט מגניבים ועושים משהו מיוחד בנוף ארצנו, לכל הפחות. הם נשמעים בנזונה ויופי-טופי. רק שגם, חסר להם איזה אדג' כזה, מילה שאין אותה כל כך בעברית ואולי לא במקרה. אבל, אולי חלק מהמשיכה לכהן ומושון טמונה בכך שברור שיש להם פוטנציאל לפתח גם אדג' כזה, מה שיגרום להם להיות באמת משהו מיוחד בנוף ארצנו, לכל הפחות: גם מילים דביליות יכולות להיות להיות קצת פחות כאלו, ולפעמים אצל כהן ומושון הן אכן לא דביליות ("מה עושים היום"). אבל לרוב, יש הרגשה שמשהו נתקע אצלם בין רמת הכוונות לרמת הכתיבה וההלחנה בעיקר. האסקפיזם הממוקד בעצמו שלהם אולי חמוד עד שלב מסוים, אבל בשביל להיות באמת גדול, כמו שנדמה שכהן ומושון רוצים להיות, חייבים להיות גם בעלי אמירה קצת יותר חדה וחריפה - כזו שתבוא לידי ביטוי לא רק במילים, אלא גם במוסיקה שתשתמש באלמנטים עוד יותר מקומיים.

בסופו של דבר, כהן ומושון בינתיים לא מביאים את הבשורה הבאמת גדולה בהיפ-הופ הישראלי. הם נותנים טוויסט חדש בשדה הישראלי ועושים זאת מעולה. ועדיין, ההיפ-הופ הישראלי הוא ז'אנר שמחפש איזושהי ייחודיות. הוא עדיין בתהליכי בנייה וחיפוש עצמי. תהליך החיפוש הזה מוליד כמה דברים מאוד יפים, גם במה שהוגדר קודם כקצת אוף-היפ-הופ (הדג נחש ושב"ק ס'). עכשיו גם בתוך ההיפ-הופ עצמו יש הסתעפות מגניבה וכיפית בדמות כהן ומושון, שאולי יתפתחו בתור הרכב עם עוצמות אחרות מעבר לחמידות הכיפית שלהם.

כהן ומושון – "כושר גופני" (הד ארצי)