הוליווד אהבה מאז ומתמיד חייזרים, אך סטיבן ספילברג היה הראשון להבין אותם באמת
מהמאות הראשונות לספירה ועד "אלף" ו"גברים בשחור", האנושות תמיד הייתה בטוחה שמשהו נמצא שם בחוץ, מוסתר מעינינו - ואולי יתגלה אלינו ביום מן הימים, יתקוף או יחבק. רגע לפני שמלך הז'אנר בקולנוע - סטיבן ספילברג - חוזר עם סרט החייזרים החדש "התגלית", ניסינו לברר איך בכלל החלה האנושות לחשוב על חוצנים ומדוע דווקא עכשיו כולנו צריכים אותם
בסצנה מוקדמת של אחד הסרטים המדוברים של השנה הנוכחית, "פרויקט הייל מרי", מנסה לתקשר ד"ר גרייס (בגילומו של ריאן גוסלינג) עם חייזר חביב באמצעות כמה צלילים פשוטים. כל חובב קז'ואלי של מדע בדיוני וקולנוע לבטח חייך למשמע אותם צלילים - אלו בדיוק אותם התווים האייקונים שבאמצעותם תקשרה האנושות עם חייזרים מהחלל החיצון במהלך הקלאסיקה העל-זמנית של סטיבן ספילברג מ-1977, "מפגשים מהסוג השלישי".
זהו לא רק רפרנס חביב, אלא מעין "הודאה באשמה" - גם אז, גם היום, גם משחר ימיה, הייתה הוליווד אובססיבית לחוצנים וצורות חיים שרחוקות מאיתנו. האם אלו יכולים לקרב אותנו אל עבר חיים טובים יותר, או שמא אלו יביאו עלינו חורבן טוטאלי? במהרה, הפכה תעשיית הסרטים את העולם כולו למרותק למסע אחר חיפוש חיים בחלל החיצון, יותר מכל מדיום אמנותי קודם. כעת, כשהמצב בעולמנו נעשה קודר יותר ויותר, פונה התרבות - והקולנוע בפרט - שוב אל הכוכבים. רגע לפני שאותו ספילברג שב לז'אנר האהוב עליו עם סרטו החדש "התגלית", שיעלה לאקרנים בישראל כבר מחר (רביעי), ניסינו להבין מהיכן בכלל החלה האהבה הקולנועית של הוליווד ליצורים הירוקים הללו.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
אך מאיפה בכלל החלה אותה חיבה מופרזת לחייזרים? ראוי לזכור שהקולנוע או הטלוויזיה לא המציאו שום דבר. למען האמת, רעיונות וספקולציות על חוצנים החלו כבר במאות הראשונות לספירה, אז הוגים נוצרים החלו להניח שישנו קיום - לא אלוהי - הרחק מקיומנו. ובכל זאת, היצירה המכוננת ביותר עד המאה ה-19 שעסקה בתחום הייתה לבטח "מלחמת העולמות" של ה. ג'. וולס, רומן המדע הבדיוני מ-1898, ששאבה רבות מתיאוריית האבולוציה החדשה דאז של צ'ארלס דארווין (שנתנה לסופרי מד"ב "פס" ליצור דמויות חייזריות השונות במראיהן מהאדם) ומהמסע הקולוניאליסטי של מדינות אירופה באפריקה ואסיה באותם הימים. במילים אחרות, וולס אותת: זה אנחנו או הם (ואגב, הנה פרט מידע קטן ופיקנטי: ספילברג ביים ב-2005 גרסה משלו לרומן האייקוני).
וכך, הפחד והמשיכה במקביל מהקיום החוצני המשיכו ללוות את האנושות, והתרבות הפופולרית בפרט, ככל שהשנים חלפו - מהסכת "מלחמת העולמות" של אורסון וולס (אין קשר למחבר הספר) מ-1938 ומיתוס ההיסטריה ששלטה באלו ששמעו אותו ועד שלל סרטי המד"ב הקלאסיים של שנות ה-50, ביניהם "פלישת חוטפי הגופות", "אולטימטום לאדמה" ("The Day the Earth Stood Still") ו"הדבר".
