הסינגל הבינלאומי הראשון של מרגי מוכיח שהוא מצליח לעשות את מה שנועה קירל לא

בישראל נועה קירל לא מפסיקה לחדש את עצמה ולהעלות את הרף של הפופ הישראלי, אך לשוק העולמי היא מגישה פרווה מעט ממוחזר הלקוח מתחילת שנות ה-2000. לעומתה מרגי בסינגל אחד מצליח להגדיר בדיוק מיהו באופן נקי ובלי קליפים מוגזמים | דעה

נועה ומרגי

ביום שישי האחרון מרגי שיגר לעולם את הסינגל הבינלאומי הראשון שלו 'sucks to know you' - כשהוא עוקץ את האקסית המפורסמת באופן מאוד מודע לעצמו. גם שם השיר הוא מעין משחק מילים לסינגל הבינלאומי הראשון של נועה קירל 'Please don’t suck'.

אבל שלא תטעו – אין מה להשוות בין שני כוכבי הפופ הכי גדולים כיום בישראל. בעוד שנועה רצה למרחקים ארוכים, ועובדת על רפרטואר שירים כדי לבנות לעצמה את המותג, מרגי מרגיש שיש לו הזדמנות אחת כדי לקבוע רושם ראשוני ולהכתיב את הקו המוזיקלי שלו.

כתבות נוספות בתרבות ובידור:

'sucks to know you' הוא כל מה שהוא צריך להיות – סינגל חדשני, ישר ולעניין, אבל כזה משתלב באופן טבעי בפלייליסט בינלאומי. מדובר בכרטיס ביקור מעולה לזמר שעושה את צעדיו הראשונים מחוץ לגבולות המדינה, שמהרגע הראשון מרגיש ON BRAND. הבחירה בג'ורדי שיפיק גם את הסינגל הבינלאומי היא בחירה חכמה, כי מי כמו ג'ורדי, שעזר למרגי לבסס את הסאונד שלו בישראל, ידע איך להגדיר לו גם את הסאונד הבינלאומי.

הבעיה אצל נועה היא לא הכישרון הבלתי מעורער שלה, אלא הבחירות שלה. בזמן שהיא שולטת ביד רמה בשוק המקומי, לשוק העולמי היא מגישה פופ פרווה שמרגיש מעט ממוחזר. כזה שהיה מתאים לתחילת שנות ה-2000 וזה כבר לא מספיק היום. במיוחד כשהכוכבות הגדולות של ארה"ב הן ביונסה, בילי אייליש, אריאנה גרנדה וטיילור סוויפט, שלכל אחת מהן יש סאונד ואופי שונים לחלוטין. השוק העולמי זה כבר לא אנה זק ואגם בוחבוט.

שלא תבינו לא נכון, נועה יכולה ליותר מזה. הרבה יותר. היא ביססה את מעמדה בתעשייה המקומית בזכות הכישרון המטורף והחד פעמי שלה, מוסר העבודה שלה והעובדה שהיא לא מפסיקה לחדש את עצמה ולהעלות את הרף לכולם. אבל בחו"ל מוסר עבודה לא מספיק, המכונה העולמית משומנת יותר, קשה יותר וכוללת צי של אנשים שעובדים בשביל להזיז את הגלגל.

כדי להצליח, נועה חייבת לזכור מי היא ולהביא את מה שהיא עושה בארץ לשם. רק אז היא תוכל להבדיל את עצמה משאר הלהקה. וכן, יש דבר כזה מלוטש מידי, שהכול במקום, מחושב ומהונדס ומוגש לנו עם כפית. בינינו, זה גם נראה מאוד מעיף לשמר פרסונה כזאת.

מרגי מגיע נקי, בלי שטיקים ובלי טריקים ובלי קליפ מוגזם שעולה על השיר עצמו אלא עוטף אותו בגישה לא מתאמצת. מרגי יודע בדיוק מי הוא ומה הוא מביא לשולחן. יש בסינגל הראשון איזון מושלם בין אומנות לבין תכנון נכון ובגרות. אם מרגי של תחילת הקריירה המקומית היה עמוס במניירות, מרגי של היום בשל עם סאונד נכון ואופי מגובש. למרות שכולנו יודעים שיש צוות שלם שעומד מאחורי כל צעד שלו, זה עדיין מרגיש כאילו הכל יוצא ממרגי - הוא לא נבלע בגודל המהלך וזה מרגיש כמו המשך טבעי לקריירה שלו פה. תענוג.

אני רק אמשיך לפנטז על נועה יושבת באולפן של ג'ורדי ומביאה לעולם את הפאוץ' הבא באנגלית. זה יכול להיות טיל בליסטי לא?