הסופר חנוך ברטוב לפני מותו: "היום אולי הייתי נחשב לבוגד"

חודשים ספורים לפני שהלך לעולמו בגיל 90, התראיין הסופר המוערך חנוך ברטוב לחדשות 10 ושטח את דאגותיו לגבי המדינה: "אין מנהיגות, העם השתנה. עובדים בשביל הממון"

חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות
חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות | צילום: חדשות 10

הסופר הוותיק ועטור הפרסים חנוך ברטוב הלך לעולמו אמש בגיל 90 - ובראיון לחדשות 10, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל באפריל האחרון, עוד הספיק להביע דאגה גדולה מאוד מהמצב אליו הגיעה מדינת ישראל.

 

כשהוא צלול וחד ונעזר במקל הליכה, בחודש אפריל האחרון, התראיין ברטוב, יליד פתח תקווה ותושב רמת אביב, וסיפר כיצד ניצל מהשואה - ואילו לקחים למד שרלוונטיים למדינה כיום.

 

>> לכתבות נוספות

זיכרון אחרון: ההקלטות הנדירות של אהובה עוזרי

במה חטא אבי נשר שהאקדמיה מתעלמת ממנו?

ילדיו של דודו טופז: "לא קיבלנו אגורה מהירושה"

"הסתתרנו בבית גרמני של משפחה נאצית והופיעו חיילים. תפסו אם ובתה ורצו לאנוס אותם, בזה הם רצו לנקום את נקמת העם היהודי - וזה קומם אותי ועוד חבר שהייתי איתו ומנענו את זה מהם. אוי ואבוי לנו שזה מה שעשינו, אמרתי. זה המוסר, גם במצב הזה, לא לתת לנאציזם להכנס לתוכך.

 

"כשאני חושב על כמה דברים שמתרחשים בימינו, כולל הפרשה עם החייל שירה במחבל ששכב חסר אונים והוא בכלל לא היה חלק מהעניין, הוא בא מאוחר יותר והלך וירה מתוך כוונה תחילה ישר בראש - זה לא דבר שצריך לעשות. זה פגום ופסול. אני מצטער שראש הממשלה מתנדנד ככה ומשאיר את זה באמצע".

 

הרטוב היה מהסופרים המוערכים והמעוטרים בסופרי ישראל בכלל, ובדור הפלמ"ח בפרט. רבים מספריו תורגמו ברחבי העולם. הוא היה חתן פרס ישראל לספרות, זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, בפרס ראש הממשלה ליצירה, בפרס ביאליק ובפרס עגנון. שירת בבריגדה היהודית, לחם במלחמת העצמאות, היה עיתונאי ונספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה.

 

"מי שאומר שצה"ל זה הצבא המוסרי ביותר בעולם - אין צבא מוסרי", הוא טוען. "צבא ומוסר, שניהם סותרים אחד את השני. אבל אם אתה לא במסגרת של לוחמה ואתה הורג אדם, אז אתה עובר על עשרת הדיברות. אתה כבר.. שייך לסוג אחר של אנשים. שאנחנו לא רוצים להיות כמותם".

 

ברטוב הגדיר את עצמו כציוני, אבל לא במובן אותו הוא מייחס למילה כיום. "אני יהודי, בהיותי יהודי, אני ציוני, לפחות הייתי ציוני עד לפני זמן קצר. אני לא ציוני כזה. מה שקורה עכשיו הוא בעיניי לא ציונות. זו ברית בין קנאים חשוכים לאומנים, לבין האורתודוכסיה שלא מאמינה בכל הסיפור הציוני ומחכה למשיח. ואני התחנכתי על ציונות שראתה את עצמה כמשיח. המשיח הוא אנחנו. אלה שעובדים, מדברים על שמאלנים. היום זה בוגדים. גם אני אולי בוגד.

 

"אולי דברים שלי בכלל אסורים לפרסום היום במציאות הקיימת. אני יכול לומר רק מה שאני חושב. אני רואה מה קורה בכלי התקשורת שלכם... גם בערוץ שלכם. אני קורא גם עיתונות זרה, אני מנוי על הניו יורק טייימס. אני רואה לפעמים ידיעה מצויינת אבל חתכו אותה בדיוק לפני החלק הכי חשוב. למה? כי הוא לא טוב לנו.

 

"אני לא מפחד. לא עוד. זו אמירה קשה מאוד בשביל כמוני, בגילי. מה יעשו לי? ידונו אותי לארבע מיתות בין דין? אפילו מיתה אחת לא מפחידה אותי. עליי אתם מאיימים? הצחקתם אותי. זאת התשובה שלי".

 

אלאור אזריה לצד אמו ואחותו בבית הדין
אלאור אזריה לצד אמו ואחותו בבית הדין | צילום: חדשות 10

כאשר נשאל ברטוב איך הוא רואה את מצבה של המדינה בעתיד הקרוב, והרחוק יותר, גם אז הרבה אופטימיות לא נמצאה אצלו.

 

"בעתיד הקרוב, הנחזה, אין, אני לא רואה מנהיגות, ואני גם לא רואה ציבור. זה לא רק מנהיגות, גם הציבור השתנה.. העם השתנה.. זה לא העם שהיה.. אני לא אומר נגדם שום דבר.. אבל הערכים, המלך היום.. מה שאנטישמים היו אומרים - ממון. עובדים ממון. אני גדלתי בבית מאוד עני, ואף לא הרגשתי עני. כי כולם חיו ככה.

 

"מי יכול להציל את המדינה? אנשים. רק אנשים", הוא מסכם. "אם יקומו אנשים כולם, כל השותקים, אם כל אחד יקום ויגיד 'לא!', אז זה יקרה. אם לא, אם כל אחד ימשיך לטפח את הכל עוד יש לו משכורת, כל עוד לו טוב... אז, היה גרמני מרטין נימלר שאמר את הדברים הבאים: כשהרגו את היהודים, אמרנו טוב זה לא אנחנו. מה אני מתערב? כשהרגו את הצוענים.. לא זה לא אנחנו.. כשהרגו את הקומוניסטים, אמרנו טוב זה לא אנחנו.. עכשיו כשהורגים אותנו מי יבוא להגיד "לא!"? אלה התהליכים.. ברגע שניתנה רשות למשחית, אז אתה לא יכול לעצור אותו".