אוצר לאומי

קשה לפספס את העובדה שלאחרונה, כמעט כל סמול טוק שגרתי נפתח במשפטים שמתחילים ב"המשבר" או "המצב", ומסתיימים ב"יהיה טוב" או ב"זה יעבור", הנאמרים באינטונציה של קשישים שכבר ראו הכל. כולם בצמצומים, בקיצוצים ובאילוצים ואם זה לא מספיק, אז גם "ממשלת ימין קיצונית", ו"ישראל מתייבשת" מאוד חזקים עכשיו ברחוב. אבל אחרי הקיטורים הקולקטיביים המתמשכים, כבר ברור שייאוש לא יעזור ושכדאי להתחיל לחייך (לא חייבים עם שיניים) למרות הרעת התנאים. בעיקר אם אתם מחפשים עבודה ואמורים לשמור על איזושהי ארשת פנים חיובית. אבל איך לעזאזל עושים את זה? צא לקולנוע ולמד. בעצם, אל תצאו, חבל, זה עולה כסף. שבו בבית, אמצו את מכשיר ה-DVD חזק לחיקכם (אפשר בצוותא, אם לפחות בנושא הזה שפר מזלכם) וקבלו כמה הצעות קולנועיות להתמודדות עם המשבר הכלכלי. שם קוד- המצב.

תכננו את השוד המושלם / "אחר צהריים של פורענות"

כשחושבים על זה, לשדוד זה די פשוט. כך חשב האופנובנק רוני ליבוביץ, ובמקרה שלו זה באמת לא היה כל כך מסובך. אבל ב"אחר צהריים של פורענות", המשובח מהסבנטיז, הכל משתבש. שודדים לא מקצועיים בעליל יוצאים לבזוז בנק בלי לחשוב על הפרטים, או בכלל. הם נתקעים עם בני ערובה ביום הכי חם בשנה, כשהמשטרה, העיתונות, האספסוף ומי לא סוגרים עליהם מבחוץ. אל פצ'ינו הצעיר בהופעה מעולה, בימוי משובח של סידני לומט ושילוב מנצח בין הומור וטראגיות.

פתחו אובססיה למטרה שלכם / "הסוד"

אם תרצו מספיק חזק, עם כוונה מלאה ובכל הכוח, הכסף פשוט יגיע אליכם. כך טוענים שוב ושוב במשך שעה וחצי, מרצי ניו אייג' מאושרים למדי בסרט "הסוד". העולם הוא קטלוג, רק תגידו מה או כמה. אפשר לצחוק על הספר, להסתלבט על הסרט ולהיות ציניים טובים כמו שאנחנו יודעים להיות עד מחר, אבל בימים בהם הייאוש לא נעשה יותר נוח, גישה חיובית יכולה לעזור ובטח שלא להזיק. בקשו, כתבו, ייחלו, התפללו, האמינו בלב שלם ובקיצור פתחו אובססיה כלפי הסכום או הג'וב הרצויים, כי מה כבר יש לכם להפסיד? מקסימום, תצחקו על עצמכם קצת. האוסטרלית שהתחילה לגלגל את העסק הרווחי הזה, צוחקת כבר כמה שנים טובות.

החלו לסחור בחומרים אסורים / "שאיפות"

"כשיש ברירה אין ברירה". זאת לפחות על פי טייקון הסמים ג'ורג' יאנג, שעל סיפור חייו מבוסס הסרט "שאיפות". אולי זה ג'וני דפ ואולי זו המלתחה המהממת של פנלופה קרוז, אבל "שאיפות" (אחד מהמקרים הבודדים בהם השם העברי של הסרט עולה על המקור) הוא סרט סמים ממש ממש טוב. אם בא לכם להשתעשע בחלום הלבן, ללמוד מטעויות של אחרים ואם ראיתם את "פני צלקת" כבר יותר מדי פעמים, הרי לכם.

מצאו שוגר דדי / "ארוחת בוקר בטיפאני"

לאתר לעצמכם ספונסר זה הרבה יותר קל מאשר לחפש, למצוא ולשרוד בעבודה. בימים בהם עלילות "הגברים של שדרות מדיסון" היו מציאות יומיומית (נו, בערך), פמיניזם היה מיותר (גברים האמינו שמחובתם לפרנס אותנו) וקומדיות רומנטיות היו איכותיות ושנונות, הולי גולייטלי (אודרי הפבורן המדהימה) נערת שעשועים ניו יורקית, מחפשת במנהטן את המיליונר המושלם להתחתן איתו בקלאסיקה "ארוחת בוקר בטיפאני". אם לא שוחה בכסף, לפחות שיהיה סוֹפר חתיך, רגיש ובעל פאסון. אז אם בא לכן לשים לרגע בצד את הבועה התל אביבית בה נשים מרוויחות יותר מגברים (כי רובם בדיוק כותבים, מצלמים או מנגנים במשהו), סוחבות מים מינרליים אך גם מבשלות ועושות כביסה, יכול להיות שתשקלו להשקיע את האנרגיה בחיפוש אחר מממן איכותי בלילה במקום להזיע בחיפוש עבודה ביום.

שקעו בהזיות / "הקוסם מארץ עוץ"

אם לא אתם, לפחות שהדמיון יעבוד שעות נוספות. זמן טוב לצאת למסע פנטזיונרי עם דורותי, הדחליל, האריה ואיש הפח, ולפזז עם המיוזיקל "הקוסם מארץ עוץ" מ- 1939. אם הנחתם שמדובר באגדה תמימה, אתם מוזמנים לקרוא את הפרשנות הפוליטית המעניינת שמיוחסת לסיפור, ולשים לב למוסר ההשכל: הדרך ארוכה ומפותלת. קסמים, לא יהיו פה.

תנו לזמן לעשות את שלו / "אביב, קיץ, סתיו, חורף ו...אביב"

בזן כמו בזן, שום דבר אינו קבוע והכל חולף, בא והולך. היצירה המופלאה וההרמונית "אביב, קיץ, סתיו, חורף ו...אביב" של הבמאי הקוראני קים קי דוק, תזכיר לכם שלדברים יש את המהלך הטבעי שלהם וכי מכל שפל או מצב עגום אפשר לצמוח מחדש. באמצעות הטון השליו והנופים הפסטורליים המרהיבים, הצופה עובר חוויה מדיטטיבית ומתמלא בחשק עז לקום ולנסוע למנזר הבודהיסטי הקרוב למקום מגוריו. גלולת הרגעה להטמעה.

שום דבר לא עזר? תהגרו לאלסקה / "עד קצה העולם"

אם לא עכשיו, אימתי? ראשית, את הכלום שאתם עושים פה, תוכלו לעשות גם בהודו או בבוליביה למשל, וזה יעלה לכם הרבה פחות. שנית, מי יודע, אולי תגלו שאתם יכולים להסתפק במועט ושזה אפילו משחרר אתכם. אידיאולוגיה ומצב כלכלי תמיד הלכו טוב ביחד. סרטו של שון פן, "עד קצה העולם", מביא את סיפורו של גבר צעיר בוגר קולג' (אמיל הירש), המוותר על עתידו הבטוח והצפוי בשביל לנהל חיי בדידות וסגפנות במרחבים הפראיים של אלסקה. נופים מדהימים, פשטות וחומר למחשבה. סרט שעושה חשק לצאת למסע שאינו שופינג.

הסרטים נצפו באדיבות ספריית ה-DVD "זמנים מודרניים"