בלקן ביט בוקס: כאבי גדילה

הבלקן ביט בוקס החליטו לחקור מחוזות חדשים של פרפורמנס והקהל חיכה בסבלנות להתקרחנות המיוחלת

זמן צפייה: 03:50
כשנכנסנו להאנגר 11 בנמל תל אביב המקום היה כבר מלא, אך לא מפוצץ. לקח זמן להתרגל לקוטביות שבין הסערה שהתחוללה בחוץ לבין החום המהביל שאפף את המקום. ולא רק לקהל לקח זמן להתרגל. הופעת ההשקה של הבלקן ביט בוקס, אלה שתמיד מספקים לקהל הזדמנות לפיזוז בלתי פוסק מתחילתה ועד סופה, פתחו בשיר הנושא של האלבום החדש "Shout it out" בביצוע דהוי משהו. למעשה ההופעה התחילה בפועל רק בשיר השלישי, הלהיט "Digital Monkey" מאלבומם הראשון, שנתן תזכורת לאוהדים למה הם יצאו מהבית ביום שכזה.
בלקן ביט בוקס

לקח זמן להתחמם (צילום: ליאור כתר)

המאפיין העיקרי של ההופעה היה חוסר היציבות ברמות האנרגיה שעלו וירדו במהלכה ומעולם לא זינקו לשיא שאפשר להגדירו כבלתי נשכח או כמה שנתן ללהקה את מקומה המכובד כאחת הלהקות המצליחות והמוערכות בארץ, וגם מעמד לא מבוטל בסצנה הבינלאומית. הלהיטים מהאלבומים הקודמים ובראשם "Hermetico", שסופסוף הצליח באמת להזיז את הקהל, שבוצעו בגרסת "לא נגענו", התחברו עם הנטייה המוכרת של הקהל הישראלי שבא להופעה בעיקר בשביל מה שהוא מכיר ופחות בשביל להתוודע לחומרים חדשים. יחד עם זאת, הבלקן התעוררו לחיים דווקא בשירים החדשים שגרמו, לי לפחות, להטות אוזן ולגלות שילוב נהדר בין הטקסטים למקצבים ולתפקידי הסקסופונים, כמו ב-"Just the Same" האקזוטי משהו.
מרינה מקסימיליאן בלומין

מרינה מקסימיליאן בלומין - מהפנטת אך תלושה (צילום: ליאור כתר)

הקהל כבר היה חם מספיק כשתומר יוסף פצח במשפט "אני רוצה להזמין…" שעוד לפני סיומו כבר נשמעו שאגות הציפייה לקראת מרינה מקסימיליאן בלומין המהפנטת. בחליפת חלל כסופה ועם בלון הליום כחול וגדול ביד, היא הגיחה ובלי לבזבז יותר מדי זמן הטונים הנמוכים עמוקים שלה מילאו את ההאנגר. פייר, התאכזבתי. כשניסיתי להבין למה, הגעתי למסקנה שהחיבור הלכאורה טבעי של האורחים להופעה, כי הרי הם ביצעו שירים מבית הלייבל החדש של תמיר מוסקט, לא היה טבעי כל כך. הכריזמה של בלומין וגלעד כהנא כאילו התנגשה עם זו של יוסף, שעבר לתופים. הדינאמיקה הפכה להיות של מיצג תיאטרלי של האמנים בינם לבין עצמם, כשהקהל המתבונן אמנם היה מרותק, אבל האנרגיה השתנתה לגמרי, והדופק ירד. עלייתן של A-wa קצת החזירה את הוייב לקדמותו, ואולי אפילו הרימה אותו עם הלהיט "habib galby" והדינאמיקה בינן לבין תומר יוסף הייתה טובה.
גלעד כהנא

גלעד כהנא - כריזמה מתנגשת (צילום: ליאור כתר)

אחרי כל זה, כשהיה נראה שהקהל צמא לעוד קצת מהבלקן הישן והטוב, עוד נקודת מפנה התרחשה. האורות כבו והבלקן התמקמו בזריזות בקידמת הבמה (הפרונט של הבמה היה למעשה T שנכנס לתוך הקהל, ולשם העתיקו את מקומם), כמה שנראה כחלק האקוסטי של ההופעה. האורות נדלקו, הבלקן מוכנים ומתרגשים ו-הפסקת חשמל שנמשכה כמה דקות טובות. סימבולי משהו לנפילות האנרגיה הלא צפויות של ההופעה כולה. הבעיה נפתרה והסט האקוסטי כלל שלושה שירים, ביניהם "hard worker" מהאלבום החדש. שוב הבלבול, שוב ההתכווננות מחדש של הקהל, שהיה מאוד מחבק יש לציין ומלא רצון להתמלא בכל האנרגיה שיש לבלקן להציע לו.
בלקן ביט בוקס

הופעה אקוסטית מפתיעה (צילום: ליאור כתר)

אין ספק שתומר יוסף והבלקן בכלל מקדשים את ההתייחסות לקהל כערך עליון, לא שוכחים אותו לרגע ואוחזים ביכולת להדליק ולכבות אותו עם איזשהו מתג דמיוני. כשיוסף חש שהאנרגיות יורדות הוא מיד רץ אל הקהל מפעיל אותו וזוכה להיענות. גם הנגנים, כלי הנשיפה במיוחד, לא מפספסים הזדמנות לתת שואו (קפצו כל ההופעה) ולמען האמת, לתחושתי, הרגעים הכי סוחפים ומעוררים היו בסולואים של הנגנים דווקא, בקיק הבלקני מלא החום של הסקסופונים ובוירטואוזיות של הגיטרה.
בלקן ביט בוקס

לא שוכחים את הקהל (צילום: ליאור כתר)

אחרי החלק האקוסטי עוד הפתעה - מופע טנגו. חוסר אחידות כבר אמרתי? זה היה נחמד אבל כאילו עיכב עוד ועוד את ההתקרחנות שכולנו חיכינו לה. לקח לי קצת זמן לקלוט שזוהי בעצם הקדמה ללהיט (החביב עלי במיוחד) "I trusted you" מהאלבום החדש, שפתח את החלק האחרון והמוצלח ביותר של ההופעה. הרבה אנשים כבר מיהרו להתפזר כדי להצליח להימלט כמה שיותר מהר מהסערה ומתלאות היציאה מהחנייה שבטח ציפו להם, אבל נוכח האנרגיות שסופסוף התגברו עם עוד שיר ועוד שיר הם נשאבו חזרה פנימה.
a-wa

A-wa הרימו את האנרגיה (צילום: ליאור כתר)

האם מעמדם של הבלקן ביט בוקס נפגע? ממש לא. האם זו הייתה הופעה מעניינת? כן. האם היא עמדה בציפיות של הקהל? כנראה שפחות. הבלקן ביט בוקס ממשיכים להוכיח את העומק היצירתי והרצון להתפתח למחוזות חדשים, וכמו בכל תהליך גדילה, יש כאבים וקשיי הסתגלות.