ג'יימס בלאנט בהופעה: שילוב מנצח של בלדות נוגות והומור עצמי

צפו (מתוך אתר abc):

ג'יימס בלאנט בן ה-40 עם שורת תארים מפוארים של שיר השנה, זמר השנה וגם מועמדות לשלושה גראמיז, אמנם לא נחשב למופע החם של חורף 2015, אך הכוכב הבריטי הרגיש לא צריך חשיפה מוגזמת בשביל לסחוף אחריו קהל אוהד. משהו בחייל לשעבר עם הבלדות הנוגות פשוט עובד, ובגדול.

ג'יימס בלאנט פותח את ההופעה בלי משחקי תאורה מצועצעים ופירוטכניקה מוגזמת בסניקרס וטי שירט. הוא עולה לבמה, מתיישב על הקלידים ופותח את הערב עם "face the sun" מתוך אלבומו האחרון "moon landing" שהביא את הכוכב לצאת לסיבוב הופעות ובזכותו זכינו לביקור של הסטאר בארץ הקודש.

עוד כתבות שאולי יענייינו אתכם:

מדהים: הכוכבים הגדולים כיצירת אמנות

פדופיליה או אמנות: סיה שוב מאתגרת את הצופים

שיריו נפתחים לאורך רוב המופע ב"שלום תל אביב", בלי יותר מידי מילות קישור מאולצות וסמולטוק מביך, הוא מדלג לו משיר לשיר באלגנטיות חמוש בנגנים מדויקים. הביצועים של "give me some love" ו-"carry you home" מתוך אלבומו "all the lost souls" שרבים משיריו נכתבו בהשראת שירותו הצבאי לא משאירים את המעריצות אדישות והקהל כולו מצטרף ושר איתו.

בכל ביצוע מחיאות הכפיים מתעצמות ושאגות נשיות גוברות כאילו כולם היו בחזרה הגנרלית, ג׳יימס מצדו נראה כאילו אף עצם בגוף שלו לא מתאמצת להרשים, הוא לא צריך הרבה כדי לסחוף את הקהל שלו למסע אינטימי בתוך צרור השירים המעולים, משהו בכריזמה והצ'ארם שלו גורם פשוט לכל פינה בגוף להרגיש בנוח.

בלאנט מדבר מהר, מפעם לפעם מפריח איזה בדיחה קטנה במבטא בריטי כבד ובפרייזינג של קומיקאי משופשף. השנינות שלו צצה בעודו מציג את חברי הלהקה, בצורה הומוריסטית הוא מספר לקהל - "אני לא מציג אותם, כי אני לא זוכר את השמות שלהם". הקומיות שלו שוברת את תדמית הבחור הרגיש על הפסנתר או הבחור החתיך מהמדורה, וזה עובד.

ברור שכולנו התכנסו כאן כדי לשמוע אותו מייבב על הפסנתר, וגם ג'יימס מבין את זה, "אני יודע שכולכם באתם באמת לשמוע שירים אומללים", הוא מרגיע ומספר, "אל תדאגו אתם הולכים לשמוע שירים מסכנים" ובמעבר חד מתחיל את את הלהיט שבזכותו רוב הקהל התקבץ פה - "goodbye my lover" מתוך אלבומו הראשון.

נדמה שתל אביב מאוד אוהבת את הקצין והג'נטלמן שהגיע להופעה אחת בארץ. מי שהגיע לראות את ג׳יימס בלאנט קיבל איכות אירופאית מהולה בדם חם ים תיכוני; הוא מבקש מכולם לעמוד על הרגליים כי הוא רוצה להרגיש בהופעה ולא בתאטרון, למרות שהמופע לא גרם לנו להזיע והאולם גם לא צפוף מידי, וטוב שכך.

כצפוי הוא מסכם את ההופעה עם "you are beautiful", נותן לקהל טעימה לפני סיום ממה שבטח נתגעגע אליו עד שיחליט אם לשוב לכאן שוב בשנה הבאה. עם אנרגיות כמו שלו יכולנו לחשוב שזאת רק פתיחת המופע אבל אגלי הזיעה על פניו כבר מסמנים שהסוף קרוב.

אם ציפינו לשירים עצובים שיגרמו לנו להזיל דמעה אז ההפך הוא הנכון, לא הייתה פה מלנכוליה וגם לא אפלה, המופע כולו, שיר אחרי שיר, היה מסע נעים לתוך העולם של הגיבור שלה. חתיך, שנון ובעל חוש הומור משובח. הכל כאן מדויק ומרושל בו זמנית, הדילוגים הקלילים והחינניים כשהוא פורט על הגיטרה הקטנה שהוא כ"כ אוהב או הבדיחה שלו עליה -"היא גורמת לו להראות גדול".