קוראים למהפכה • ספרי חובה לאנשי המאהל

לרוע המזל - מחאת האוהלים מתרחשת בשיא הקיץ, אבל נראה כי לא היה זמן אחר בו יכלה להתרחש הואיל ורבים משוכני האוהלים הם סטודנטים בחופשה. הם יוצאים מהבתים הממוזגים ויוצאים לשטח, שם כידוע יש לא מעט זמן פנוי. טרחת הבישול נחסכת מהם בזכות המטבח המאולתר, אין להם איטרנט או טלוויזיה, אז נותר להם רק לנגן, לקרוא ולדבר על המהפכה.

חומרי קריאה לא חסרים במאהל ברוטשילד: יש ספריה לשימוש הדיירים, ונראה כי הוצאות ספרים משאירות שם עותקים שמתאספים לספריות קטנות ואקראיות. אז מה קוראים המתיישבים החדשים בשדרה בין העצים? אלה הררי למשל, הביאה מבית הוריה את "עיר קטנה ואנשים בה מעט" של נחום גוטמן. בחירה לא רעה עבור מי שמבקש ליצור תל אביב חדשה אולי חלוצי האוהלים יכולים ללמוד משהו מחלוצי אחוזת הבית המתוארים בספר.

מולה יושבת איה שהביאה ספריה שלמה מביתה. היא מוציאה מהאוהל שלה את המקבץ הבא: "אדומה" - אסופת שירה מעמדית, "כמעיין המתגבר" של איין ראנד, "יונה שעל הגג" מאת קפקא ורומן גרפי. לדבריה, את "אדומה" היא קיבלה בגלל שהיא ערביה וכולל שירים בשפת אמה, "יש פה שירה שמדברת על מה שקורה פה", היא אומרת. את "יונה שעל הגג" עוד לא קראה, וראנד היא אחת הסופרות האהובות עליה. הסתירה בין משנתה הפוליטית של המחברת, למאבק החברתי בו היא שותפה לא מפריעה לה. 

נראה כי ספרים הפכו לחלק מהנוף בשדרה. המוחה מנדי כהנא נצפה צועד נמרצות ובידו עותק של "עלילת האלוהים" של ליבס. הספר עוסק במיתוס ביהדות, מיתוס אותו כהנא מכיר היטב מעיסוקו כמנהל של מוזיאון היידיש בתחנה המרכזית החדשה. הוא עדיין לא נטע אוהל אבל מסתובב לא מעט באזור, "חשבתי שכל מידת הדין, מידת הרחמים ותהפוכות הרוח מתחברים למאהל", הוא מספר. על מזרן לא רחוק משם שוכב רן חכימי וקורא את "יונה מחצר זרה" של משה שמיר. עלילתו מתרחשת בישראל בתקופת מאבק המחתרות במנדט הבריטי. נוכל רק לקוות שלא יושפע מפרקטיקות לחימה של האצ"ל - בכל זאת במאבק הזה מחלקים לבעלי המדים פרחים ולא בקבוקי תבערה.

לא כולם כל כך רציניים בבחירות הספרותיות שלהם. אחד מיושבי המקום נצפה קורא ספר מסדרת "אחוות המכנסיים המטיילים", סדרה פופולרית בקרב נערות בנות 14. מהצצה בספריה הגדולה אפשר להבין אותו, המבחר נע בין ספר נעורים לכתבי עת לנשים. מומלץ אם כך להביא ספר מהבית. ובמיוחד עבורכם, ריכזנו כמה המלצות.

