דירטי סאנצ'ז • איך הספר "עמוק בבוץ"?

"מעין לוליטה מקסיקני", כתוב על גב הכריכה של "עמוק בבוץ", הספר האחרון של המחבר המקסיקני גיירמו פדנלי שתורגם לעברית. כיתוב כזה הוא יותר איום מאשר הבטחה, כי אין עוד לוליטה, גם לא מקסיקנית. העלילה אמנם עוסקת בגבר בגיל העמידה שיוצא למסע הרסני בעקבות בחורה צעירה, וזהו דמיון שקשה שלא לשים עליו את האצבע - אבל במקרה הזה מוטב לשמור את אותה קפוצה באגרוף לצד חברותיה, כי אין שום דבר מהעגמומיות הפואטית הלוליטית בספר. מה כן יש שם? הזדקנות, אלימות, מסע, סקס ושנינות. אם מוכרחים להשוות אז עדיף לגוטיירס (זה מ"הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה", אם לא קראתם, קראו) פוגש את בוקובסקי והם לוקחים ביחד קצת קוקאין.

"עמוק בבוץ" מספר על מרד - מרד במוסכמות, בבורגנות, ובמוסכמות הכתיבה. יש מידה של עליבות במרד בתקופת גיל העמידה, ומידה דומה טמונה גם בכתיבה על סקס ואלימות בוטה ובארספואטיות נרחבת בין קווי העלילה. פדנלי מצליח לכתוב על מרד ולשמור על הכבוד העצמי, הן של דמויותיו והן שלו ככותב, בזכות שתי תכונות ששזורות בסיפור: הומור עצמי ומזג לטיני. אפשר לומר שמקסיקו היא מדינה בגיל ההתבגרות, היא עדיין לא במעמד העולם המערבי השבע, היא מלאה בשחיתות ואלימות יומיומית - ואין סיטואציה שהולמת יותר בן תשחורת שטוף הורמונים מאשר מרד. תוסיפו לו מבטא ספרדי ולא תוכלו להוריד ממנו את העיניים.

קריצה לחובבי מדעי הרוח

גיבור הספר הוא פרופסור לפילוסופיה, מלא בתיעוב והומור עצמי, כזה שמונע מהניים דרופינג האיטלקטואלי והיומרות הניטשאניות לנסוך יומרנות מיותרת על הדפים. האזכורים האלה, במקרה הטוב, הם קריצה לכל מי שעסק אי פעם במדעי הרוח. ההתחכמויות מחווירות מול תיאורים מלאי כמיהה לבחורה צעירה שנקלעת לחייו, והופכת לאובססיה המינית של הגיבור - אובססיה שתוציא אותו משגרת חייו הצנועה והעגמומית אל מסע מלא יצרים ואדרנלין ברחבי מקסיקו. המוליך הגדול של המרד הוא ההיכנעות לתשוקה. וטורנטרה, המספר, נכנע לא רק לעורמתה של פורעת חוק צעירה אלא גם לכל תשוקותיו, אחת אחרי השניה, בהמית ככל שתהיה. מסלול הסיפוקים מוביל אותו הישר לתוך הכלא, ולא, זה לא ספויילר, מכיוון שהספר כולו נכתב מנקודת מבטו של טורנטרה האסיר. גם קו הדמיון הזה לא הופך אותו ללוליטה, הוא לא פדופיל, בסך הכל גבר בן 50 שנמשך מאד לבחורה בת 20, לא מקרה יוצא דופן לכל הדיעות, אבל טורנטרה, שעד המפגש עם הפרחחית קיבל את סיפוקיו עבור חופן פזוס, נחוש להשאיר אותה לידו בכל אמצעי שיוכל לגרד, ומוכרח להרחיק אותה מגברים אחרים, בכל מחיר.

סיפור אהבה רומנטי לא תמצאו בספר. מדובר באובססיה, קנאה ויצרים. בשלב מסוים הגיבור מעיד על עצמו שהוא לא מיזוגן, אבל מנעד התחושות שלו כלפי נשים נע בין גועל לשיכרון מוחלט. למרות שיש לנו עסק עם גיבור פתטי ואומלל, אי אפשר לשנוא אותו, לא באמת, אפשר רק לרחם עליו ולהשתעשע מהמודעות העצמית וההומור החד שלו. פדנלי ניחן בשנינות, חדות ויותר מכל - בחוש התזמון. בכל רגע בו נראה שהאלימות, המיניות או היומרנות גודשות את הסאה הוא מוסיף משפט שנון, כזה שמעלה חיוך עצבני או צחוק מתגלגל ומוזר, בערך כמו לצפות בחשפנית מספרת בדיחות על מצבה העגום תוך כדי הופעה.

את "עמוק בבוץ" כדאי לקרוא תוך התעלמות מהשוואות נדושות ומכריכת הספר. אנחנו לא מרבים להתייחס לעטיפות הספרים אך לרב הן אלו שגורמות לנו להרים ספר מהמדף. הבחירה לעטר ספר שהגיבורה שלו היא נימפה בת 20 שמודעת לחלוטין למיניות שלה, בצילום של ילדה שגילה לא עולה על 14, לחלוטין לא מובנת.

"עמוק בבוץ" / גיירמו פדנלי / מאנגלית: רינת שניידובר / הוצאת "ידיעות ספרים" / 317 עמ'