מארינה מקסימיליאן וקרן פלס בשיתוף פעולה מיוחד

יום חמישי בלילה. סערה וגשם זלעפות ראשונים החלו לעטוף את תל אביב בארשת פני חורף. בסוף יום עבודה ארוך מצאתי עצמי הולך, במעט עייפות אך גודש סקרנות, למתחם מוזיאון תל אביב למרכז רקנאטי לראות שתי הופעות במסגרת פסטיבל הפסנתר השנתי שזו שנתו העשרים.

לפני כן, מעולם לא צפיתי בהופעות האמנים שהופיעו בשתי ההופעות בהן הייתי צפוי לנכוח, ולכן אלמנט הסקרנות גבר על כל עייפות אופציונאלית. מה שלא ציפיתי זה שבעצם שתי ההופעות תהיינה, במכוון או שלא, קשורות זו לזו במעין שתי וערב של מוזיקת נשמה ישראלית אמיתית.

בשעה 20:00 התמקמתי במושבי באולם, שעד מהרה התמלא עד אפס מקום וכחמש דקות אחרי כן הוא עלה לבמה אחרי שלוש שנות הפסקה מהופעות "רשמיות". בעז שרעבי, סנדק הנשמה הישראלי ומהיוצרים הכישרוניים והמרגשים שמלווים את היצירה המקומית זה חמישה עשורים.

"ערב טוב, אני מתרגש להיות פה ומתרגש מכל מחיאת כפיים שלכם", אמר בעז בתחילת ההופעה והוסיף לומר זאת כדפוס חוזר וצנוע לכל אורך המופע, כשהוא מעביר את התחושה ששום מחיאת כף הינה מובנת מאליו.

המופע כלל בדיחות וסיפורים של בעז, בקסמו התימני והעממי, בין השירים וכמובן את מיטב להיטיו הגדולים, המוכרים והאהובים שזכו לאינטרפרטציה ועיבודים אחרים ומיוחדים המותאמים לפסטיבל הפסנתר פרי עטו של הפסנתרן ירון בכר. את השניים ליוותה בנאמנות גם הילה בן טובים שהנעימה בנגינת הכינור.

"לתת", "הלוואי", "תני לי יד", "אצלי הכל בסדר", "חופשי ומאושר", "פמלה", "היה חזק", "את לי לילה", "אל תעזבי", "כשאת נוגעת בי" ועוד רבים וטובים כולם הרימו את האווירה והקהל, בשלל הגילאים, שר יחד עם בעז בקולי קולות והרעיף עליו אהבה בצורה מצמררת ומרגשת של הערכה רבה לפועלו וכמה טוב שהוא חזר לשיר.

הוא נשמע במיטבו: הן מבחינת ההומור והאינטראקציה עם הקהל, הן מבחינת קולו שנשאר עוצמתי כשהיה לפני 30 שנה והן מבחינת ההפקה המוזיקלית שהצליחה לסקרן ולחדש, מה שאינו מובן מאליו כשמדובר בקלאסיקות שכולם מכירים. בעז הציג מוזיקת נשמה במלוא הודה ותפארתה.

מיד אחריו, אחרי הפסקה קצרה, בשעה 22:45 עלתה לבמה מארינה מקסימיליאן שמיד עם עלייתה, התיישבה על הפסנתר וריסקה את הלב בביצוע עוצמתי ומלא נשמה אמיתית ל-I Trust מתוך אלבומה הראשון Step Into My World (2014) שהיווה יריית פתיחה עוצמתית שהלהיבה את הקהל.

לאורך המופע ביצעה מארינה שירים מאלבומה הראשון, מאלבומה השני ("ארמונות עשן", 2016) וסינגלים שהוציאה לאורך השנים להם העניקה חיים חדשים בעיבודים רבגוניים במסגרתם הוכיחה את כישוריה המוזיקליים כששילבה מספר כלי נגינה (חלקם אפילו מדרום אפריקה היא ציינה) ודילגה בין 3 עמדות קלידים ופסנתר (מימין, שמאל ובאמצע) כשלעיתים גם עיוותה קולה ויצרה בעזרת לופר ( נטע ברזילי- מאחורייך) אפקטי קולות מיוחדים.

היא גם דאגה להצחיק את הקהל כשבעיוות קולה לקולו של גבר דימתה את דמותו של הפסנתר שלה, אותו כינתה ריצ'ארד, ו"קרעה" את הקהל מצחוק.

שיא המופע של מארינה היה האירוח הראשוני של קרן פלס בהופעתה (כטענתה), יוצרת ופסנתרנית מוכשרת כשלעצמה, והשתיים, מלאות פרגון ונטולות אגו של דיוות, ביצעו יחד שירים של שתיהן: "לייק וואנקה" ו"כל שנה יש אפריל" (מאופרת הרוק הסקסית החדשה שלה) של פלס ש"גנב" את ההצגה, Glow Now החדש של מארינה ו"עמוק בטל" של לאה גולדברג שהקליטה בראשית דרכה.

השתיים צחקו עם הקהל והשתלטו על 3 עמדות הנגינה בצורה אבסולוטית ונוטפת כריזמה ובפינאלה ביצעו גם את "מבול" של קרן פלס שהתאים היטב לאווירה הגשומה ששררה בחוץ.

בסיום ההופעה מארינה ביצעה קאבר לקלאסיקה I Put A Spell On You שפרסם זמר הבלוז סקרימינג ג'יי הוקינס בשנות ה-50 והאמת שהביצוע שלה היה די מתחכם מדי, מורכב ומסורבל שפחות עבד, אך נוותר לה על כך לאור העובדה ש"כישפה" את הקהל לאורך שאר המופע.

בסביבות חצות וחצי הסתיימה ההופעה וחזרתי רטוב בגשם, אך עם חיוך על שתי הופעות נפלאות שהיוו סיפתח מעולה לסופ"ש הקרוב.