אויב העם / הנריק איבסן

המחזאי הנורווגי, שזעזע את דורו בעיסוקו בתנאים מוסריים ובביקורת הממסד, רלוונטי מאי פעם למאבק הזה. בזמן שיועצי תקשורת למיניהם מנסים להציג את יושבי האוהלים כחבורה של שמאלנים, מפונקים, קומוניסטים ושאר תארים לא מחמיאים - כדאי שהמוחים ישאבו השראה מגיבור המחזה. במרכז העלילה עומד רופא שמוצא שמעיינות המרפא שמפרנסים את עירו מזוהמים. במקום לשבחו תושבי הכפר שמפחדים מאובדן ההכנסות שלהם, מכתירים אותו כ"אויב העם". כשיסיימו לקרוא אותו יוכלו להצטרף לחבורת השחקנים שמציגה במתחם ולהעלות אותו על אחת הבמות המאולתרות.

T.A.Z אזור אוטונומי ארעי / חכים ביי

מדהים לראות כיצד המאהל הפך מכמה אוהלים נודדים לקילומטרים ארוכים מלאים במוסדות עצמאיים: ספריה, סינמטק, בית ספר, מועצה מקומית. הכל צומח מלמטה על ידי יוזמות של אנשים פרטיים. מקריאה בספר אפשר לחשוב שאדון ביי טייל ברוטשילד לפני כתיבתו. המאמרים בספר עוסקים בהקמה של אזורים אוטונומיים לא ממוסדים, באנרכיות קטנות ולא אלימות שלא מתנגשת עם הממסד. באזורים האלה האמנות היא אמצעי לוחמה והשירה יכולה להפוך לטרור פואטי. עבודות האמנות והקראות השירה התכופות במאהל הן התגלמות חיה לאפשרויות שהספר מציע.

סקטבורדים בחינם/ סעיד סיירפיזדיי

הצעירים, שנלחמים עבור מטרות שגדולות מהן, מאמינים בצדקת דרכם יותר מאי פעם. כדאי לקרוא את "סקטבורדים בחינם" כדי שידעו להיזהר מאמצעים שמקדשים מטרות. בזמן מאבק למהפכה חברתית אפשר לשכוח את החברה המיידית סביבנו, את האנשים היקרים לנו ולרמוס, בשם חוש הצדק שהתפתח למדדים של בריון, את האויבים הלא נכונים. סקטבורדים חינם מספר על נער שגדל במשפחה מהפכנית ומתאר כיצד משנה הפוליטית יכולה בקלות להפוך הפכה לדמגוגיה חסרת מחשבה והרסנית.

תולדות המיניות / מישל פוקו

יושבי המאהל יוצאים לחזית מול הממשלה ומי שעומד בראשה. המאבק חייב כתובת, אבל הנאבקים צריכים לדעת שהכתובת הגלויה היא לאו דווקא היחידה. תולדות המיניות, בניגוד לשמו, לא עוסק בסקס כמו שהוא מדבר על  המשטר בחברה. פוקו משתמש במיניות כאמצעי להדגמה כיצד אנחנו נכלאים תחת הגבלות הממשל באופנים שאנו כלל לא רואים, וכיצד מוקדי הכח בחברה מסועפים ונסתרים משחשבנו. הון ושלטון אינם הקשר הברור היחיד, והיד הנעלמה יכולה לקבל קווי מתאר אפורים. כדי להשפיע, על המוחים לדעת מי באמת משפיע, ומאוד ייתכן שהספר יעזור להם לגלות חזיתות נוספות.

בשבח החלומות / ויסלבה שימברוסקה

אין משוררת שעסקה במלחמות, מעמדות ובצדק חברתי יותר טוב מאשר ויסלבה שימברוסקה. החיטוט הפואטי שלה בפצעים פתוחים של אירופה רווית המלחמות מלווה בחן ובחוש הומור - ממש בדומה למהפכה השמחה של המאהל הגדול, שמוזיקה, אהבת אדם ויצירה שוררים בו לצד זעקות חמס. השירה מתאימה יותר מכל לשוכנים באוהל. קשה להתרכז במשך שעה ארוכה כשנחיל אנשים מתהלך מימין ומשמאל. אפשר לפתוח ספר, להרחיב מעט את הלב, לשאוב אומץ ולהמשיך למחות.