הספר שעושה צחוק מבני הדור השני לשואה

לכבוד שבוע הספר מדי יום נביא המלצה של סופר על ספר שאהב, שהשפיע עליו, שהשאיר בו חותם. והיום: אילן שיינפלד מספר על הספר "תקווה (טרגדיה)" של שלום אוסלנדר

תקווה (טרגדיה)
תקווה (טרגדיה) | צילום: כריכת הספר

"כשסיימתי לקרוא בספרו של שלום אוסלנדר, 'תקווה (טרגדיה)' רכשתי ממנו ארבעה עותקים - שלושה לאחיי ואחד לחבר טוב שלי, שכמוני אף הוא בן הדור השני לשואה. עשיתי זאת מפני ששלום אוסלנדר הצליח לטוות, מתוך תרגיל כתיבה פשוט - מה היה קורה לו היית פותח את עליית הגג של ביתך ומגלה בה מישהו/י שלא היית אמור למצוא בו - ספר מצחיק עד דמעות על בני הדור השני לשואה ויחסם אליה. לא אוכל לספר לכם יותר מדי על הספר, מפני שהוא מבוסס על הפתעה, שאם אסגיר אותה אקלקל לכם את חדוות הקריאה. אבל אומר, שגיבורו הוא סולומון קוגל, בחור יהודי ממעמד הביניים האמריקאי, נשוי, שאמו, המטפחת באובססיביות תדמית של ניצולת שואה, אף על פי שמעולם לא עזבה את גבולות ברוקלין, חיה איתו ועם אשתו וילדם בביתם החדש. די בסט משפחתי כזה כדי להצית עלילה מטורפת. אך מי שסולומון קוגל מוצא בעליית הגג בביתו החדש, היחסים הנרקמים ביניהם ותוצאותיהם על חייו, זה מה שהופך את הספר הזה למצחיק ומכאיב בו-זמנית, לקומי-טרגי. כי אמנם, הספר הזה גורם לנו לצחוק על דמויותיו, מפני שהן נראות כמו קריקטורה נלעגת של ניצולי שואה ובניהם, אבל בו בזמן הוא מזכיר לנו, שמדובר בנו עצמנו, בחרדות ובהומור המיוחדים לנו, כבני ניצולים. החידה שנותרתי אתה בסיום הספר היא: שלום אוסלנדר כותב על חיים יהודיים באמריקה. מכאן סביר היה לי להניח שהוא כותב באנגלית. אך אין כל שם מתרגם מצוין על הספר. האם ייתכן ששלום אוסלנדר כותב בעברית כה משובחת, ביושבו בארצות הברית? האם מדובר בסופר ישראלי שמעולם לא הכרתי, החי שם? את התעלומה הזאת עליי עוד לפתור. וזה כנראה יקרה כבר עם ספרו הבא של אוסלנדר".

 

ניר ברעם ממליץ על "בת המקום"

 

יונתן יבין ממליץ על "חלומותיהם החדשים"

 

סמדר שיר ממליצה על "המתיקות שבשכחה"

 

רוביק רוזנטל ממליץ על "אוקסנה"