חיים ומשהו

כחלק מהניסיון להתגבר על שאריות הקיטש שעוד מסרבות לעזוב מאז "חג האהבה" אי שם בראשית החודש, נשלחתי למשימה נועזת: לבדוק האם עדיין יש בעולם אלבומי אהבה מרגשים ואולי אפילו מחרמנים. על מנת לבדוק הכצעקתה, נבחרו שני אלבומים מבציר ראשית-2008: "אהבה ראשונה" של דודו אהרון ו"קרוב ללב" של חיים משה.

רק על פי השמות של האלבומים אפשר כבר להבין שמדובר בשני אלבומים שעיקר עיסוקם הוא...אהבה, ולמקרה ששמות האלבומים לא שכנעו אתכם, הנה גם נתון סטטיסטי מהמם: מתוך 24 השירים שמתחלקים שווה בשווה בין שני האלבומים, רק שלושה לא עוסקים באהבה (שבינו לבינה, כמובן) - שניים מהם באלבום של חיים משה ורק אחד אצל דודו אהרון.

מהו אותו שיר בודד אצל אהרון שאהבה אינה תחום העיסוק שלו? הקאבר ל"הכוכבים דולקים על אש קטנה" שאהרון עושה לקלאסיקה של משינה. האם ייתכן ששכחו להגיד לאהרון שזה לא שיר אהבה, אלא על מפגש עם זונה, או שאהרון חומד לצון לקראת סוף האלבום? ייתכן שלעולם לא נדע. בכל מקרה, הנה ההשוואה:

ולסיכום:
אם לחיים משה אפשר לסלוח על האלבום הבנאלי הזה בגלל רקורד העבר שלו, אהרון הוא פשוט מפעל של קלישאות. אם אתם בכל זאת רוצים שיר אהבה, אפשר לנסות את "נשבע" של חיים משה. שני האלבומים האלו מוכיחים שקשה עד בלתי אפשרי לכתוב שיר אהבה באמת מרגש, ואולי עדיף להפסיק לנסות עד שיגיע רעיון באמת טוב.