דוד ד'אור: "הרגשתי שהמדינה התייחסה לתרבות כאילו לא אכפת לה ממנה"

אחרי שנה משוגעת שהשפיעה על כל המדינה, משחרר היום דוד ד'אור שיר חדש שמחבר בין האהבה שלו לעולם המוזיקה ועולם הציור. הזמר האייקוני, שמציין השנה 30 שנות קריירה, ממשיך להתמודד עם השינויים המתמידים במקצוע ועם ממשלה שלהרגשתו לא מתייחסת לתרבות בכבוד הראוי

דוד ד'אור | צילום: אוהב רומנו

"כל העולם עובר טלטלות לא פשוטות ובארץ שלנו זה מוקצן במיוחד", אומר דוד ד'אור שבימים אלה משחרר שיר חדש בשם "בואי נצייר אהבה". "קודם כל, היתה תקופה איומה של הקורונה שרק עכשיו אנחנו מתחילים לצאת ממנה וחלק גדול מהעולם עוד נמצא שם. בנוסף יש קצוות מאוד מסוכנים שמשתלטים על סדר היום והרוב הדומם, שאני מרגיש שייך אליו, מבוהל. יש הרבה פחד ממה שקורה במדינה. דווקא ברגעי הלחץ הכי קשים שאנחנו עוברים צריך לבחור במאחד ובמקרב. כל דבר אחר יכול להביא תוצאות קשות שיכולות לפגוע בעם, כמו שמוכיחה ההיסטוריה".

אתה מרגיש שמנסים להגדיר אותך כימין או שמאל?

"כל הזמן, ולא רק אותי. כל מי שמתראיין, בין אם זה זמר, דוגמן או כוכב אינסטגרם, תמיד ינסו לקטלג אותו. ההגדרה הזו בעיניי פשטנית מדי ולא נכונה. ההבדל בין ימין ושמאל הוא כמו ההבדל בין שחור ולבן ושוכחים שבאמצע יש הרבה גוונים אחרים. יש נושאים שחלק מהאנשים יותר שמאל ובנושאים אחרים הם יותר ימין, יש עולם שלם באמצע. מוזיקה מפשטת את העניין. יכול לבוא זמר, נניח זמר ששר בערבית, וכשהוא שר הוא מצליח לגעת בך גם אם אתה לא מבין על מה הוא שר. כנ"ל לגבי זמר חרדי או זמר מיפן. המוזיקה מחברת ומאחדת. לדעתי אנחנו יותר דומים מאשר שונים ולכן צריך לצייר אהבה כל הזמן".

 

היום משחרר ד'אור שיר חדש אותו הוא כתב יחד עם אבי אוחיון ("דרך השלום" בביצוע פאר טסי ו"אחרי כל השנים" בביצוע עומר אדם). "היה ביני ובין אבי חיבור מקסים. כל אחד הביא את העולם שלו ויצא לנו שיר שמחבר את העולמות האלה. 'בואי נצייר אהבה' הוא ללא ספק שיר אהבה כי בעיניי אהבה היא הדבר הכי חשוב בחיים. במוזיקה, שלא כמו בפוליטיקה, אי אפשר לשקר. כדי שהקהל יתחבר למוזיקה שלי היא חייבת לנבוע ממקומות עמוקים אחרת ירגישו שזה זיוף. יש הרבה דברים מפחידים במדינה ואהבה היא התשובה, ככל שזה ישמע קלישאתי. הרעיון של המשפט 'בואי נצייר אהבה' הוא לכאורה אבסטרקטי אבל יש בו משהו שמעורר את הדמיון. כל אחד מצייר את האהבה בצבעים שונים אבל המהות היא אותה מהות, לבחור בחיובי".

האזינו לשיר "בואי נצייר אהבה" 

מילים ולחן: דוד ד'אור ואבי אוחיון

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-10-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_gcj6nusy' duration=''']

בשנים האחרונות החל ד'אור לצייר ואפילו הציג את ציוריו בתערוכה ייחודית. הוא מודה שהציור הציל אותו בתקופת הקורונה, בה האמנים ישבו בבית יותר משנה. "אני אוהב לקרוא לסגנון הציור שלי 'למצוא את האבסטרקט בתוך הפיגורטיבי', שילוב של השניים. גם בשיר החדש ובקליפ שמלווה אותו אני מחבר בין שני העולמות האמנותיים שאני כל כך אוהב. בתקופת הקורונה ניתקו אותי, כמו את שאר האמנים, מכל מה שאני אוהב, הופעות וקהל. הציור די הציל אותי בתקופה הזו כי לא צריך קהל בשביל לצייר. היה לי קשה לא להופיע ואני אוהב את העוצמה שיש במפגש עם הקהל שמתחבר למוזיקה. זו השפה הכי עמוקה ומרגשת שאני מכיר. שני המדיומים האלה מביעים רגשות דומים מתוך שני מקומות שונים וזה מקסים בעיניי".

הציור שמר על השפיות שלך בתקופה הזו?

"לא הרגשתי שהשפיות שלי בסכנה אבל זה נתן לי מקום אמנותי לברוח אליו, זה חיזק אותי. היה קשה מאוד לקהילת האמנים בארץ כי ההפסקה היתה חדה ודרמטית. לפני שהקורונה הגיעה סיימתי חזרות לקראת מופע עם תזמורת פילהרמונית והיה לי את מופע הסליחות שרץ תקופה ארוכה. הכל נעצר בבת אחת. בהתחלה היה לזה מקום נעים של שחרור ושבירת שגרה אבל אחרי חודשיים זה התחיל להעיק. הציור היה משענת עבורי כי גם שם אני מביע את הרגשות הפנימיים שלי".

 

בימים אלה מציין ד'אור 30 שנה ליציאת אלבום הבכורה שלו שנקרא בפשטות "דוד ד'אור", ואי אפשר להכחיש שעולם המוזיקה השתנה מאוד לאורך השנים. "פעם הקלטנו אלבומים והמאזין היה עובר מסע מוזיקלי. היום אין יותר דבר כזה ומתייחסים אליך לפי השיר האחרון שהוצאת ולא לפי יצירה כללית גדולה יותר. היום הכל יותר מהיר, יותר אינסטנט. כל נער ונערה בעלי כישרון, ויש לנו המון כאלה תודה לאל, יכולים להקליט שירים בבית ולשחרר לעולם. התחרות והמגוון אינסופיים. יש בזה המון יתרונות אבל גם חסרונות. אני מנסה לשמור על היושרה הפנימית שלי ולנסות להיות אני. קשה מאוד לבלוט היום והרבה שירים טובים מתפספסים".

יש לך ביקורת על הדרך שבה המדינה התייחסה לעולם התרבות בשנה וחצי האחרונות?

"מה אני אגיד לך... העם התגעגע מאוד לעולם הזה. ברגע שחזרו ההופעות כולן סולד אאוט. הכמיהה לתרבות היתה אדירה והרגשתי אהבה מאנשים שהתגעגעו אלינו. הרגשתי שהמדינה התייחסה לתרבות כאילו לא אכפת לה ממנה. זה לא הדבר היחיד שהמדינה לא יודעת איך להתייחס אליו נכון. אני לא מייחס לזה חשיבות גדולה כי מה שמשנה לי זו אהבת הקהל. הוא הצביע ברגליים ומגיע להופעות, הוא התגעגע. אנחנו עדיין בתהליך יציאה מהקורונה, זה ייקח זמן, אבל אני אופטימי".

דוד ד'אור | צילום: אוהד רומנו