מהו הספר הכי עצוב שקראה צרויה שלו?

לכבוד שבוע הספר מדי יום נביא המלצה של סופר על ספר שאהב, שהשפיע עליו, שהשאיר בו חותם. והיום: צרויה שלו מספרת על הספר "עצירה קצרה בדרך מאושוויץ" של ירון רוזנברג

צרויה שלו
צרויה שלו | צילום: יח"צ, באדיבות "כתר"

"'עצירה קצרה בדרך מאושוויץ הוא ללא ספק אחד הספרים הכי עצובים והכי חשובים שקראתי בחיי. ספר היזכרות, המחלחל לשכבות העמוקות של הנפש. המחבר, יורן רוזנברג, בן להורים ניצולי מחנות ריכוז, שעקרו בתום המלחמה לעיירה קטנה בשוודיה, מנסה לשחזר את קורותיו של אביו, ועובר בעקבותיו תחנה אחר תחנה במסעו אל הזוועה וממנה אל הישועה, לכאורה. כוחה של העלילה, שאותה הוא מגולל ברגישות ובאיפוק, הוא יותר בנסתר מאשר בנגלה. הקורא חש בצל המרחף, ברוחות הרעות, ברעידות האדמה, לא בתוקף הזוועות המפורשות אלא בעזרת הדיבור העקיף, העדין, בכוח התחבולה הספרותית. בכוח האהבה של בן לאביו שאבד לו בטרם עת, שהצליח לשרוד את אושוויץ אך לא את חיי השגרה שאחרי אושוויץ".

 

ספר הילדים של שלו, "תראו את הילד!" רואה אור בימים אלו בהוצאת כתר.

 

ניר ברעם ממליץ על "בת המקום"

 

יונתן יבין ממליץ על "חלומותיהם החדשים"

 

סמדר שיר ממליצה על "המתיקות שבשכחה"

 

רוביק רוזנטל ממליץ על "אוקסנה"

 

אילן שיינפלד ממליץ על "תקווה (טרגדיה)"

 

אדיבה גפן ממליצה על "אוגוסטוס"