אלף, אי.טי ודונקי קונג: האספנים שנאחזים בזכרונות מהילדות

החל מאספני חלומות ילדות, דרך חובבי מיניאטורות ועד מכונות משחק ענקיות - הרשת מלאה בקבוצות של אספנים מסוגים שונים. המגוון אמנם עצום, אבל נראה שאצל מרביתם התחביב נובע מאותו מקור - געגועים לילדות.

"אין כמו להיות ילד, הייתי נותן את כל הכסף בעולם כדי לחזור לחצי שעה לילדות שלי", אומר ויטל אלבוחר, המנהל קבוצת פייסבוק המוקדשת לנושא. "זו תקופת הרטרו", מוסיף זקי אבוחצירה, המנהל את קבוצת "הארקייד של זקי", "בשנות השמונים היינו עם האסימונים וה-PC". אלבוחר: "יש לי פסקול של סרט שהייתי בו לראשונה בקולנוע, כרטיס נסיעה ברכבת שנסעתי עם אמא שלי, כרטיס ללונה פארק".

גם ההתחלה בדרך כלל זהה - עיסוק חד פעמי ומקרי, שלאט לאט הופך לתחביב משמעותי, שלא לומר אובססיה. "כמו כל ילד שאוכל ביצי הפתעה, הייתי זורקת את ההפתעות לתוך השקית", אומרת גלי ויינשטיין, אספנית בובות קינדר 25 שנה, "ואז יום אחד נמצאה השקית, וזו היתה תחילתה של ידידות מופלאה". דקלה ורסנו, אספנית מיניאטורות מחרסינה, מוסיפה: "מצטרפים לזה גם הרבה אנשים שלא היו אספנים, ולאט לאט נכנסים לתחום הזה. נחמד לראות איך בגיל 36 אנשים מתחילים להתעניין".

ואם פעם התבססה הרחבת האוספים בעיקר על החלפות בין ילדי השכונה, הרי שהיום מרחב ההפצה גדול הרבה יותר, והבוידעם של אחד הוא האוצר של האחר. ואיך מתייחסת המשפחה לתחביב שגוזל לא מעט כסף, זמן ומקום בבית? התגובות נעות בין התלהבות, דרך סלחנות ועד פרצוף חמוץ. "אשתי כבר רוצה לזרוק אותי מהבית", אומר זקי, "כל פעם עוד מכונה ועוד מכונה. כולל מכונה לכל ילד".