אין פלא שהעשור הנ"ל - שבמרכזו עמדה מלחמה קרה מבעיתה (שהחשש היה שתהפוך בכל רגע לגרעינית) ורדיפה אידיאולוגית מבית (מהמקרתיזם ועד הרצון להציג "חזית מושלמת" מבחוץ) - היה זה שהוליד בארה"ב ובעולם את התפיסה החייזרית שמלווה אותנו עד היום. זהו העשור שהוליד את דימוי החייזר הנמוך בעל העיניים השחורות והארוכות; זה שהוביל למיתוס "אזור 51" והגביר את מקרי תצפיות העב"מים; שהשריש בתרבות הפופולרית את סרטי המדע הבדיוני כבידור אהוב; שהקסים או הפחיד ילדים ברחבי העולם עם קלפי "הפלישה ממאדים" הגרפיים ודמותו הזועמת ב"לוני טונס" של מרווין ממאדים. החייזרים הפכו יותר ויותר לאלגוריות לסכנות המתקרבות אלינו בצעדי ענק - מרדיפה פוליטית ועד התחממות גלובלית.
אך אלו היו גם החייזרים עליהם גדלו אנשים כמו ספילברג, ג'ורג לוקאס (לעד מי שהכניס לחיינו את "מלחמת הכוכבים") וגם נשיא ארה"ב אחד בשם דונלד טראמפ. בעוד האחרון בילה את החודשים האחרונים בליבוי המחשבה שה"דיפ-סטייט" מסתיר מהציבור עדויות על חייזרים, והמשיל לא פעם את אלו למהגרים בלתי-חוקיים (באנגלית מדובר באותה המילה - "Aliens"), שני הראשונים - חברים טובים - נקטו בגישה "ליברלית" הרבה יותר לגבי יחסינו עם מה שעומד שם בחוץ.
עם סרטים כמו "מפגשים מהסוג השלישי", "אי.טי. - חבר מכוכב אחר" ו"מלחמת הכוכבים", הפכו החייזרים מהאויבים שבאים להחליפנו ליצורים חמודים ומגוונים, שותפינו לצרה, כשכולנו נמלטים מפאשיזם ודיכוי בעולמנו שלנו. עשור אחרי הנחיתה על הירח, הנחילו ספילברג ולוקאס את התפיסה כי חייזרים הם די "מגניבים" (ולבטח רווחיים מבחינה כלכלית), וכשהסיכויים לפגוש אותם הולכים וגדלים, כדאי שנבוא עם ידינו פרושות לשלום.
ואולי זו גדולתו של ספילברג - מהבמאים הגדולים, המוערכים והמצליחים בתולדות המדיום - בז'אנר. כמי שלא פעם הרגיש רדוף על ידי זכרונות העבר שלו (גירושי הוריו הטראומטיים, זיכרון השואה), חיבתו לעולמות החיצוניים - על גבול האובססיה (בדומה לדמותו של ריצ'רד דרייפוס ב"מפגשים מהסוג השלישי") - הייתה ממכרת, אוניברסלית. בחירה באסקפיזם על פני פרנויה - וזה, אחרי הכול, הדבר עליו מושתת הוליווד.
כמעט 45 שנים אחרי שכל ילד בעולם רצה להיות חבר של אי.טי., שב ספילברג להתחנן לחייזרים לבוא ולהציל אותנו מהכאוס שקורה סביבנו. "אני חושב שאני צריך לייצג אותנו", אמר לאחרונה הבמאי זוכה האוסקר בן ה-79 למנחה סטיבן קולבר, כשנשאל מי יישלח לפגוש חייזרים בשם האנושות כולה כשאלו סוף-סוף יתגלו אלינו. "זה כל הקטע שלי במשך כל השנים", צחק. אולי כשהמצב אינו כה מזהיר עם בני האנוש, ראוי לאמץ את הרעיון שבו דבק ספילברג קרוב ל-50 שנה.